משלים (תחביר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משלים (קומפלמנט) הוא רכיב תחבירי, שמוסיף או משלים לקורא מידע אודות שם עצם או פועל.

משלימי הפועל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלים הפועל הוא חלק המשפט המוסיף מידע לנשוא הפועלי. נוהגים להבדיל בין משלים מוצרך שחיוני לשלמות המשפט ובין משלים שאינו מוצרך (או בשמו האחר נספח), שרק מוסיף מידע למשפט וניתן להשמיטו. על פי הבלשנות הגנרטיבית, ההבדל העיקרי בין המשלים המוצרך לנספח הוא שהמשלים מקבל תפקיד תטא (אנ') מהפועל ואילו הנספח לא מקבל תפקיד תטא. מבחינת התחביר, המשלים מנותח כאחות לפועל והנספח מנותח כאחות לרמה הבאה של הפועל.

המושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מושא

המושא הוא משלים מוצרך שהוא האובייקט שעליו נעשית הפעולה בנשוא.

התיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – תיאור

התיאור הוא משלים שאינו מוצרך.

משלים מקום מחויב[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלים מקום מחויב הוא משלים מוצרך שבדומה לתיאור מקום עונה על השאלה "איפה?". לפי "תאורית הסמנטיקה הגנרטיבית" הפועל מתייחס לפרופוזיציה, התרחשות מסוימת בעולם המציאות. בפרופוזיציה זו יכולים לקחת חלק:

  • שחקן אחד - כמו בפרופוזיציות שקשורות במצב או בכניסה למצב מסוים כגון: "מנוחה" ו"שינה".
  • שני שחקנים - למשל בפרופוזיציה של יצירה משתתפים היוצר והמוצר.
  • שלושה שחקנים - למשל בפרופוזיציה של העברת משהו למישהו משתתפים הישות המעבירה, הישות המועברת והישות שאליה מעבירים.

בפעלים כמו "גר", "הניח", "נסע" וכו', יש למקום תפקיד הכרחי בפרופוזיציה. לכן במשפטים "דוד גר ברעננה", "מיכל הניחה את המשקפיים על השידה" ו"משה נסע לפתח תקווה" משלימי הפועל הם מוצרכים. בתאורית הסמנטיקה הגנרטיבית פעלים אלה נקראים פעלים לוקטיביים. המשלימים במשפטים לעיל לא יכולים להיחשב כמושא מכיוון שלא נעשית עליהם פעולה, אך גם לא יכולים להיחשב כתיאור מקום מכיוון שהם מוצרכים. לכן משלימים אלה מוגדרים כ"משלים מקום מחויב".

משלימי השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – לוואי

משלים השם נקרא גם לוואי, והוא לעולם יהיה בלתי־מוצרך. משלים שם מתאר את שם העצם שאליו הוא מתלווה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.