אברהם איבלאגון
 | |
| רבי אברהם איבלאגון | |
| לידה |
1849 ה'תר"ו קושטא |
|---|---|
| פטירה | 1933 (בגיל 84 בערך) |
| מקום פעילות | חאניה, כרתים |
| תקופת הפעילות |
?–1933  |
| תפקידים נוספים | חבר ועד חברת דורשי לשון ציון |
| חיבוריו | נכנס יין |
| בת זוג | בת שבע קאראיו |
| אב | דוד |
| מספר צאצאים | 5 |
| פרסים והוקרה | אות צלב הזהב |
הרב אברהם בכור איבלאגון (1846–1933) היה פוסק, היסטוריוגרף ורבה של כרתים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בקושטא בשנת התר"ו, למשפחה אשר ככל הנראה מוצאה מהעיירה אלאגון (אנ') שבאראגון. למד תורה והוסמך לסופר ולמוהל ובגיל 22 נסמך לרבנות. לאחר מכן כיהן כרב בחאניה שבכרתים, שם כיהן כרב קהילת כרתים במשך כ-58 שנים. התכתב עם חכמי דורו, וביניהם רבי רחמים נסים יצחק פלאג'י שכותב לו ”הרב הכולל ספרא רבה ויקירא, סולת נקיה, כמוהר"א איבלאגון נר'ו יאיר לעלמי עלמיא” (מזכרת משה (בארקי), סימן ח', עמוד רפ"ה). שלט במספר שפות ונסע לטורקיה ולמערב אירופה בשליחות קהילתו, ונפגש עם סולטאן טורקיה, מלך יוון ומלך איטליה. הציל ממוות 28 משפחות של יוונים נוצרים, ועל כך הוענק לו אות צלב הזהב[1]. נשלח על ידי ממשלת יוון לשליחות סודית בפריז כדי להשפיע על יהדות העולם לטובת יוון[2]. סייע לפליטי ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, עת הגיעו לחאניה בכ"ז אלול התרע"ה:
והרב הראשי של העיר מעלת הרה"ג הישיש ר' אברהם איבלאגון והגביר הנכבד סי' משה מונרבו באו לנמל, ויקבלו את המהגרים בסבר פנים יפות ויסדרו אותם לפי שעה לילה הראשונה, ויתנו להם מקום לינה וארוחת-ערב, ולמחרת היום בא הקונסול האנגלי ויקבל המהגרים בכבוד גדול ובפנים יפות, וישכר להם דירות ויקצב להם תמיכה יומית... כל ימי שבתם בעיר הנז' עד חדש ניסן שנת תרע"ח, שאז הם נסעו לאי קיפרוס... כשמוע הקונסול מפי הרב איבלאגון רב ומו"ץ בעיר כאנייא, את שמע הרה"ג מר אבי כי הוא מראשי הרבנים הג' של טבריה וכי הוא הדיין ומו"ץ שמה, תיכף מינה אותו מטעם הממשלה האנגלית... להיות ראש ומנהל לכל הגולים עמו, ולצאן מרעיתו ולדון ולהורות ביניהם. הוא קבע ישיבתו תמיד בבית מדרשו של הר"א איבלאגון מהר"א הנז' תעודה כתובה וחתומה ומקויימת מקונסול המעידה ע"ז
— תולדות אליהו, עמוד 70-71
כמו כן עסק רבות בדאגה לחינוכם הדתי של ילדי הפליטים, למענם ייסד שתי בתי ספר, אחד בחאניה ובו 25 תלמידים (חציים נתינים צרפתים וחציים אנגלים), והשני בכפר חלפה (אנ'), בו שוכנו מרבית הפליטים הצרפתים ובבית הספר שהקים למדו כ-60 תלמידים[3]. הוא גם ניחן בכישרונות אומנותיים ונהג להעניק לדורשי שלומו מתנות מעשי ידיו: בשנת 1896 שלח ספר תורה בכתב-ידו לברון גוסטב דה רוטשילד (אנ') לעילוי נשמת בתו המנוחה; ב-1898 העניק לרב הראשי של צרפת, צדוק כהן, 'שישה זכוכיות מלאות וטובות מן הבא לידי'; בפרוס החגים בשנת 1905 שיגר למזכיר כי"ח שלושה חפצים קטנים מעשה ידיו לחלקם בין בני משפחתו[4] וכתב את עשרת הדברות על גרעין חיטה[5]. סבר כי יש להסביר ככל האפשר את מנהגי הדת היהודית לגויים, כפתרון לאנטישמיות, ואף כתב על כך מסה בשם "יין רקח"[6].
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נישא לבת שבע לבית קאריאו ולהם נולדו ארבעה ילדים: יעקב, נסים דוד, שלום, יהודה, וויקטוריה.
חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נכנס יין (קושטא תרע"ב) - סדר לימוד להגות בו בשנת השבעים (יין גימטריא 70).
- יין הרק"ח (בני ברק תשנ"ט) - סיפורה של האנטישמיות ושל עלילות הדם במשך הדורות ויחס התורה לתופעה.
- חיבור בכתב יד בספריה הלאומית (מספר 3,739) ובו סיפור קורותיה של הקהילה היהודית בכרתים, הכולל פרטים על כלל האספקטים של חיי היהודים בקהילות כרתים. וכן על השפעות הפוליטיקה (שלטון העות'מאנים, מרד היוונים וכו') עליה. נדפס ב"פעמים" 37.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פעמים, פרקי עיון במחשבת ישראל במזרח, 37, עמוד 113
- ש' וואנונו, אנציקלופדיה לחכמי טורקיה, עמוד 69
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תולדות כרתים והיהודים אשר בה: "תהלוכות הארץ האי העתיקה (קנדייה) ואת העם היושב עליה יחד עם כל הקורות אותי מעודי עד היום הזה, בבאי לשרת בקדש לפני העדה פה כנייה" / מאת ר' אברהם בן דוד איבלאגון, שהיה הרב הכולל בעיר כנייה משנת תרל"ו (17א) | כתב יד NNL_ALEPH000041279 | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- חכם אברהם בכור איבלאגון, באתר "החכם היומי"
אברהם בן דוד איבלאגון, דף שער בספרייה הלאומית
ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| בקרת זהויות |
|
|---|