נבחרת ספרד בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספרד
Escudo Selección Española de fútbol.png
מידע כללי
כינוי האדומה, הבחירה
התאחדות ההתאחדות המלכותית לכדורגל ספרדי
השתייכות אופ"א
מאמן ויסנטה דל בוסקה
קפטן איקר קסיאס
מלך השערים דויד וייה (56)
שיאן ההופעות איקר קסיאס (152)
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחקים היסטוריים
משחק בינלאומי ראשון
Flag of Spain.svg ספרד 1 - 0 דנמרק Flag of Denmark.svg
בילבאו, ספרד; 7 באוקטובר 1921
הניצחון בהפרש הגבוה ביותר
Flag of the Second Spanish Republic.svg ספרד 13 - 0 בולגריה Flag of Bulgaria.svg
מדריד, ספרד; 21 במאי 1933
ההפסד בהפרש הגבוה ביותר
Flag of Italy (1861-1946).svg איטליה 7 - 1 ספרד Flag of Spain.svg
אמסטרדם, הולנד; 4 ביוני 1928
Flag of England.svg אנגליה 7 - 1 ספרד Flag of the Second Spanish Republic.svg
לונדון, אנגליה; 9 בדצמבר 1931
גביע העולם בכדורגל
הופעות 13 (הראשונה ב-1934)
ההישג הטוב ביותר זכייה (פעם אחת) (2010)
אליפות אירופה בכדורגל
הופעות 9 (הראשונה ב-1964)
ההישג הטוב ביותר זכייה (3 פעמים) (1964, 2008, 2012)

נבחרת ספרד בכדורגל לגבריםספרדית: Selección de fútbol de España) היא נבחרת הכדורגל הלאומית של ספרד, המייצגת אותה מאז 1921.

הנבחרת נחשבה שנים רבות לאחת הנבחרות החזקות בעולם, אף שהיא לא הצליחה להגיע להישגים בטורניר גביע העולם בכדורגל, וזאת עד למונדיאל 2010 שבו זכתה. הישג שיא נוסף של נבחרת ספרד היה במסגרת אליפות אירופה בכדורגל שנערכה בספרד ב-1964, כאשר זכתה בגביע לאחר ניצחון 2:1 על נבחרת ברית המועצות במשחק הגמר. ב-1984 העפילה הנבחרת למשחק הגמר, אך הפסידה למארחת צרפת, בתוצאה 2:0 והסתפקה בסגנות. הנבחרת נחלה מספר אכזבות בטורנירים שונים, ביניהם הדחה בדו-קרב בעיטות עונשין במונדיאל 1994, ב-2002 וביורו 1996 והדחה בשלב הבתים במונדיאל 1998 וביורו 2004.

שרשרת הפסדים זו יצרה לנבחרת הספרדית סטיגמה של נבחרת מפסידנית, שאינה מסוגלת לנצח בשלבי ההכרעה. תדמית זאת השתנתה ביורו 2008, שבו זכתה נבחרת ספרד בשנית אליפות אירופה, תחת הדרכתו של לואיס ארגונס, אחרי ניצחון 1-0 על נבחרת גרמניה בגמר משער של פרננדו טורס. לאחר זכייתה ביורו 2008 עלתה ספרד לראש הדירוג העולמי של פיפ"א, והפכה לנבחרת השישית שמובילה את הדירוג. מגמת השינוי נמשכה גם אל מונדיאל 2010, שבו זכתה, כאמור, לאחר ניצחון 1-0 על הולנד משער של אנדרס אינייסטה בהארכה. ההצלחה נמשכה גם אל יורו 2012 בו זכתה, והפכה להיות הנבחרת הראשונה שזוכה בשלושה טורנירים גדולים ברציפות.

נבחרת ספרד זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת ברצלונה ב-1992, ובמדליית הכסף באולימפיאדת אנטוורפן ב-1920.

לזכותה של נבחרת ספרד נרשם גם רצף ההעפלות הגדול ביותר למונדיאל דרך המוקדמות כאשר עד כה עשתה זאת 8 פעמים ברצף מ-1986 ועד 2014 (כל נבחרת אחרת שהייתה קרובה לכך נעצרה בעקבות העפלה אוטומטית כמארחת או כאלופת העולם).

