הצגת המקור של הדף "סעודה (הלכה)"

[[קובץ:Breads (1).jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[לחם#ביהדות|לחם]] הוא המאכל שפותחים סעודה באכילתו.]]
[[קובץ:הרב שלמה שטנצל עם האדמור מדארג.jpg|250px|ממוזער|[[סעודת מצווה]] חגיגית עם [[חלה]] גדולה]]

ב[[יהדות]] ישנם [[הלכה|הלכות]] ו[[מנהג (יהדות)|מנהגים]] העוסקים ב'''סעודה''', שהיא [[ארוחה]] שאוכל בה [[לחם]] העשוי מ[[חמשת מיני דגן]] בכמות של לפחות [[כזית]].

ישנם זמנים או אירועים מסוימים שבהם ישנו חיוב [[מדאורייתא]] או [[מדרבנן]] לאכול סעודה שיש בה לחם ([[סעודת מצווה]]). לעיתים יש שמחשיבים גם ארוחה שאוכל בה [[עוגה]] מחמשת מיני דגן, כסעודה.{{הערה|[http://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=293 אין קידוש אלא במקום סעודה], באתר "הלכה יומית"}}

==לפני הסעודה==
===קידוש===
{{ערך מורחב|קידוש}}
ישנה [[מצווה]] מהתורה לערוך קידוש בליל שבת וחג, היא [[מצוות קידוש השבת בדברים]]. הקידוש נערך קודם הסעודה, להראות שהסעודה נעשית לכבוד השבת, בדרך כלל על ידי בעל הבית או הבכיר מבין הנוכחים. הקידוש הנעשה ביום השבת והחג הוא תקנה [[דרבנן]]. [[קידוש]] הוא אִזכור קדושת היום ([[שבת]] או [[יום טוב|חג]]) ב[[טקס]] קצר. הקידוש נעשה על ידי [[ברכה]] מיוחדת הנאמרת על [[כוס (כלי)|כוס]] המכילה [[רביעית]] [[יין]] (או [[מיץ ענבים]]), במקום שאין יין ניתן לאומרה גם על [[לחם|פת]]. את קידוש היום ניתן לומר גם על [[חמר מדינה]].

===נטילת ידיים===
{{ערך מורחב|נטילת ידיים}}
[[קובץ:Jerusalem Prima Kings Hotel Netilat yadayim.jpg|250 נעאכככאאכ0px|ממוזער|שמאל|כיור ונטלה לנטילת ידיים במלון בירושלים]]
סמוך למועד [[חורבן בית שני]] הרחיבו חכמים את המצווה ליטול ידיים לפני נגיעה ב[[קורבן (יהדות)|קורבן]] או ב[[תרומה (הלכה)|תרומה]], וקבעו שאסור לאכול [[לחם]] ללא [[נטילת ידיים]]. חכמים כמו [[רבי עקיבא]] הקפידו מאוד על נטילת ידיים (עד כדי מסירות הנפש) וחכמים כמו אליעזר בן חנוך, ש"פקפק בטהרת ידיים", אף נענשו בעונש חמור ביותר, ונודו.{{הערה|{{משנה|עדיות|ה|ו}}.}} גם כיום, אף על פי שלא ממלאים את כל דיני [[טומאה וטהרה]], לפי ההלכה יש ליטול ידיים לפני אכילה ([[מים ראשונים]]).{{הערה|{{רמב"ם|ברכות|ו|א|ספר=אהבה}}}}

נטילת הידיים מתבצעת באמצעות נטלה, כלי שממנו שופכים את המים על כל כף היד ולרוב הדעות על כל יד בנפרד. הסדר המדויק שבו מתבצעת הנטילה נתון כיום במחלוקת, והוא שונה מסיטואציה לסיטואציה. מספר הפעמים נע בין שטיפה אחת לכל יד לבין שלוש שטיפות. לאחר הנטילה, בעוד היד רטובה, כל נגיעה של יד אחרת שאינה נטהרה (ידו השנייה של האדם או יד אדם זר) מחזירה את היד לטומאתה ויהיה על הנוטל לנגב את ידו ולחזור על הפעולה בשנית. אך לאחר ייבושן, אין הידיים מקבלות טומאה מידיים אחרות.

