רפאל אסקלונה

**רפאל אסקלונה**
**Rafael Escalona**
לידה	26 במאי 1926; פטיאל, מחוז מגדלנה רבתי, קולומביה
פטירה	13 במאי 2009 (בגיל 82); בוגוטה, קולומביה
מקום קבורה	בית הקברות המרכזי של ואליידופאר
מוקד פעילות	קולומביה
תקופת הפעילות	1941–2009 (כ־68 שנים)
סוגה	ואיינאטו
שפה מועדפת	ספרדית

רפאל קליקסטו אסקלונה מרטינס (בספרדית: Rafael Calixto Escalona Martinez, ‏ 26 במאי 1926 – 13 במאי 2009) היה מלחין וזמר-יוצר קולומביאני, שנודע כיוצר מוזיקת ואיינאטו. יחד עם קונסואלו אראוחו ואלפונסו לופס מיקלסן ייסד את פסטיבל האגדה האויינאטה Festival de la Leyenda Vallenata. הוא שר לעיתים רחוקות, בדרך כלל בחוג חבריו, והעדיף שאחרים ישירו את יצירותיו. שיריו משקפים את האירועים שקרו במחוז מגדלנה רבתי במאה ה-20. הם בוצעו על ידי אמנים ידועים של מוזיקת ואיינאטו כמו גיירמו בויטראגו ומלוויו (אנחל פונטנייה, אפריין טורס וקרלוס "אל מוצ'ו" רוביו), חוליו בובאה, דיומדס דיאז, אל בינומיו דה אורו רפאל אורוסקו וישראל רומרו, חורחה אוניאטה, פונצ'ו ואמיליאניטו סולטה, קרלוס ויווס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפרל אסקלונה נולד בשנת 1926 בפטיאל במחוז מגדלנה רבתי של אז^[1], בקולומביה כבנם השביעי מבין תשעת הילדים של הקולונל קלמנטה אסקלונה לאווארסס, וטרן של מלחמת אלף הימים, ושל מרגריטה מרטינס סלדון^[2]. הוא היה אחייו רבא של בישוף פרסביטריאני מפורסם של דיוקסת סנטה מרתה, רפאל סלדון אריסה, שהיה אחי סבתו מצד האם. ילדותו של אסקלונה הייתה מאושרת. נהנה מחיי הכפר, המציא משחקים ובנה משקים מיניאטוריים ועפיפונים. אסקלונה הקשיב מרותק לאיכרים ולטרובדורים מקומיים שילבו בשיריהם -מרנגס, סונס, פויאס, פסאוס וכו' - דברי אקטואליה מן האזור. הוא עבר לוואיידופאר כדי להירשם ב"תיכון הלאומי מריה קונספסיון לופרנה" בוואיידופאר שם בגיל 16. בפברואר 1943 הוא כתב את שירו הראשון El profe Castañeda על הפרידה העצובה ממורה אהוב (אריברטו קסטניידה), שיר שהפך לפופולרי בין התלמידים. מאז נהג לשיר בפני חבריו המוזיקאים שרשמו את מנגינותיו והקליטו אותו. מעודד מההצלחה, כתב אסקלונה שירים נוספים שסיפרו על אהבותיו, על האנשים שהכיר, וסיפוריהם, וכו'. בשנת 1946 מכיוון שנראה משועמם וחסר מוטיבציה הועבר לבית ספר בבאראנקייה ואחר כך לתיכון סלדון בסנטה מרתה, שבו הלחין את שירו "El Hambre del Liceo (הרעב של התיכון) שבו התלונן על האוכל הגרוע שהגישו בבית הספר.

בשובו לוואיידופאר עבד אסקלונה בחקלאות בחוות הוריו. הוא גידל אורז וזמן מה הבריח באופן בלתי חוקי קפה מארובה. התמכר לטיפה מרה - לויסקי ולרום. אחרי רומנים רבים עם נשים, ב-14 באפריל 1951 התחתן עם מרינה ארסואגה מחייה, הידועה כ"לה מאייה". היא ילדה לו שישה ילדים מתוך 29 או 36 ילדים.

