מושא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בתחביר, המושא הוא השלמה מוצרכת לנשוא הפועלי, והוא מתקשר לנשוא על ידי מילת יחס. מילת היחס בראש המושא היא מוצרכת, הפועל "זקוק" לה, היא חלק מילוני של הפועל, לדוגמה: הבחין ב, האמין ל, השלים עם, אכל את.

את מילת היחס המוצרכת לא ניתן להמיר במילות יחס אחרות וכל המוצרך אינו ניתן להמרה בתוארי הפועל.

המושא מצטרף לנשוא, כלומר, ניתן לומר: "אכל תפוח" ולא "יוסי תפוח". לכל נשוא יכול להצטרף מושא אחד או יותר (למשל "יוסי הודה לחברו על המעשה").

סוגי מושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית קיימת הבחנה בין שני סוגי מושאים: מושא ישיר ומושא עקיף.

מושא ישיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושא ישיר הוא מושא המצטרף לנשוא בצורה ישירה, למשל:"יוסי אכל תפוח", כאשר המילה "תפוח" היא המושא, או באמצעות המילית "את". דוגמאות: "יוסי בנה בית", "יוסי בנה את הבית".

למעשה, כל תפקידה של המילה "את" בשפה העברית הוא ציונו של מושא ישיר.

מושא עקיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושא עקיף הוא מושא המצטרף לנשוא באמצעות מילת יחס המוצרכת לפועל, כלומר מילת היחס היחידה שיכולה לבוא עם פועל זה, או כזו שמשפיעה על משמעותו. דוגמאות: "יוסי הודה לחברו", "יוסי הודה במעשה".

מושא כולל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מילים, הממלאות תפקיד של מושא, וניתן להחליפן אחת בשנייה, נקראות מושא כולל (למשל "יוסי קנה עפרונות, עטים ומחברות").

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Kamats.PNG ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.