סטאדיון
סטאדיון או סטאד (ביוונית עתיקה: στάδιον'[1]) הייתה תחרות ריצה שהייתה חלק מהמשחקים האולימפיים ביוון העתיקה.
הסטאדיון הראשון הידוע לנו נערך בשנת 776 לפנה"ס, והזוכה בו היה קורואבוס (Κόροιβος) מהעיר אליס, שהיה האלוף האולימפי הראשון בהיסטוריה.[2]
המילה "סטאדיון" נלקחה מהשם של המבנה שבו התרחשו תחרויות הריצה (שמו של המבנה התקבל בעברית בצורה "אצטדיון"[3]). אורכו של המסלול היה שונה ממקום למקום. באולימפיה אורכו היה כ-192 מטר. רוחבו של המסלול היה כ-30 מ'. בסטאדיון באולימפיה היו משתתפים בכל פעם כ-20 רצים. הסטאדיון נערך מקו הזינוק ועד עמוד שנקבע בקצה המסלול, כנקודה בולטת ובעלת ממד דתי-פולחני, כמו מצבה או מקדש. הסטאדיון היה נפתח בתקיעת חצוצרה של פקידים מיוחדים שניצבו בקו הזינוק, כדי לוודא שכל המתחרים מתחילים מאותה נקודה. פקידים נוספים נעמדו בסוף המסלול, כדי להחליט על הזוכה ולוודא שאיש לא מרמה. במקרה שלא הגיעו להכרעה, המירוץ היה מתחיל מחדש.
כיום בתחרויות ריצה הרצים מתחילים בתנוחת כריעה, אולם ביוון העתיקה תנוחת הפתיחה הייתה ידיים פשוטות קדימה. הריצה נערכה לרוב בעירום, כמו רוב המשחקים ביוון העתיקה, והמסלול היה עשוי לרוב עפר כבוש מסומן בקו אבנים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סטאדיון במלעיל, ההטעמה ביוונית נמצאת בהברה הלפני-אחרונה.
- ^ אוסביוס, "כרוניקה", 193.
- ^ האות א' במילה "אצטדיון" היא ספיחה תחילית של מילים שאולות שמקורן ביוונית.