נוסח הברכה שמברכים על נטילת הידיים הוא: {{ציטוטון|בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם}}. המנהג הרווח לברך את הברכה אחרי נטילת הידיים עצמה, מכיוון שאז הידיים נקיות, דבר המהווה חריגה ביחס לכל שאר המצוות עליהן מברכים קודם לעשייתן. על מנת בכל זאת לברך לפני ביצוע המצווה, נהוג לברך לפני ניגוב הידיים, ולראות בניגוב חלק מהפעולה עליה מברכים.

נחלקו הפוסקים האם מותר לדבר בין סיום נטילת הידיים ועד לאכילת הלחם (או ה[[חלה]] בסעודת ה[[שבת]]). לדעת ה[[רמב"ם]] כל זמן שאינו מסיח דעתו מכך שהוא עומד לאכול, מותר לדבר על כל נושא שבעולם ולדעת ה[[רא"ש]] אין לדבר (מחשש ל[[הפסק (הלכה)|הפסק]]) אלא לצורך הסעודה, למשל, לבקש מלח או סכין לצורך בציעת הפת. מחלוקת זו נעוצה בפרשנות שונה לדברי התלמוד "תכף לנטילה ברכה"{{הערה|{{תלמוד בבלי|ברכות|מב|א}}}} שלדעת הרמב"ם מדובר על נטילת מים אחרונים דווקא, ולכן בנטילת מים ראשונים אפשר להפסיק, ולדעת הרא"ש מדובר גם על מים ראשונים. למעשה, רוב הפוסקים הורו שלא לדבר בזמן זה,{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|קסו|א}}}} אך, מנהג רבים מ[[יהודי תימן]] לדבר כדעת ה[[רמב"ם]].{{הערה|הרב [[יצחק רצאבי]], שולחן ערוך המקוצר חלק א' סימן כ"ח אות ב'}}

===ברכות הנהנין לפני הסעודה===
{{הפניה לערך מורחב|ברכות הנהנין}}
[[חז"ל|חכמים הראשונים]] תקנו שחובה על האדם להודות לה' על המזון לפני האכילה. בהקשר לברכות אלו מפורסמת אמרתם "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל".{{הערה|{{בבלי|ברכות|לה|א}}}}

את הברכות שלפני הסעודה מברכים סמוך ככל האפשר לאכילה, כמו כן חל איסור [[הפסק (הלכה)|להפסיק]] בין הברכה לאכילה. לפני סעודה שאוכל בה [[לחם]] העשוי מ[[חמשת מיני דגן]] ([[חיטה]], [[שעורה תרבותית|שעורה]], [[שיפון (דגן)|שיפון]], [[כוסמת]] ו[[שיבולת-שועל]]) מברך "[[המוציא לחם מן הארץ]]". הברכה שאדם מברך על הלחם פוטרת את כל הדברים שרגילים לאכול בתוך סעודה ואינו מברך עליהם. לכן אם אכל לחם ולאחר מכן [[בשר]] או [[דגים]] אינו מברך על הבשר והדגים כי הם נחשבים חלק ממהלך הסעודה. אך אם אכל מאכלים שלא נחשבים חלק ממאכל הסעודה, לדוגמה [[ענבים]] שבאים רק כקינוח, ברכת "המוציא" לא פוטרת את אותם מאכלים וצריך לברך עליהם.

בסעודה שאין בה לחם אך אוכל מינים אחרים מברך על כל אחד את ברכתו הראויה, על מאכל העשוי מחמשת מיני דגן מברך [[בורא מיני מזונות]], על היין מברך [[בורא פרי הגפן]], על פירות האילן מברך [[בורא פרי העץ]], על פירות וירקות הגדלים באדמה מברך [[בורא פרי האדמה]] ועל דברים שאין גידולם מן הארץ מברך [[שהכל נהיה בדברו]]. כאשר מונחים לפניו מינים שונים בעלי ברכות שונות יש להקדים את הברכה של המין החשוב יותר לפי [[דיני קדימה בברכות|סדר הקדימה]] '''מ'''זונות '''ג'''פן '''ע'''ץ '''א'''דמה '''ש'''הכל - ב[[ראשי תיבות]] מג"ע א"ש.

