מושא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בדקדוק, המושא הוא השלמה מוצרכת לנשוא הפועלי. זהו הדבר שעליו מתבצעת הפעולה שמובעת בפועל. הדוגמה הטריוויאלית ביותר למושא היא המשפט "יוסי אכל תפוח". אם נשמיט את המילה "תפוח", ייווצר אצלנו הרושם כאילו המשפט חסר דבר-מה. אנחנו נרצה לדעת את מה בדיוק יוסי אכל. לכן, המילה "תפוח" היא מושא. גם דוגמה זו אינה מדויקת, משום שבמקרים מסוימים (במיוחד אם המשפט הוא חלק מקטע ארוך יותר), המשפט "יוסי אכל" יכול להוות משפט שלם - אם הוא מתאר את תהליך האכילה כשלעצמו, לדוגמה.

סוגי מושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינים בין שני סוגי מושאים: מושא ישיר ומושא עקיף.

מושא ישיר הוא מושא המצטרף לנשוא ישירות, או באמצעות המילית "את". דוגמאות: "יוסי בנה בית", "יוסי בנה את הבית".

למעשה כל תפקידה של המילה "את" בשפה העברית הוא ציונו של מושא ישיר.

מושא עקיף הוא מושא המצטרף לנשוא באמצעות "מילת יחס", כלומר מילת היחס היחידה שיכולה לבוא עם פועל זה, או כזו שמשפיעה על משמעותו. דוגמאות: "יוסי הקשיב למוזיקה", "יוסי הודה לחברו", "יוסי הודה במעשה" .

המושא מצטרף לנשוא, כלומר, ניתן לומר: "אכל תפוח" ולא "יוסי תפוח".

לפועל יכולים להיות מושא אחד או יותר (למשל "יוסי הודה לחברו על המעשה").

אם יש מספר מילים, הממלאות תפקיד של מושא, וניתן להחליפן האחת בשנייה, מדובר במושא כולל (למשל "יוסי קנה עפרונות, עטים ומחברות").

Kamats.PNG ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.