כמו כן, זכתה הנבחרת באליפות העולם לנוער שנערכה בניגריה ב-1999.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המודל האנגלי, ספרד הקימה את התאחדות הכדורגל שלה, ההתאחדות המלכותית לכדורגל ספרדי, בשנת 1909, ואת הליגה המקומית, הליגה הספרדית בכדורגל, בשנת 1928. הבכורה הבינלאומית של ספרד הייתה באולימפיאדת אנטוורפן בשנת 1920, שבה זכתה במדליית הכסף. קודם לכן כללה נבחרת ספרד שחקנים חובבנים וחצי מקצוענים ששיחקו משחקים בינלאומיים לא רשמיים שאורגנו על ידי התאחדות הכדורגל הספרדית. המשחק הביתי הראשון של ספרד היה בשנת 1921 בבילבאו, ובו ניצחה ספרד את בלגיה 0-2.

ספרד היא הנבחרת הראשונה מחוץ לאיים הבריטיים שניצחה את אנגליה. היא עשתה זאת במשחק ידידות במדריד בשנת 1929 שבו ניצחה 3-4. ספרד לא השתתפה בגביע העולם הראשון שהתקיים ב1930, אך העפילה למונדיאל 1934 והגיעה עד לרבע הגמר לאחר ניצחון 1-3 על ברזיל בשמינית הגמר. ברבע הגמר סיימה ספרד עם איטליה, האלופה שבדרך, בתיקו 1-1, ובמשחק החוזר הפסידה 1-0 והודחה.

בעקבות מלחמת האזרחים בספרד לא השתתפה הנבחרת במונדיאל 1938, ועקב מלחמת העולם השנייה לא התמודדה במסגרת תחרותית עד מונדיאל 1950.

מונדיאל 1950[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרד שובצה בבית המוקדם עם נבחרות אנגליה, צ'ילה וארצות הברית, כאשר באותו טורניר רק הראשונה בכל בית עלתה לבית הגמר. במשחקה הראשון בטורניר פיגרה ספרד 1-0 מול ארצות הברית עד לדקה ה-75, אך אז כבשה שלושה שערים בתוך עשר דקות וניצחה 1-3. לספרד הבקיע אסטניסלאו באזורה צמד שערים ותלמו זארה הבקיע שער נוסף. במשחקה השני ניצחה ספרד את צ'ילה 0-2 משעריהם של באזורה וזארה ובמשחקה האחרון בבית המוקדם ניצחה ספרד את אנגליה 0-1 משער של זארה, וסיימה ראשונה במאזן מושלם.

מונדיאל 1950 היה היחיד בהיסטוריה שהוכרע בבית גמר בשיטת ליגה ולא במשחק יחיד. ספרד פתחה את משחקיה בבית הגמר בתיקו 2-2 עם אורוגוואי מצמד שערים של באזורה, ובהמשך הובסה 6-1 על ידי ברזיל ואיבדה סיכוי לזכות בתואר. במשחקה האחרון נגד שבדיה הייתה זקוקה ספרד לתיקו כדי לסיים במקום השלישי, אולם היא הפסידה 3-1 וסיימה במקום הרביעי.

אסטניסלאו באזורה סיים את הטורניר כסגן מלך השערים עם 5 כיבושים. תלמו זארה הבקיע ארבעה שערים.

ספרד לא הצליחה להעפיל לשני גביעי העולם הבאים. במוקדמות מונדיאל 1954 היא הפסידה לטורקיה בהגרלה, לאחר שכל אחת מהן ניצחה בביתה את השנייה והמשחק המכריע הנוסף הסתיים בתיקו. במוקדמות מונדיאל 1958 סיימה ספרד שנייה בבית המוקדם אחרי סקוטלנד.

אליפות אירופה 1964[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות אירופה הראשונה שהתקיימה בשנת 1960 ניצחה ספרד פעמיים את פולין בשמינית הגמר, אך סירבה להגיע לברית המועצות על מנת לשחק נגד נבחרתה ברבע הגמר עקב הנסיבות הפוליטיות בין שתי המדינות. כעבור שנתיים העפילה ספרד למונדיאל 1962, והודחה בשלב הבתים.

כעבור שנתיים נבחרה ספרד לארח את יורו 1964. מאמן הנבחרת חוזה ויללונגה הוביל אותה לניצחונות על רומניה, צפון אירלנד ואירלנד בדרך לחצי גמר הטורניר. בחצי הגמר ניצחה ספרד את הונגריה, המועמדת המובילה לזכייה, 1-2 בהארכה משעריהם של חסוס מריה פראדה ואמנסיו אמארו. במשחק הגמר ניצחה את ברית המועצות 1-2 לעיני למעלה מ-79,000 צופים באצטדיון סנטיאגו ברנבאו ביתה של ריאל מדריד הגדולה. חסוס מריה פראדה ומרסלינו מרטינז הבקיעו את השערים לספרד בגמר. הזכייה הראשונה באליפות אירופה היוותה את הזכייה הראשונה של נבחרת ספרד בתואר משמעותי בזירה הבינלאומית, הישג ששוחזר רק 44 שנים מאוחר יותר.