==בסעודה==
===כשרות===
{{ערך מורחב|כשרות}}
ההלכה כוללת מערכת ענפה של כללים הקובעים מהו מזון [[כשרות|כשר]], כלומר כזה המותר באכילה. על המרכיב הבסיסי של הסעודה, הלחם, חל איסור [[פת עכו"ם]] - לחם שנאפה על ידי שאינו יהודי, או שהאש שעליה נאפה נדלקה על ידי שאינו יהודי, אינו כשר. בחג ה[[פסח]] ישנה הקפדה נוספת, על אכילת מזון [[כשר לפסח]].

כשרות המזון מן החי מבוססת על רשימת [[בעלי חיים|בעלי החיים]] המותרים והאסורים באכילה, המופיעה ב[[תורה]] ({{תנ"ך|ויקרא|יא}}, ו{{תנ"ך|דברים|יד}}). מזון המופק מן החי דינו כבעל החיים ממנו הופק. כך [[ביצה (מזון)|ביצים]] ו[[חלב]] מותרים רק אם מקורם מבעל חיים טהור. יוצא מכלל זה [[דבש]] המותר באכילה אף על פי ש[[דבורה (חרק)|דבורים]] אסורות באכילה. הנימוק להיתר אכילת דבש הוא שהדבש לא מכיל חלק אינטגרלי מהדבורה אלא רק עובר בגופה תהליך עיבוד. כל הבהמות, החיות והעופות, המותרים באכילה, אסורים באכילה ללא [[שחיטה (הלכה)|שחיטה]] ו[[הכשרת בשר|הכשרה]] על פי כללי ההלכה. דגים מותרים באכילה בכל צורה מיד לאחר מותם, אולם גם הם אסורים באכילה בעודם חיים.

הפרדה בין [[בשר בחלב|מאכלי בשר ומאכלי חלב]] כוללת [[אכילה]], [[בישול]] ו[[הנאה]]. שלושה איסורים אלו נלמדים משלוש הפעמים שבהן מופיע בתורה האיסור "לא תבשל גדי בחלב אמו" (פעמיים ב[[ספר שמות]] ופעם ב[[ספר דברים]]). [[חז"ל]] הרחיבו איסור זה על אכילת כל בשר חיה ובהמה בחלב, ומאוחר יותר גם על עוף.

במזון מן הצומח ישנם כמה כללים הלכתיים, חלקם אינם נוהגים אלא בגידולים שצמחו ב[[ארץ ישראל]] ומכונים "[[מצוות התלויות בארץ]]", וחלקם נוהג בצומח בכל מקום בעולם. כללים אלה כוללים: [[טבל]], [[תרומות ומעשרות]], [[הפרשת חלה]], [[איסור ערלה|ערלה]], [[נטע רבעי]] ו[[שמיטה]]. יש המקפידים על [[איסור לינת לילה]] של [[בצל הגינה|בצל]] [[קילוף|קלוף]] ו[[שום]] קלוף, שמקורו ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]].

[[הלכות הרחקה מגויים]] הן הלכות שאוסרות דברים שונים הנוגעים לקשרים בין יהודים לגויים, ובהן איסורי האכילה הבאים:
* [[יין נסך]] - יין שגוי נגע בו, או שגוי מזג אינו כשר.
* [[חלב נוכרי]] - חלב שבזמן הייצור שלו לא נכח בו אף יהודי ב[[מחלבה]].
* [[בישולי גויים]] - מאכלים שהוכנו על ידי גויים או שהאש שעליה בושלו הודלקה בידי גוי אינם נחשבים לכשרים.

===הגבלות נוספות על המזון===

איסור על אכילת [[בשר]] ושתיית [[יין]] מופיע ב[[משנה]] רק לגבי ה[[סעודה מפסקת|סעודה המפסקת]] בערב [[תשעה באב]], אולם ברוב עדות ישראל הרחיבו איסור זה גם על ימים הקודמים לתשעה באב. ב[[יהדות אשכנז]] ועדות נוספות נהגו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בכל תשעת הימים פרט לסעודות שבת וסעודות מצווה אחרות (כגון [[ברית מילה]]). רוב [[יהדות ספרד|הספרדים]] נוהגים באיסור זה החל מ[[ב' באב]] (לאחר [[ראש חודש]] אב עצמו), וחלקם רק בשבוע בו חל תשעה באב.

