מושא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בתחביר מושא (אובייקט) הוא השלמה מוצרכת לנשוא פועלי, והוא מתקשר לפועל כהשלמה מוצרכת, כלומר, הפועל "זקוק" לה. המושא יכול להתקשר לפועל ישירות, בלי מילת יחס (מושא ישיר) או על ידי מילת יחס (מושא עקיף) שהיא חלק מהערך המילוני של הפועל. לפיכך החלפת מילת היחס המוצרכת תשנה (בדרך כלל) את משמעות המושא או הפעולה (לדוגמה: "הודה ל" [מישהו] לעומת "הודה על" [משהו] לעומת "הודה ב" [אשמה, עבירה וכיו"ב]).

מבחינה סמנטית המושאים הם האובייקטים המשתתפים בפעולה נוסף על הנושא (הפעיל, המבצע). ישנן פעולות שבהן אין אובייקטים ולכן הפועל אינו יוצא למושא (פועל עומד), וישנן פעולות המצריכות מושא אחד או שניים:

  • יוסי שתק.
  • יוסי הודה במעשה.
  • יוסי הודה לחברו על המעשה.

פועל יכול להיות עומד או יוצא בהתאם למשמעות ולהקשר. דוגמאות:

  • התפוח השחיר.
  • הצנזור השחיר את השמות.

סוגי מושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית קיימת הבחנה בין שני סוגי מושאים: מושא ישיר ומושא עקיף.

מושא ישיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושא ישיר הוא מושא המצטרף ישירות לפועל, בלי מילת יחס:

  • יוסי אכל תפוח.
  • אפרת צילמה אנשים.
  • מוצרט הלחין אופרה.

בעברית קיימת המילית "את" המקדימה מושא ישיר מיודע:

  • יוסי אכל את התפוח.
  • אפרת צילמה את הוריה.
  • מוצרט הלחין את "נישואי פיגרו".

המושא הישיר מושפע ישירות מהפעולה ועל פי רוב יוכל להיות הנושא במשפט סביל:

  • התפוח נאכל.
  • ההורים צולמו.
  • האופרה הולחנה.

מושא עקיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושא עקיף הוא מושא המצטרף לנשוא באמצעות מילת יחס המוצרכת לפועל: להקשיב ל, להיפגש עם, לפנות אל, לטפל ב, להתנפל על.

מילת היחס עשויה להיות שרירותית ושונה בין שפות (אחד הקשיים בלימוד שפה זרה) ואף בתוך אותה שפה:

  • התלמידים ראו את הים. (מושא ישיר)
  • התלמידים הביטו אל האופק.
  • התלמידים צפו בשקיעה.
  • התלמידים השקיפו על השחפים.
  • התלמידים התבוננו בסרטנים.

מילת היחס ה יכולה לבוא עם פועל בהקשר מסוים, ישיר או עקיף:

  • המדען צפה בסרט./ המדענית צפתה את רעידת האדמה.
  • השלמתי את המלאכה. / השלמתי עם חברי הטוב.

מושא פנימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מושא פנימי

מושא פנימי הוא מושא הכולל חזרה על הפועל בשם פעולה, לשם הדגשתו או לשם המרת תואר הפועל בשם תואר, המצריך לפניו שם עצם.[1] גם פועל עומד יכול לקבל מושא פנימי, ולמעשה הוא מאפיין בעיקר פעלים עומדים. דוגמות: "יוסי שמח שמחה רבה", "דנה ישנה שנת ישרים".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]