מונדיאל 1982 ואליפות אירופה 1984[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הזכייה באליפות אירופה נכנסה ספרד לתקופה ארוכה ושחונה ללא הישגים משמעותיים.

בשנת 1966 העפילה ספרד למונדיאל, אך הודחה כבר בשלב הבתים. כעבור שנתיים כשלה ספרד בניסיון ההגנה על תוארה כאלופת אירופה, כאשר הודחה במוקדמות אליפות אירופה ברבע הגמר על ידי אנגליה. ספרד כשלה בניסיונות ההעפלה שלה גם למונדיאל 1970 וליורו 1972.

במוקדמות מונדיאל 1974 הודחה ספרד בפעם השנייה ברציפות לאחר הפסד במשחק מכריע ליוגוסלביה. במוקדמות יורו 1976 הודחה ספרד בפעם השלישית ברציפות לאחר הפסד ברבע הגמר לגרמניה המערבית. בסך הכול כשלה ספרד להעפיל לחמישה טורנירים משמעותיים ברציפות. רצף הכישלונות תם במונדיאל 1978, שאליו הצליחה ספרד להעפיל, ובו הודחה בשלב הבתים. ספרד הצליחה להעפיל גם ליורו 1980, אך הודחה בשלב הבתים ללא ניצחון.

ספרד נבחרה לארח את גביע העולם, לראשונה בתולדותיה, בשנת 1982. ציפיות גבוהות ליוו את הנבחרת המארחת, אך היא פתחה את שלב הבתים בתוצאת תיקו מאכזבת נגד הונדורס. בהמשך ניצחה ספרד את יוגוסלביה והפסידה לצפון אירלנד, והעפילה לשלב הבא מהמקום השני בבית.

בשלב הבתים השני הפסידה ספרד לגרמניה המערבית, ואיבדה סיכוי להעפיל לחצי הגמר. את משחקיה בטורניר סיימה ספרד בתיקו עם אנגליה, ובסך הכול רשמה טורניר מאכזב למדי.

כעבור שנתיים רשמה ספרד העפלה דרמטית ליורו 1984. במשחקה האחרון בשלב המוקדמות נגד מלטה הייתה זקוקה ספרד לניצחון בהפרש של 11 שערים לפחות על מנת לעלות לטורניר הגמר על חשבון הולנד. לאחר שהובילה 1-3 במחצית המשחק, הבקיעה ספרד תשעה שערים במחצית השנייה כדי לנצח 1-12 ולהעפיל לטורניר הגמר. הטורניר עצמו היה מוצלח עבור הנבחרת הספרדית. היא פתחה אותו בשתי תוצאות תיקו 1-1 נגד רומניה ופורטוגל ובניצחון 0-1 על גרמניה המערבית כדי לעלות מהמקום הראשון בבית משלב הבתים. בחצי הגמר סיימה ספרד בתיקו 1-1 עם דנמרק וניצחה בבעיטות הכרעה 4-5 שהעלו אותה למשחק הגמר מול צרפת. במשחק הגמר הפסידה ספרד 2-0 וסיימה במקום השני, אך היה זה ההישג הטוב ביותר של ספרד מזה עשרים שנה.

1986 עד 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הבאות של נבחרת ספרד היו משופעות בנבחרות חזקות שנטו להרשים בשלבים המוקדמים של התחרויות ולהיכשל ברגעי ההכרעה. דוגמה טובה לכך ניתן היה לראות במונדיאל 1986, שאותו פתחה ספרד דווקא בהפסד לברזיל אך בהמשך ניצחה את צפון אירלנד ואת אלג'יריה, והעפילה לשמינית הגמר. בשמינית הגמר הביסה ספרד בתצוגה מצוינת את דנמרק 1-5 מרביעייה של אמיליו בוטרגניו, אולם ברבע הגמר סיימה בתיקו 1-1 עם בלגיה והודחה מהטורניר בבעיטות הכרעה.

כעבור שנתיים העפילה ספרד ליורו 1988, אך הודחה בשלב הבתים.

במונדיאל 1990 פתחה ספרד היטב את הטורניר כאשר סיימה ראשונה בשלב הבתים, אך הודחה בשמינית הגמר על ידי יוגוסלביה לאחר הארכה.

יורו 1992 היה הטורניר המשמעותי האחרון שאליו לא הצליחה ספרד להעפיל.

במונדיאל 1994 הצליחה ספרד להעפיל עד לרבע הגמר, אך הפסידה לאיטליה והודחה.