===דיבור בסעודה===
במסכת תענית נאמר שלמען שמירת הבריאות אסור להשׂיח, כלומר לדבר, בשעת הסעודה: {{ציטוטון|אין מסיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה}}.{{הערה|{{בבלי|תענית|ה|ב}}}} [[שולחן ערוך]] מוסיף על הנחיה זו: {{ציטוטון|ואפילו מי ש[[עיטוש|נתעטש]] בסעודה, אסור לומר לו אסותא}} (=לבריאות).{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|קע|א}}}}

עם זאת, מצווה לומר על השולחן [[דברי תורה]]{{הערה|{{קיצור שולחן ערוך|מב|הלכות סעודה}}}} בשעה שהיושבים אינם אוכלים. ב[[מסכת אבות]] נאמר בעניין זה:
{{ציטוט|תוכן=רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח) "כִּי כָל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם".{{ש}}
אֲבָל שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא) "וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'".{{הערה|{{משנה|אבות|ג|ג}}{{ש}}ראו גם פרשנות למשנה זו:
* [http://www.daat.ac.il/chazal/avot.asp?perek=3&mishna=3 מחשבת אבות], באתר "[[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]]"
* [[מרדכי אלון]], [https://haravelon.files.wordpress.com/2014/05/3-d7a4d7a8d7a7-d792-d79ed7a9d7a0d794-d792-d7a8d791d799-d7a9d79ed7a2d795d79f-d7a2d7a8d795d79a-d7aad795d7a1d7a4d795d7aa.pdf רבי שמעון]
* [[אורי שרקי]], [https://ravsherki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=6008:2017-02-21-20-48-04&catid=415&Itemid=100513 פרקי אבות (ג'-ד') - "שלושה שאכלו על שולחן אחד..."]}}}}

==בסיום הסעודה==
===מים אחרונים===
[[קובץ:MayimAchronimSet.jpg|ממוזער|שמאל|250px|כלי מכסף למים אחרונים]]
{{ערך מורחב|מים אחרונים}}
'''מים אחרונים''', זהו כינוי להלכה של [[נטילת ידיים]] בסוף הסעודה לפני שמברכים ברכת המזון. חיוב זה תוקן על ידי [[תנאים|חכמי המשנה]] משתי סיבות, ניקיון הידיים לכבוד ברכת המזון. וכן מטעמי בריאות, לנקות את הידיים ממלח סדומית שיכול לסמא את העיניים אם יגע בהן.

ה[[ראשונים]] נחלקו האם גם בזמננו יש מקום לנהוג בנטילה זו. זאת מכיוון שאנו אוכלים באמצעות [[סכו"ם]] ובסוף הסעודה ידינו נותרות נקיות, וגם מלח סדומית אינה מצויה בינינו. אך יש שסברו שגם כעת יש לחשוש כיון שיש והידיים מתלכלכות בשעת האכילה, וכן יש מלחים אחרים בעלי תכונות דומות למלח סדומית. ב[[שולחן ערוך]] פסק{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|קפא|א}}}} ש:{{ציטוטון|מים אחרונים חובה}}, אך בהמשך{{הערה|סעיף י'}} הוסיף: {{ציטוטון|יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים...}}. לפי הקבלה יש טעמים נוספים ליטול ידיים השייכים גם בזמננו.

לפני שנוטלים מים אחרונים, נוהגים לומר פרק בספר [[תהילים]] (בימות החול "[[תהילים קל"ז|על נהרות בבל]]" ובשבתות וימים טובים מזמור "[[תהילים קכ"ו|שיר למעלות בשוב ה']]") ויש שנוהגים לומר את ההלכה הנזכרת בשולחן ערוך: {{ציטוטון|מים אחרונים חובה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|קפא|א}}}}, וזאת כדי לומר דברי תורה בסעודה.

===זימון===
{{ערך מורחב|זימון}}
חובת הזימון לפני [[ברכת המזון]] חלה בסעודה שבה סעדו ביחד לפחות שלושה גברים שהם בני מצווה. הזימון הוא קריאה של מברך אחד לחבריו לברך עמו בצוותא "נברך (את) שאכלנו משלו", ותשובתם "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו". כאשר הסועדים הם עשרה או יותר, חובה להזכיר את שם ה' בברכת הזימון. אזי הפניה היא "נברך אלוהינו שאכלנו משלו", והתשובה בהתאם "ברוך אלוהינו" וכו'.