המשך פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסקלונה היה חסר השכלה מוזיקלית פורמלית, לא נהג לשיר אלא בחוג חבריו ולא ניגן על כלי כלשהו. בשנות ה-50 הפך אסקלונה למלחין מפורסם, התיידד עם פוליטיקאים מקומיים שהגיעו למופעים העממיים הקרויים "פאראנדה". אסקלונה התלווה בדרך כלל בבני יישובו, פטייאל, בין השאר הרננדו מולינה, בעליה של קונסואלו אראוחו. בשנות ה-60 כשאלפונסו לופס מיקלסן היה למושל המחוז ססאר, התארח לופס מיקלסקן בביתו של מולינה. באותם ימים החליטו אסקלונה, קונסולאו אראוחו ולופס מיקלסן להקים פסטיבל לשירת ואיינאטו. לופס הזמין אותם כמה פעמים לבוגוטה בה ארגן פאראנדה של מוזיקת ואיינאטו והציג אותו בפני מנהיגים פוליטיים אחרים. הפסטיבל הראשון למוזיקת ואיינאטו התקיים בשנת 1968. אסקלונה מכר את זכויות היוצרים שלו וחי חיים של עוני יחסי. בהגעתו לשלטון מינה אותו הנשיא לופס מיקלסן לקונסול קולומביה בקולון (פנמה).

אסקלונה נפטר בשנת 2009 בבוגוטה כתוצאה מבעיות מעיים וסיבוכים נשימתיים על רקע אי ספיקת כבד. הוא אושפז בקליניקה סנטה פה בבוגוטה למשך שבועיים והונשם. בערש דוואי קיבל את ביקורו של נשיא הרפובליקה לשעבר, ארנסטו ספמפר פיסאנו. ארון המתים הוצב בהיכל הקונגרסים של בוגוטה ובטקס הכבוד לזכר המלחין שהתקיים שם נכח הנשיא לווארו אוריבה ולס ואישים בכירים אחרים. המלחין הובא לקבורה בבית העלמין המרכזי של בוגוטה.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאסקלונה היו 36 ילדים, מתוכם - מאומצים. היה נשוי פעמיים. מאשתו הראשונה, מריה ארסואגה מחייה נולדו לו 6 הילדים. אחרי גרושיו חברתו לחיים הייתה לוס מריה סמבראנו. לדברי בנו הצעיר נולדו לאסקלונה עוד לפחות 23 ילדים מקשרים עם נשים שונות - שלושה עם כרמן אלנה רודריגז קורסו המכונה "לה מונה דל קאניאגואטה", שניים עם סולמרינה בולאניו אולמדו, עוד שלושה ילדים מקשרים עם רוסה חיל, דיוסלינה ברוצ'רו, בסיליה מרסדס קסטיליה וכו'.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2004 - התזמורת הסימפונית של בוגוטה הקליטה דיסק בשם "ארבעים שנה" המוקדש לנגינת מנגינותיו של אסקלונה. הדיסק זכה בפרס גראמי לטינו על מוזיקה כלית.
2004 - בתו טארין אסקלונה הקימה את הקרן "רפאל אסלונה מרטינס" להנצחת מורשתו.
2006 - מדליה של האקדמיה לאמנויות ולמדעים.
פרס אורכידאת הכסף - במיאמי.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסקלונה מוזכר כ"נכד של הבישוף" רפאל סלדון אריסה בספרים "אין לקולונל מי שיכתוב אליו" ו"מאה שנים של בדידות מאת ידידו, גבריאל גרסיה מרקס.
1991 - הופקה סדרת טלנובלה על חייו - Escalona כיכובו של קרלוס ויווס - במאי:סרחיו קבררה, תסריט מאת ברנרדו רוסמרין פריירו, לפי ספרו של דניאל סמפר פיסאנו.