פרויקט שיקום מחצבת נשר
 | |
| התזת אמולסיה ב"חלקת המעוינים" (14 ביוני 1971) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אמן | יצחק דנציגר, זאב נאווה, יוסף מורין |
| תאריך יצירה | 1971 |
| טכניקה וחומרים | אמנות אדמה |
"פרויקט שיקום מחצבת נשר" הוא מיזם אמנותי-אקולוגי שנערך בשנת 1971 על ידי הפסל יצחק דנציגר, האקולוג זאב נאווה וחוקר הקרקע יוסף מורין לבדיקת שיקום מחצבת נשר הישנה של מפעל נשר חיפה. המיזם נחשב לאחת מעבודותיו הידועות של דנציגר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
מחצבת נשר פעלה בין השנים 1925–1949[1] בשיפוליו המערביים של הכרמל בשטח של כ-250 דונם. בעקבות פעולות הכרייה הפך האזור לשטח שומם בגלל הפגיעה בטופוגרפיה המקומית. פעולות הניסוי מומנו על ידי מפעלי נשר והפרויקט נתמך על ידי מוזיאון ישראל, ולווה על ידי האוצר יונה פישר.
פעולות הכרייה השאירו בשטח טרסות בגובה של כ-14 מטרים וברוחב של 5 מטרים. במסגרת הפרויקט, שביצועו המעשי היה בחודשים מאי-אוגוסט 1971, הוגדרו שלוש חלקות על מדרון המחצבה כחלקת ניסוי. באחת - "חלקת הפיצוץ" - פוצצה הטרסה לזווית של 45 מעלות, בכדי להרוס את המבנה הגאומטרי ולהקנות לשטח מראה טבעי יותר. לאחר מכן כוסה השטח כחיפוי של סלע מרוסק. בחלקה השנייה - "חלקת המעוינים" - נפרשו רשתות גביונים[2] שתמכו במצע אדמה שכיסה כ-8O אחוז מהשטח. ואילו בחלקה השלישית נחפרו "כוכים" (בגובה של כ-50 ס"מ, רוחב של 50 ס"מ, ועומק של 50 ס"מ, שיועדו לשתילה ויצירת בית גידול מתאים. בשלושת החלקות נערכה שתילה ששילבה דגנים רב-שנתיים ושיחים עם זרעים עשבוניים, דשנים ואמולסיה פלסטית. שתי החלקות הראשונות הושקו באופן מתוכנן.
השלב השני של הפרויקט, שלא בוצע מעולם, נועד ליצור לשטח המחצבה תפקיד חברתי מחודש. תכנון זה, שאף הוכן בעבורו מודל ראשוני, היה עתיד להעניק למקום פונקציונליות מחודשת, תוך ניצול הממצאים שנתגלו באתר על ידי פעולת החציבה כגון נחל מאובן, מבני סלע וכדומה.
עוד קודם לביצוע המעשי של הפרויקט, ב-2 בפברואר 1971, נפתחה במוזיאון ישראל התערוכה "מושג + אינפורמציה", ובה הציג דנציגר את העבודה "נוף תלוי", שהתבססה על המחקר שהתנהל באותה עת. העבודה הורכבה מבד תלוי ועליו תערובת של צבעים, אמולסיה פלסטית, סיבי צלולוזה ודשן כימי, שעליו גידל דנציגר עשב בעזרת מערכת תאורה והשקייה. לצד הבד הוקרנו שקופיות המציגות פגיעה בטבע על ידי התיעוש המודרני. בתצוגה זו שאף דנציגר ליצור יחידה אקולוגית המתקיימת כ"אמנות" וכ"טבע" בה בעת.[3]
אף על פי שהפרויקט לא הושלם, הוא מהווה ציון דרך חשוב בתולדות האמנות הישראלית בכל הקשור לאמנות שנות ה-70 של המאה ה-20 וביחס שבין אמנות ואקולוגיה. מרדכי עומר, לדוגמה, הציג את העבודה כביטוי לטשטוש גבולות שבין אמנות, אדריכלות ומדע וכביטוי לגאולה מחודשת של הטבע מן ההרס של החברה המודרנית.[4]
בעקבות הפרויקט נוצרו הדפסים בטכניקה של הדפס רשת של משה גבעתי, שהקים בית מלאכה לשם תיעוד הפרויקט, ושל דנציגר, כגון ההדפס "גביונים ונחשים" (1976).
במאי 2024 כרתו אנשי חברת כלל נדל"ן הבעלים של השטח את שיחי אחירותם החורש שצמחו במקום מאז 1971.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פישר, יונה, שיקום מחצבת נשר. שיקומו הנסיוני של אתר נבחר בשטח מחצבה נטושה כפי שתוכנן ובוצע בידי יצחק דנציגר, יוסף מורין וזאב נאוה, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1971
- פישר, יונה, מושג + אינפורמציה, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1971
- דנציגר, יצחק, מקום, עומר, מרדכי (עורך), הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1982
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בשנות ה-2000 נעשו פעולות כרייה נוספות בשטח המחצבה.
- ^ רשת בצורת מעוינים שנועדה לעצור סחף של קרקע.
- ^ פישר, יונה, בתוך: דנציגר, יצחק, מקום, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1982. (המאמר ללא כותרת ומקדים לו ציטוט - "האמנות מקדימה את המדע...". הספר ללא מספרי עמודים).
- ^ ראו: עומר, מרדכי, תיקון, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, תל אביב, 1998, עמ' 65.