===ברכת המזון===
{{ערך מורחב|ברכת המזון}}
[[ברכת המזון]] היא [[ברכה אחרונה]] הנאמרת על פי ה[[הלכה]] בסיום כל [[סעודה]] בה נאכל [[לחם]]. חיוב הברכה הוא מ[[דאורייתא|התורה]] ו[[דרבנן|חכמים]] תקנו שלא לברכה במקום שאכל בסעודה פחות מ[[כזית]] לחם. המצווה לברך נלמדת מה[[פסוק]] {{ציטוטון|וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ|{{תנ"ך|דברים|ח|י}}}}. מהתורה חייב אדם לברך ברכת המזון כאשר אכל ושבע, שנאמר{{הערה|{{תנ"ך|דברים|ח|י}}}}: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ". וחכמים הוסיפו ותקנו, שגם אדם שאכל כ'זית', כיוון שנהנה, יברך את כל ברכת המזון.

ביסוד ברכת המזון עומדת חובת האדם להודות לבוראו על ה[[מזון]] שממנו הוא מתקיים, ולהכיר בכך שהמזון, ה[[גוף]] וה[[אדמה]] ניתנים מידי הבורא ומצויים תחת [[השגחה|השגחתו]].

ברכת המזון מורכבת מארבעה חלקים שנקבעו במהלך הדורות. בתורה לא נקבע נוסח מדויק לברכה, אלא הוזכר באופן כללי שתוכן הברכה יהיה הודיה לה' על האוכל ועל נתינת ארץ ישראל לעם ישראל.{{הערה|"על הארץ הטובה אשר נתן לך", והכוונה לארץ ישראל, ובפרשיה זו מוזכרים גם [[שבעת המינים]] שבהם השתבחה הארץ}} המקור החשוב ביותר למקורן של הברכות מצוי ב[[התלמוד הבבלי|תלמוד הבבלי]] ב[[מסכת ברכות]]{{הערה|{{בבלי|ברכות|מח|ב}}}}:
{{ציטוט|תוכן=אמר [[רב נחמן]]:{{ש}}
משה תקן לישראל [[ברכת הזן]] בשעה שירד להם מן;{{ש}}
[[יהושע בן נון|יהושע]] תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ;{{ש}}
[[דוד]] ו[[שלמה]] תקנו בונה ירושלים: דוד תקן "על ישראל עמך ועל ירושלים עירך" ושלמה תקן "על הבית הגדול והקדוש".{{ש}}
הטוב והמיטיב ב[[יבנה]] תקנוה, כנגד הרוגי [[ביתר]]. דאמר [[רב מתנא]]: אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה, תקנו ביבנה הטוב והמיטיב.}}

