קמילה קולט
 | |
| לידה |
23 בינואר 1813 קריסטיאנסנד, נורווגיה  |
|---|---|
| פטירה |
6 במרץ 1895 (בגיל 82) כריסטיאניה, האיחוד השוודי-נורווגי |
| שם לידה |
Camilla Wergeland |
| מדינה |
נורווגיה |
| מקום קבורה |
Vår Frelsers gravlund |
| שפות היצירה |
נורווגית, דנית |
| בן או בת זוג |
Peter Jonas Collett (14 ביולי 1841–?) |
| צאצאים |
רוברט קולט, Alf Collett |
| האתר הרשמי | |
  | |
קַמִילָה קוֹלֶט (בנורווגית: Jacobine Camilla Collett; 23 בינואר 1813 – 6 במרץ 1895) הייתה סופרת נורווגית, המכונה לעיתים קרובות הפמיניסטית הנורווגית הראשונה. היא הייתה גם אחותו הצעירה של המשורר הנורווגי הנריק ורגלנד, והיא מוכרת כאחת התורמות הראשונות לריאליזם בספרות הנורבגית (אנ'). אחיה הצעיר היה מייג'ור גנרל יוסף פרנץ אוסקר ורגלנד (אנ'). היא הפכה לחברת כבוד של האגודה הנורבגית לזכויות נשים (אנ') כאשר האגודה נוסדה ב-1884.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קמילה נולדה בקריסטיאנסנד בנורווגיה,[1] בתם של ניקולאי ורגלנד (אנ'), תאולוג, פוליטיקאי ומלחין ידוע בזמנו, ואלט (Alette) לבית תאולו (Thaulow). אחיה, היה הסופר הנריק ורגלנד. כאשר קמילה הייתה בת ארבע, עברה משפחתה לאיידסוול (אנ'), שם אביה מונה לכומר הקהילה. קמילה גדלה במשפחה ספרותית, והיא הפכה לכותבת יומנים צעירה, בין השאר משום שמצאה שהחיים באיידסוול משעממים. היא בילתה את רוב שנות ההתבגרות שלה בבית ספר בכריסטיאנספלד בדנמרק.
במהלך ביקור בכריסטיאניה היא פגשה והתאהבה במשורר יוהאן סבסטיאן ולהאבן (אנ'), שהיה גם אויבו הספרותי של אחיה הנריק. היחסים בין השלושה היו מסובכים ועם הזמן הפכו לאגדיים בתנועה הרומנטית הנורווגית. קולט צדדה מבחינה פילוסופית בוולהאן בוויכוח, וייתכן שיחסיה עם אחיה היו לא פשוטים במשך זמן מה. אבל יש אינדיקציות לכך שקמילה נשאה טינה מסוימת כלפי אביה ואחיה בשל התנגדותם ליחסיה עם ולהאבן. היא גם סבלה מבעיות בריאות, ובמהלך קיץ 1834 לקח אותה אביה לפריז כדי לאזור כוח, ולאושש אותה.
בכל מקרה, מערכת היחסים שלה עם ולהאבן הסתיימה בסופו של דבר, ובשנת 1841 היא נישאה לפטר יונאס קולט (נו'),[1] פוליטיקאי בולט, מבקר ספרות וחבר ב-Intelligenspartiet (נו') (מפלגת המודיעין). לכל הדעות היו אלה נישואים שנולדו מאהבה והוא היה בעל תומך ומבין שאיתו יכלה קמילה לדון בכל נושא. היא החלה לכתוב לפרסום לאחר שנישאה לקולט.
יצירתה המפורסמת ביותר היא הרומן היחיד שלה, Amtmandens Døtre (נו') (בנותיו של מושל המחוז)[1] שפורסם בעילום שם בשני חלקים נפרדים ב-1854 וב-1855.[1] הספר נחשב לאחד מרומני הריאליזם הפוליטי והחברתי[1] הראשונים בנורווגיה ועוסק בקשיים של אישה בחברה פטריארכלית בכלל ובנישואים בכפייה ספציפית. מאמינים כי חוויותיה האישיות בחיים, במיוחד מערכת היחסים שלה עם ולהאבן, השפיעו על הספר.[1] לאחר ספר זה, היא כתבה מעט מאוד סיפורת,[1] אך כן המשיכה לכתוב מסות, פולמוסים ואת זיכרונותיה.
