אדמונדו סוארס

אדמונדו סוארס
Edmundo Suárez
	פסל של אדמונדו סוארס בוולנסיה
מידע אישי
לידה	22 בינואר 1916; ברקלדו, ספרד
פטירה	14 בדצמבר 1978 (בגיל 62); ולנסיה, ספרד
שם מלא	אדמונדו סוארס טרבאנקו
עמדה	חלוץ מרכזי
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
קבוצות כמאמן
1951–1952 ; 1954–1956 ; 1956–1957 ; 1957–1958 ; 1958–1959 ; 1959–1960 ; 1960 ; 1960–1961 ; 1962–1964 ; 1964–1965 ; 1965–1966 ; 1966–1968 ; 1970 ; 1971	הרקולס ; גאנדיה ; סרגוסה ; ליידה ; קולטורל לאונסה ; ריאל חיחון ; סרגוסה ; xerez ; ברקאלדו ; מסטאייה ; ולנסיה ; ריאל מורסיה ; לבאנטה ; מסטאייה
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

אדמונדו סוארס (בספרדית: Edmundo Suárez;‏ 22 בינואר 1916 – 14 בדצמבר 1978) היה כדורגלן ומאמן ספרדי, ששיחק בעמדת החלוץ מרכזי ושיחק את רוב הקריירה שלו בקבוצת ולנסיה מהלה ליגה.

סוארס הוא מלך שערי ולנסיה בלה ליגה בכל הזמנים, ונחשב לאליל בקרב אוהדי הקבוצה. במהלך קריירת הכדורגל שלו זכה פעמיים בתואר מלך השערים בספרד. כיום הוא נמצא במקום ה-10 בטבלת הכובשים המצטיינים של הלה ליגה בכל הזמנים, ובמקום השישי בטבלת מלך השערים של הגביע הספרדי עם 52 שערים.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוארס שיחק בתחילה הקריירה בקבוצות חובבים שונות בחבל הבסקים, אך למלחמת האזרחים הייתה השפעה ניכרת על הקריירה שלו. לסוארס היה חוזה באתלטיק בילבאו אך רכישה זו נעשתה בשטח רפובליקני, ולכן היא לא הייתה תקפה על ידי המדינה הלאומנית שנשארה בשלטון לאחר מלחמת האזרחים בספרד. סוארס צורף לוולנסיה לאחר שהוא שיחק מולה במסגרת משחק ידידות במדי קבוצה בשם "התאוששות לבנטה", שהוקמה על ידי השלטון הלאומני והורכבה משחקנים שונים שנלחמו באזור לבנטה (כינוי למזרח חצי האי האיברי).

סוארס שיחק בוולנסיה במשך אחת עשרה עונות בין השנים 1939–1950, בהן רשם ממוצע של 0.92 שערים למשחק במדי הקבוצה. כמו כן, הוא זכה בתואר מלך השערים בלה ליגה בעונות 1941/1942, ו-1943/1944.

לאחר שעזב את ולנסיה הצטרף סוארס לקבוצת אלקויאנו מהליגה הראשונה שם שיחק במשך עונה אחת עד לפרישתו ממשחק פעיל.

סוארס רשם 3 הופעות במדי נבחרת ספרד בין השנים 1942–1941, וכבש במדיה שלושה שערים. הופעת הבכורה הבינלאומית שלו הייתה ב-28 בדצמבר 1941 נגד שווייץ.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. אין התייחסות לקבוצות אחרות אותן אימן.

במהלך קריירת האימון שלו אימן ב-12 קבוצות ספרדיות שונות. בעונת 1963/1964 חזר סוארס לוולנסיה והפעם בתור מאמן. סוארס החליף את פאסייג'יטו, אגדה נוספת של המועדון. בזכות האופי החזק והגמישות הטקטית, הוא המשיך לשפר את מיקום הקבוצה בליגה, תוך שהוא מסיים איתה בעונתו הראשונה במקום השישי. ביצועי הקבוצה בגביע הירידים היו טובים בהרבה מאשר בליגה, אך היא הפסידה לריאל סרגוסה. לאחר התוצאות החיוביות של אותה שנה, דירקטוריון של ולנסיה איפשר לו לאמן לשנה נוספת. עם זאת, כאשר הקבוצה סיימה בעונה הבאה במקום הרביעי, הוחלף סוארס במאמן אחר - בארינאגה. עם בארינאגה, הקבוצה לא עמדה בציפיותיה, ולכן סוארס חזר לאמן אותה בעונה שלאחר מכן.

בעונת 1966/1967 זכה סוארס בגביע המלך לאחר ניצחון 0–2 בגמר נגד אתלטיק בילבאו. הוא נשאר מאמן של ולנסיה עד ה-13 באוקטובר 1968.