==סעודות מיוחדות==
ב[[שבת]] וברבים מה[[חגי ישראל ומועדיו|חגים]] יש סעודות שלהן מצוות ו[[מנהג (יהדות)|מנהגים]] ייחודיים:
* '''[[סעודות שבת]]''': ב[[שבת]] ישנה מצווה על אכילת שלוש סעודות: האחת ב[[ליל שבת]] ([[סעודת ליל שבת]]), השנייה ב[[בוקר]] יום השבת ([[סעודת יום שבת]]), והשלישית לקראת [[צאת השבת]] ([[סעודה שלישית]]). מצווה זו מוטלת על גברים ועל נשים בשווה. בשתי הסעודות הראשונות, כדי לצאת ידי חובת הסעודה יש לאכול [[לחם|פת]] בשיעור [[כביצה]], אך בדיעבד די ב[[כזית]].{{הערה|{{ערוך השולחן|אורח חיים|רעד|ז}}}} בסעודה שלישית יש הסוברים (שיטת [[רבינו תם]]) שדי בפירות וירקות, אך להלכה נפסק שצריך גם בסעודה זו לאכול פת או לכל הפחות [[מיני מזונות]]. צריך לכבד את סעודות השבת במאכלים חשובים מביום חול. יש מצווה מיוחדת לאכול [[דגים]] בשבת. נוהגים לשיר בסעודות השבת [[זמירות שבת]]. ב[[ברכת המזון]] שלאחר סעודות שבת מוסיפים קטע המכונה '[[רצה (ברכת המזון)|רצה]]' בסופה של הברכה השלישית.
* '''[[ליל הסדר]]''' או "סדר פסח" הוא טקס [[יהדות|יהודי]] וסעודת חג שחל בלילה הראשון של [[חגי ישראל ומועדיו|חג]] ה[[פסח]]. ב[[חוץ לארץ]] מקיימים סעודה זו אף ב[[יום טוב שני של גלויות|לילה השני]] של פסח. בליל הסדר מתכנסים בדרך כלל במסגרת משפחתית, לקריאת [[הגדה של פסח]], לקיום [[מצווה|מצוות]] [[סיפור יציאת מצרים]], לשתיית [[ארבע כוסות]], אכילת [[מצה]], [[מרור]] [[חרוסת]] [[אפיקומן]] ועוד. בקהילות ישראל נהגו להזמין לסדר בני [[משפחה]] קרובים כרחוקים, עניים ואף אנשים זרים, "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח", כדי שכל אדם יוכל לאכול את סעודת החג, שלא להשאיר שום אדם מחוץ לקהילה בודד לנפשו. חמישה מפרקי ליל הסדר - קדש, רחצה, מוציא, שולחן עורך, ברך - מוקדשים למרכיבי הסעודה המתוארים לעיל, ופרקים אחרים ייחודיים לליל הסדר.
*'''[[סעודה מפסקת]]''': הסעודה האחרונה הנאכלת לפני יום [[צום]] ([[תענית]]). סעודה זו נקראת סעודה מפסקת, כיוון שסעודה זו היא ה'מפסיקה' את האכילה, ולאחריה מתחיל הצום. ישנן רק שתי תעניות שבהם מפסיקים לאכול לפני [[שקיעת החמה]] והמונח סעודה מפסקת מתייחס אך ורק אליהן – [[יום הכיפורים]] ו[[תשעה באב]]. שאר התעניות מתחילות רק ב[[עלות השחר]]. לשתי סעודות אלו מאפיינים שונים לגמרי, בהתאם לשוני בין תענית יום הכיפורים ותענית תשעה באב. יום הכיפורים הוא [[יום טוב]], והתענית שבו איננה תענית [[אבלות (יהדות)|אבל]] ועצב אלא תענית שמטרתה [[תשובה (יהדות)|תשובה]]. בגלל היותו יום טוב, [[חז"ל]] הדריכו להתכונן אל הצום בצורה טובה ושמחה, תוך אכילת סעודה טובה ודשנה בערב הצום, כתחליף לסעודה שאינה מתקיימת ביום כיפור עצמו. בשונה מיום הכיפורים, תשעה באב הוא יום אבל, והוא שיאה של תקופת אבל ארוכה – [[ימי בין המצרים]]. לפיכך, אופייה של הסעודה המפסקת בערב תשעה באב, שונה מאוד מאופייה של הסעודה בערב יום הכיפורים. נאסר על פי [[חז"ל]] לאכול בסעודה זו יותר מ[[תבשיל]] אחד, נאסרה אכילת [[בשר]], (אף למי שנוהג לאכול בשר בכל [[ימי בין המצרים#תשעת הימים|תשעת הימים]]) ונאסרה שתיית [[יין]]. הגבלות אלו אמורות רק על סעודה מפסקת הנערכת לאחר [[חצות היום (הלכה)|חצות היום]]. בערב תשעה באב שחל ב[[שבת]] אין נוהגות כל הגבלות, מאחר שבשבת אין נוהגים מנהגי אבלות בגלוי.
* '''מצוות [[אכילה בסוכה]]''' היא אחד ממרכיבי מצוות הישיבה ב[[סוכה]] הנלמד מהפסוק: {{ציטוטון|בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים}}.{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|כג|מב}}}} בשונה מהמרכיב השני של מצוות הסוכה, חובת ה[[שינה בסוכה]], הכוללת כל סוג של שינה - שנת קבע ושנת ארעי כאחד, חובת האכילה בסוכה כוללת רק אכילת קבע ולא אכילת ארעי. מעבר למצווה הכללית לאכול בשבעת ימי חג הסוכות בסוכה, למדו [[חכמים]] מדרשת הפסוקים שישנה חובה [[מדאורייתא|מהתורה]] [[מצוות אכילה בסוכה בליל יום טוב|לאכול כזית לחם בסוכה]] בלילה הראשון של חג הסוכות, כדוגמת מצוות [[אכילת מצה|אכילת כזית מצה בליל הסדר]].
* '''[[סעודת פורים]]''': אחת ממצוות [[פורים]]. המצווה היא לאכול ולשתות ביום הפורים, ובכלל זה גם המצווה [[שכרות|להשתכר]], "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
*'''[[סעודת משיח]]''': סעודה שמקיימים [[חסידות חב"ד|חסידי חב"ד]] ותומכיהם לקראת צאת החג של יום האחרון של חג ה[[פסח]] (בארץ ישראל ב[[שביעי של פסח]], [[כ"א בניסן]], וב[[חוץ לארץ]] ב[[אחרון של פסח]], [[כ"ב בניסן]], שם מוסיפים [[יום טוב שני של גלויות]]). ב[[חסידות ברסלב]] ובכמה חצרות חסידיות אחרות נוהגים לקיים בעת זו סעודה לציון הצלתו של [[הבעל שם טוב]] ביום זה, לפי המסורת החסידית, וקוראים לה '''סעודת הבעל שם טוב'''.

