הצגת המקור של הדף "עשיית עושר ולא במשפט"

'''עשיית עושר ולא במשפט''', או '''עשיית עושר''', הוא שם כללי למספר עילות תביעה משפטיות שלא נופלות במסגרת [[דיני חוזים|דיני החוזים]], [[דיני הנזיקין]] או מערכת דינים אחרת של [[המשפט האזרחי]].
'''עשיית עושר ולא במשפט''', משמעותה שצד אחד [[עושר|מתעשר]] על חשבון הצד האחר, כשהדבר לא מגיע לו. הדוגמה הקלאסית היא טעות בחישוב, אשר בעקבותיה יש צד אחד אשר מתעשר, אבל יש גם צד אחר אשר מפסיד.{{ש}}
דיני "עשיית עושר" הם ענף משפטי, שעומד בין [[דיני חיובים|דיני החיובים]] לבין [[דיני הקניין]]. דיני עשיית עושר בישראל מעוגנים ב{{סחפ|חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979}}.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nevo.co.il/law_html/law00/4526.htm|כותרת=חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979|אתר=נבו|תאריך=14.11.2021}}</ref>

==חוק עשיית עושר ולא במשפט==
===העיקרון הכללי===
{{סחפ|חוק עשיית עושר ולא במשפט|סעיף 1}} (סעיף שכותרתו "חובת השבה") קובע את מהות העילה:
{{ציטוט|תוכן="(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או [[טובת הנאה]] אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה.
{{ש}}
(ב) אחת היא אם באה הזכייה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת."}}
החוק מחייב את מי שהתעשר שלא כדין, על חשבון מישהו אחר, להשיב את ההתעשרות לבעליה. לעילה זו שלושה יסודות תאורטיים:
* '''התעשרות''': מדובר על גידול בכמות נכסיו של הזוכה, כולל אפשרות עתידית להתעשרות.
* '''שלא על פי זכות שבדין''': שלא מכוח דין, חוק או מכוח חוזה.
* '''על חשבון המזכה''': התעשרות של הזוכה מנעה התעשרות של המזכה. אם אדם אחד הרוויח וחברו לא הפסיד, אין להשיב את ההתעשרות. מצב זה מכונה במשפט העברי {{ציטוטון|[[זה נהנה וזה לא חסר]]|{{בבלי|בבא קמא|כ|א}}}}.

{{סחפ|חוק עשיית עושר ולא במשפט|סעיף 1|סעיף 1 לחוק}} מנוסח באופן כללי ולכן הוא משמש בסיס לעילות תביעות במגוון מצבים. כך למשל הוא חל על מצבים בהם הזוכה נטל מרכוש המזכה וכן על מצב שבו המזכה העניק מיוזמתו את ההתעשרות לזוכה. כל תביעה בעשיית עושר ולא במשפט נדרשת לקיים את יסודות העיקרון הכללי שמעוגן בסעיף 1 לחוק - בין אם היא מבוססת על חוק עשיית עושר ולא במשפט, ובין אם היא נמצאת בחוק אחר.

===עילות נוספות===
בנוסף על העיקרון הכללי, החוק קובע שתי עילות פרטניות המקימות זכות להשבת ההתעשרות. המשותף לשתי העילות הוא שבשתיהן המזכה הוא שהביא להתעשרות. קבוצה אחת של מצבים מעין אלו הם מצבים בהם המזכה פרע חוב של אדם הזולת מיוזמתו. {{סחפ|חוק עשיית עושר ולא במשפט|סעיף 4|סעיף 4 לחוק}} קובע כי גם "המתנדב" זכאי לתבוע השבה, כל עוד לא הייתה סיבה סבירה לזוכה להתנגד לפירעון החוב.

עילה נוספת נוגעת לפעולת הצלה. מדובר במצב בו אדם פועל להצלת גופו או רכושו של הזולת. על-פי {{סחפ|חוק עשיית עושר ולא במשפט|סעיף 5|סעיף 5 לחוק}}, המזכה זכאי לדרוש החזר הוצאות פעולתו. פרופ' [[דניאל פרידמן]], הציע שהחזר ההוצאות צריך לכלול גם שכר ראוי למציל, במטרה לתמרץ הצלה{{מקור|נושא=ישראל}}.