את יורו 1996 סיימה ספרד ללא הפסד, אך הודחה ברבע הגמר בבעיטות הכרעה על ידי אנגליה.

מונדיאל 1998 נרשם ככישלון עבור ספרד. הנבחרת הודחה כבר בשלב הבתים, לראשונה מזה עשרים שנה, למרות ניצחון 1-6 על בולגריה במחזור הסיום של שלב הבתים.

ביורו 2000 סיימה ספרד במקום הראשון בבית המוקדם לאחר ניצחון דרמטי 3-4 במחזור הסיום על יוגוסלביה. הספרדים פיגרו שלוש פעמים במשחק והפכו פיגור 3-2 בדקה ה-90 לניצחון בתוספת הזמן. ברבע הגמר הודחה ספרד על ידי האלופה שבדרך, צרפת.

מונדיאל 2002 היווה דוגמה נוספת לנבחרת ספרדית מוכשרת, אשר נכשלת ברגעי ההכרעה. ספרד ניצחה בכל משחקיה בשלב הבתים וסיימה ראשונה, כשהיא מבקיעה שלושה שערים בכל משחק. מאזנה של ספרד בשלב הבתים היה שני רק לברזיל. בשמינית הגמר ניצחה ספרד את אירלנד בבעיטות הכרעה וברבע הגמר הודחה על ידי קוריאה הדרומית המפתיעה בבעיטות הכרעה.

יורו 2004 הסתיים בהדחה מוקדמת בשלב הבתים, ובמונדיאל 2006 סיימה ספרד את שלב הבתים במאזן מושלם בפעם השנייה ברציפות אך הודחה בשמינית הגמר על ידי נבחרת צרפת שסיימה במקום השני.

יורו 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורו 2008 היה הטורניר ששבר את בצורת התארים של נבחרת ספרד, והוכיח שהיא מסוגלת לנצח גם בשלבי ההכרעה המאוחרים. ספרד זכתה באליפות אירופה בפעם השנייה בתולדותיה, ובפעם הראשונה לאחר 44 שנים. ספרד השיגה מאזן מושלם בשלב הבתים כאשר הביסה 1-4 את רוסיה וניצחה 1-2 את שבדיה ואת יוון. בעקבות ניצחונותיה סיימה ספרד במקום הראשון בבית. בשלב רבע הגמר ניצחה ספרד את איטליה 2-4 בבעיטות הכרעה, לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו 0-0. בחצי הגמר ספרד הביסה שוב את רוסיה, הפעם בתוצאה 0-3 משעריהם של צ'אבי, דניאל גוויסה ודויד סילבה. במשחק הגמר ניצחה ספרד את גרמניה 0-1 משער ניצחון של פרננדו טורס בדקה ה-33. דויד וייה סיים כמלך השערים של הטורניר עם ארבעה שערים וצ'אבי נבחר על ידי אופ"א לשחקן המצטיין בטורניר. שחקני נבחרת בולטים נוספים היו השוער איקר קסיאס, קרלס פויול, קרלוס מרצ'נה, ססק פברגאס, אנדרס אינייסטה, מרקוס סנה ופרננדו טורס. מאמן הנבחרת היה לואיס אראגונס.

מונדיאל 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרד השתתפה לראשונה בגביע הקונפדרציות בשנת 2009, וניצחה בכל שלושת משחקיה בבית המוקדם. בכך קבעה ספרד שיא של 15 ניצחונות רצופים במשחקים רשמיים והשוותה את שיאה של ברזיל העומד על 35 משחקים רצופים ללא הפסד. הרצף נקטע בהפסד מפתיע לארצות הברית בחצי הגמר, ובסופו של דבר סיימה ספרד במקום השלישי לאחר ניצחון 2-3 בהארכה על דרום אפריקה.

ספרד העפילה למונדיאל 2010 לאחר שניצחה בכל עשרת משחקיה בשלב המוקדמות. את הטורניר פתחה ספרד בהפסד מפתיע 1-0 לנבחרת שווייץ, אך בהמשך גברה על נבחרות הונדורס וצ'ילה, והעפילה לשמינית הגמר מהמקום הראשון בבית. את כל ארבעת משחקיה בשלב הנוק-אאוט של הטורניר סיימה ספרד בניצחון 1-0: בשמינית הגמר מול פורטוגל, ברבע הגמר מול פרגוואי, בחצי הגמר מול גרמניה ובגמר מול הולנד, משער בהארכה של אנדרס אינייסטה בדקה ה-116.