קיימות סעודות מיוחדות נוספות:
* '''[[סעודת מצווה]]''': סעודה שמצווה לאכול בה כזית לחם. בנוסף למרבית סעודות השבת והחגים שנמנו לעיל, שהן סעודות מצווה, יש סעודות מצווה שאינן קשורות ללוח השנה: סעודת [[סיום מסכת]], סעודת [[ברית מילה]], סעודת [[נישואין]] ו[[שבע ברכות]]. בסעודות אלה האכילה היא בגדר רשות. סעודת מצווה מיוחדת בכך שמותר לאכול בה [[בשר]] ולשתות [[יין]] גם בימים שאין עושים כן (כ[[תשעת הימים]]), ואף ב[[תענית בכורות]] מותר לבכורים לסעוד בה. כמו כן מותר לערוך סעודת מצווה גם ב[[בית כנסת]], מקום שעריכת סעודה רגילה אסורה בו.
* '''[[סעודת הבראה]]''': חלק ממנהגי ה[[אבלות (יהדות)|אבלות]]. סעודה זו היא הסעודה הראשונה במהלך [[שבעה (אבלות)|שבעת ימי האבלות]], לאחר שחוזר האבל מ[[קבורה (יהדות)|קבורת המת]]. על פי ההלכה, סעודה זו נערכת דווקא על ידי שכניו או קרוביו של האדם השרוי באבל, ולא על ידי האבל עצמו. נהוג שהאוכל לסעודה זו כולל דווקא מאכלים עגולים (כגון [[ביצה קשה|ביצים קשות]], [[עדשים]], לחמניות או [[בייגלה]]), כדי לסמל את הגלגל החוזר בעולם, היינו את מחזור החיים והמוות שעובר על כל בני האדם. לפי [[פרקי דרבי אליעזר]] עדשים הם מאכל המסמל אבלות, בין השאר על חורבן [[בית המקדש]].{{הערה|{{ספריא||פרקי דרבי אליעזר, פרק ל"ה|Pirkei_DeRabbi_Eliezer.35}}}}
* '''[[סעודת אמנים]]''': מנהג מודרני של עריכת סעודה מרובת משתתפים שבה אומרים המשתתפים מאה פעמים [[אמן (דת)|אָמֵן]], כ[[סגולה (יהדות)|סגולה]] לפתרון מצוקות שונות, כדוגמת [[זוגיות]], [[עקרות]], [[בריאות]] ו[[פרנסה]].

==קישורים חיצוניים==
{{ויקיטקסט בשורה|שולחן ערוך הלכות סעודה}}
* {{אנצ תלמודית}}
* [http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01881.html הלכות סעודה], באתר "תורת אמת"

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{הבהרה הלכתית}}
[[קטגוריה:אכילה ושתייה ביהדות|*]]