===סייגים והגנות===
החוק מכיל סעיפים שמטרתם לאזן בין העיקרון המנחה לחריגים ולפיכך בתי המשפט בישראל נדרשים באופן תדיר לפרשנות החוק לאור טענות של צדדים בהליכים משפטיים ליישום עקרונות החוק או להפרתו. {{סחפ|חוק עשיית עושר ולא במשפט|סעיף 2|בסעיף 2}} מצויים שני הסייגים העיקריים לזכות:
* אם ההתעשרות לא הביאה לחסרונו של המזכה (הייתה על חשבונו), בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מן ההשבה או לפטור אותו חלקית.
* בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מההשבה (באופן מלא או חלקי) על בסיס שיקולים של צדק והוגנות.
בנוסף, {{סחפ|חוק עשיית עושר ולא במשפט|סעיף 3|סעיף 3 לחוק}} מעניק לזוכה זכות "קיזוז". המשמעות היא שהזוכה לא נדרש להשיב את ההתעשרות כולה, אלא הוא רשאי לנכות הוצאות שהוציא על מנת להתעשר. הזכות לנכות הוצאות מגנה על הזוכה ממצב בו בגין השבת ההתעשרות הוא עצמו יימצא בהפסד.

===סעדים===
{{ערך מורחב|פסק דין אדרס}}
הסעד העיקרי שדיני עשיית עושר ולא במשפט מקנים הוא סעד ההשבה (השבת ההתעשרות). להשבה זו שתי צורות -
* השבה בעין - כאשר מדובר בנכס ממשי יש להשיבו.
* השבת שווי - כאשר מדובר בהתעשרות הונית מופשטת, יש להשיב את הסכום הכספי האמור. בנוסף, במצבים בהם לא ניתן להשיב את מושא ההתעשרות (למשל במצב של "הצלה", כפי שפורט לעיל), יש להשיב את שוויה של ההתעשרות.

בנוסף לסעדי ההשבה הרגילים, ב[[פסק דין אדרס]] קבע בית המשפט העליון כי ניתן ליטול את רווחי המפר חוזה שנוצרו לו עקב ההפרה ולהעבירם לנפגע מכוח דיני עשיית עושר (השבה במובן הרחב). בית המשפט הגיע לתוצאה זו על ידי פרשנות מרחיבה של עיקרון עשיית עושר.

==חוקים נוספים==
דברי חקיקה רבים כוללים הוראות השבה של דיני עשיית עושר ולא במשפט:
* '''[[חוק החוזים (חלק כללי)]], תשל"ג-1973:''' קובע {{סחפ|חוק החוזים (חלק כללי)|סעיף 21|בסעיף 21}} כי חלה חובת השבה במקרה של ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו. בנוסף, סעיפים 56 ו-59 מסדירים את היחסים בין מספר נושים או מספר חייבים, כאשר אחד מהם פרע או גבה את מלוא החוב.
* '''[[חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)]], תשל"א-1970:''' {{סחפ|חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)|סעיף 9|סעיפים 9}} {{סחפ|חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)|סעיף 18|ו-18}} קובעים זכות השבה במקרה של ביטול או סיכול החוזה.
* '''[[חוק ניירות ערך]], התשכ"ח-1968:''' {{סחפ|חוק ניירות ערך|סעיף 52ח|סעיף 52ח לחוק}} קובע כי שימוש במידע פנים של החברה מקנה לחברה זכות לתבוע השבה של הרווחים שהופקו מן השימוש במידע הפנים.
* '''[[חוק הפטנטים]], תשכ"ז-1967:''' {{סחפ|חוק הפטנטים|סעיף 183|סעיף 183}} קובע כי במקרה של הפרת פטנט, בעל הפטנט זכאי לרווחים שהופקו בשל הפרת הפטנט. רווחים אלו מהווים את ההתעשרות של מפר הפטנט.
* '''[[חוק הערבות]], תשכ"ז-1967:''' מורה {{סחפ|חוק הערבות|סעיף 9|בסעיף 9}} כי ערב שפרע חוב של החייב, זכאי להשבה מהחייב.

==הקשר למשפט העברי==
החוק הוא דוגמה לחקיקה ראשית [[המשפט בישראל|במשפט הישראלי]] המבוססת על עקרונות [[המשפט העברי]], שגם על פיו אין זה מוסרי ואין זה חוקי לנצל טעויות או מצבי ביניים על מנת להתעשר על חשבון הזולת.
מעבר למהותו, גם שמו של החוק הוא מן ה[[תנ"ך]]: {{ציטוטון|קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט|{{תנ"ך|ירמיה|יז|יא}}}}.