המודלים הספרותיים שלה כללו סופרות כמו רחל ורנהגן וז'ורז' סאנד, כמו גם אדוארד בולוור-ליטון ותאודור מונדט (אנ'). הסגנון שלה ייצג סטייה מבני דורה, בכך שהיא העדיפה גוון סתמי וטבעי יותר.
בשנת 1851, לאחר עשר שנות נישואים, נפטר בעלה בפתאומיות,[1] והותיר את קמילה לגדל ארבעה בנים צעירים.[1] היא נאלצה למכור את ביתה ומעולם לא הצליחה לקנות בית חדש שוב. שלושת בניה הגדולים נשלחו לקרובי משפחה. היא נאבקה בבעיות כלכליות אישיות למשך שארית חייה. היא נפטרה בכריסטיאניה (אוסלו) ב-6 במרץ 1895.[1]
סגנון כתיבה והשפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולט גדלה בבית שהעריץ את יצירותיו של ז'אן-ז'אק רוסו, שישפיעו רבות הן על קולט והן על אחיה, ניקולאי. בתחילת כתיבת Amtmandens Døtre, היא מצאה השראה מז'ורז' סאנד, אם כי היא הרגישה שהרעיונות של סאנד קיצוניים מדי. ברומן היא דנה כיצד מונעים מנשים ונערות צעירות הכשרה וחינוך שיעודדו אותן להצלחות בחיים טובים יותר, אך היא אינה טוענת שנשים צריכות לרדוף אחרי חיים והצלחה ללא תלות בנישואין. קולט מציעה שעבור ארבע הבנות, נישואים המבוססים על אהבה וכבוד הם ההזדמנות האולטימטיבית לחיים מוצלחים. הספר נחשב ל"ביקורתי חריף" כלפי המושגים של נישואים בכפייה ונישואים המתקיימים למען המוסכמות החברתיות והפופולריות. היא תומכת ברעיון של אהבה רומנטית, ובחופש של נשים לבחור בעצמן במערכות יחסים, באמצעות אמנציפציה אישית.[1]
ככל שקולט התבגרה, כך הפכו דעותיה לקיצוניות יותר, והפכו ליותר ויותר וכחניות. היא תמכה בשינוי חברתי ופוליטי לקידום תפקידיהן של נשים בחברה, והמאמרים שכתבה פורסמו בעילום שם, אך לבסוף פורסמו בספר של אוסף יצירותיה. סטיגמה הוצמדה לרעיון של אישה שכותבת את התוכן ומשתפת את הרעיונות ששיתפה בפומבי, והדבר השפיע על הקריירה שלה ועל מצבה הרגשי. קולט תיעלה תסכול זה לכתיבתה, שם היא בחנה לעיתים קרובות סטיגמה זו. לאחר כתיבת Amtmands Døtre היא התמקדה בעיקר בביקורות ומאמרים על ספרות, שרבים מהם חיזקו את קולט כמבקרת הספרות הפמיניסטית הראשונה בנורווגיה. במסות ובמאמרי דעה אלה, היא הכריזה על הצורך בדימוי חדש לנשים ודחתה את הרעיון שנשים צריכות להיות מאופקות, ושיקריבו את עצמן בחייהן.[1]
עבודתה צוטטה על ידי בני דורה כמו הנריק איבסן.[1]
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Amtmandens Døtre (novel) 1854–55[1] (reviewed editions: 1860, 1879)
- Fortællinger (short prose) 1860[1]
- I de lange Nætter (diary) 1862[1]
- Sidste Blade I–III (articles) 1868–73[1]
- Fra de Stummes Leir (articles) 1877[1]
- Mod Strømmen I–II (articles) 1879–85[1]
- Skrifter I–X (collection of works) 1892–93
- Dagbøker og breve (with Peter Jonas Collett) 1926–34[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קמילה קולט- קמילה קולט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- קמילה קולט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Digitized books and manuscripts by Collett in the National Library of Norway
- Short biography on hivolda.no
- link to all her works, at UiO.no