במבוא להצעת החוק נאמר: "החוק המוצע מאמץ את גישת המשפט העברי בנקודות אחדות: הוא מזכה בהשבה את המשביח נכסי חברו ; הוא מאמץ את העיקרון של "זה נהנה וזה לא חסר" כשיקול לפטור את הנהנה מהשבת ; והוא מזכה את המציל רכושו של חברו בשיפוי על הוצאותיו, במטרה לעודד פעולות הצלה"{{הערה|[https://fs.knesset.gov.il//9/law/9_ls1_290715.PDF דברי הסבר להצעת חוק עשיית עושר ולא במשפט].}}. נקודה מעניינת ניתן לראות בסעיף 5(ג) לחוק, הקובע כי אין להתחשב בהתנגדותו של הניצול כשמדובר בהצלת נפש והמציל יהיה זכאי להשבת הוצאותיו למרות התנגדות הניצול<ref>[[נחום רקובר]] "המשפט העברי בפסיקת בתי המשפט בישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, [[משרד המשפטים]] ו[[מורשת המשפט בישראל]] (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 121-122: חובת הצלת נפש למרות התנגדות הניצול. [http://www.daat.ac.il/daat/vl/court/court01.pdf אתר דעת].</ref>. סעיף זה מאמץ את פסקו של המהר"ם מרוטנבורג והופך אותו להוראת מחייבת, זאת בניגוד לגישת המשפט האנגלי אותה דחה הסעיף{{הערה|[[נחום רקובר]] [http://www.daat.ac.il/daat/vl/Integration/Integration01.pdf לשילובו של המשפט העברי] עמ' 21. הוצאת ספרית המשפט העברי; [[משרד המשפטים]] ו[[מורשת המשפט בישראל]], (1999).}}.
עקרונות המשפט העברי מלווים את דיוני הכנסת בנוגע לחקיקת החוק בצורה משמעותית ומעצבים את החוק על פיהם.<ref>נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, [[משרד המשפטים]] ו[[מורשת המשפט בישראל]] (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 853-874 חוק עשיית עושר ולא במשפט, ב[https://www.daat.ac.il/daat/vl/jewish-law-knesset/jewish-law-knesset01.pdf אתר דעת].</ref>

==פרשנות ושימושים רחבים==
בעילת עשיית עושר נעשו שימושים רבים בענפי משפט מגוונים. בין השאר בדיני [[קניין רוחני]], במסגרת [[דיני תאגידים|דיני התאגידים]] לשם השבת רווח כתוצאה מהפרת [[חובת אמון]], במערכות דינים אחרות שכוללות [[דיני נאמנות|נאמנות]], השבת התקבולים במקרה של [[הפרת חוזה]] במסגרת [[דיני חוזים|דיני החוזים]], השבת תשלומי [[מס]]ים ששולמו יתר על המידה ועוד.

[[בית המשפט העליון]] קבע ש"כללם של דברים: סבורים אנו כי העושה שימוש מסחרי בשמו, בדמותו או בקולו של אחר, מבלי לקבל לכך את הסכמתו, עושה עושר ולא במשפט" אולם הבהיר ש"בבואו לבחון אם ההשבה צודקת בנסיבות המקרה, ייחס בית המשפט משקל מיוחד גם לזכותו המוגנת של הנתבע ל[[חופש הביטוי|חופש ביטוי]], וכך ימנע מהטלת אחריות, במקרים בהם השימוש נעשה לצרכים של [[סאטירה]] או לצרכים חדשותיים, למשל."{{הערה|1=ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ ואח' נ' אריאל מקדונלד, פ"ד נח(4), 314.}} השופט [[נעם סולברג]] הרחיב את הדברים והביע דעתו שיש להבחין בין שימוש בדמותו של אדם ב[[פרסומת]] לצורך עשיית רווחים בו עשויה לקום עילה של עשיית עושר שלא במשפט לבין מקרה בו נעשה שימוש "בשמו, בכינויו, בתמונתו, בקולו של אדם, באישיותו או בסיפורו" לצורך חדשותי, בו "האינטרס הציבורי ... מחייב ... לסווגם כרכוש הכלל. סיווגם של סיפורים בעלי ערך חדשותי כרכוש הכלל נחוץ והכרחי לשם קיומה של תקשורת חופשית, לצורך מימוש חופש הביטוי, על מנת להבטיח זרימה חופשית של מידע כבסיס לקיומו של שיח חופשי וביקורתי בחברה תרבותית ודמוקרטית."{{הערה|[http://www.news1.co.il/uploadFiles/827419459819794.doc א (י-ם) 8206/06 סרן ר' נ' ד"ר אילנה דיין], ניתן ב-7.12.2009., פסקה 194.}}

בשימושים הרבים שבתי המשפט עשו בעילה, ניתן לה מעמד של עילה רחבה ובעלת עילות משנה, אשר חולשת על ענפי משפט רבים. נשיא [[בית המשפט העליון]] לשעבר, [[אהרן ברק]] הגדיר את דיני עשיית העושר כך: "חלים דיני עשיית עושר ולא במשפט - כמעין נשר גדול הפורש כנפיו - על כל הדינים השונים"{{הערה|1=ע"א 815/80 אדרס נ' הרלו וג'ונס, פ"ד לד(4) 225.}}.
הרחבה זו ספגה ביקורת במאמר מאת פרופ' [[יצחק אנגלרד]] בשם "כנפי הנשר הדורסני", שבו טען שהעילה התרחבה יתר על המידה. במאמר נכתב: "לפי תפיסתי, חוק עשיית עושר ולא במשפט הוא בעל תחולה משנית (סובסידיארית), ובניגוד לדעה המקובלת כיום, אין לראות בו מקור של דוקטרינות כלליות החלות בכל מקום, כל עוד אין הוראה מפורשת נוגדת."

במסגרת [[הצעת חוק דיני ממונות]] (הקודיפיקציה הישראלית) מתוכננים שינויים בדיני עשיית עושר. אחד השינויים המוצעים הוא הוספת תשלום שכר ראוי למי שנקט בפעולות הצלה לשמירה על חייו, שלמות גופו, בריאותו, כבודו או רכושו של הזולת.

==לקריאה נוספת==
{{פורטל|'''לערכים, תחומים ומושגים נוספים ראו [[פורטל:חוק ומשפט|פורטל חוק ומשפט]].'''}}
* רע"א 5768/94 '''א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה בע"מ נ. פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ ואח'''', פ"ד נב(4)289
* [[דניאל פרידמן]], '''עשיית עושר ולא במשפט''', "אבירם" הוצאה לאור, 1998
* [[דניאל פרידמן]], '''יסודות בדיני עשיית עושר ולא במשפט לאור החקיקה הישראלית החדשה''', [[עיוני משפט]] ח (תשמ"א-1981)
* [[יצחק אנגלרד]], '''כנפי הנשר הדורסני: דיני עשיית עושר ולא במשפט''', ספר זיכרון לגד טדסקי (ירושלים, התשנ"ו-1995)

==קישורים חיצוניים==
{{ויקיטקסט בשורה|חוק עשיית עושר ולא במשפט|חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979}}
* {{חוק בכנסת|2001155}}
* יהונתן בלס (פרופ' [[נחום רקובר]] עורך), '''[https://web.archive.org/web/20151217074600/http://www.mishpativri.org.il/hebrew/asiat.htm עשיית עושר ולא במשפט (השוואת סעיפי 'חוק עשיית עושר ולא במשפט' הישראלי, למשפט העברי)]''', בתוך סדרת [[חוק לישראל]]. הוצאת ספרית המשפט העברי; [[משרד המשפטים]] ו[[מורשת המשפט בישראל]], תשנ"ב-1991.
* [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/yesodot.htm עשיית עושר ולא במשפט - בעיני היהדות]
* התייחסות ל{{ציטוטון|קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט|ירמיה יז יא}}: ב[[s:ירמיה_יז_יא|ויקיטקסט]] • וב[[אתר הניווט בתנ"ך]]: {{קישור כללי
 | כתובת = http://www.tora.us.fm/tnk1/messages/nvia_yrmyhu_qore_0.html
 | כותרת = קורא דגר ולא ילד = עושה עושר ולא במשפט
 | תאריך_וידוא = 2 ביולי 2015
 | הכותב =
 | תאריך =
 | עמודים =
 | שפה =
 | doi =
 | ציטוט = הנביא ירמיהו מוכיח את האנשים המנסים להתעשר על-חשבון עבודתם של אחרים
 | מידע נוסף =
}}.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{חוק ומשפט}}
{{הבהרה משפטית}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה]]
[[קטגוריה:ישראל: ענפי משפט]]