הכובש המצטיין של ספרד במונדיאל זה היה דויד וייה, שעם חמישה שערים בסך הכל חלק את תואר מלך השערים של הטורניר עם שלושה שחקנים נוספים: תומאס מולר, וסלי סניידר ודייגו פורלאן

יורו 2012 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרד העפילה ליורו 2012 לאחר שניצחה בכל משחקיה בשלב המוקדמות. את הטורניר פתחה ספרד בתיקו 1-1 מול איטליה ובהמשך גברה בתוצאה 4-0 על אירלנד ובתוצאה 1-0 על קרואטיה. ברבע הגמר ניצחה ספרד בתוצאה 2-0 את צרפת ובחצי הגמר ניצחה בתוצאה 4-2 את פורטוגל לאחר דו-קרב בעיטות עונשין. ספרד זכתה בטורניר לאחר ניצחון בתוצאה 4-0 על איטליה במשחק הגמר של הטורניר. בכך הפכה ספרד לנבחרת הראשונה שזוכה בשלושה טורנירים חשובים ברצף (יורו 2008, מונדיאל 2010 ויורו 2012). בגביע הקונפדרציות 2013 העפילה ספרד למשחק הגמר, בו הפסידה 0:3 לנבחרת ברזיל.

הסמל על מדי הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבנובמבר 2012 גילו בספרד שהמגן באמצע הסמל שייך לבית הבורבון הצרפתי במקום זה הספרדי כבר משנת 1981. יום לאחר הפרשיה הציגו מרטין מונטויה וומרקל סוסאיטה את המדים החדשים עם הסמל המתוקן‏[1].

סגל הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל הנבחרת לקראת משחקי שלב המוקדמות במונדיאל 2014 נגד בלארוס וגאורגיה באוקטובר 2013.

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
23 שוער פפה ריינה 31 באוגוסט 1982 31 0 Flag of Italy.svg נאפולי
12 שוער ויקטור ואלדס 14 בינואר 1982 20 0 Flag of Spain.svg ברצלונה
1 שוער איקר קסיאס (קפטן) 20 במאי 1981 152 0 Flag of Spain.svg ריאל מדריד
15 הגנה סרחיו ראמוס 30 במרץ 1986 115 9 Flag of Spain.svg ריאל מדריד
3 הגנה ג'רארד פיקה 2 בפברואר 1987 59 4 Flag of Spain.svg ברצלונה
17 הגנה אלברו ארבלואה 7 בינואר 1983 56 0 Flag of Spain.svg ריאל מדריד
2 הגנה ראול אלביול 4 בספטמבר 1985 44 0 Flag of Italy.svg נאפולי
19 הגנה נאצ'ו מונראל 26 בפברואר 1986 16 0 Flag of England.svg ארסנל
5 הגנה סזאר אזפיליקווטה 28 באוגוסט 1989 4 0 Flag of England.svg צ'לסי
18 הגנה ג'ורדי אלבה 21 במרס 1989 24 5 Flag of Spain.svg ברצלונה
8 קשר צ'אבי הרננדז 25 בינואר 1980 130 13 Flag of Spain.svg ברצלונה
6 קשר אנדרס אינייסטה 11 במאי 1984 94 11 Flag of Spain.svg ברצלונה
14 קשר צ'אבי אלונסו 25 בנובמבר 1981 109 15 Flag of Spain.svg ריאל מדריד
10 קשר ססק פברגאס 4 במאי 1987 86 13 Flag of Spain.svg ברצלונה
16 קשר סרחיו בוסקטס 16 ביולי 1988 63 0 Flag of Spain.svg ברצלונה
20 קשר סנטי קאסורלה 13 בדצמבר 1984 61 11 Flag of England.svg ארסנל
22 קשר חסוס נבאס 21 בנובמבר 1985 34 3 Flag of England.svg מנצ'סטר סיטי
4 קשר חאבי מרטינס 2 בספטמבר 1988 14 0 Flag of Germany.svg באיירן מינכן
21 קשר דויד סילבה 8 בינואר 1986 77 20 Flag of England.svg מנצ'סטר סיטי
13 קשר חואן מאטה 28 באפריל 1988 32 9 Flag of England.svg מנצ'סטר יונייטד
9 חלוץ פרננדו טורס 20 במרס 1984 106 36 Flag of England.svg צ'לסי
7 חלוץ דויד וייה 3 בדצמבר 1981 95 56 Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד
11 חלוץ פדרו רודריגס 28 ביולי 1987 37 13 Flag of Spain.svg ברצלונה
14 חלוץ רוברטו סולדדו 25 במאי 1985 12 7 Flag of England.svg טוטנהאם הוטספר

כל גביעי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1978 - סיבוב ראשון
  • 1982 - סיבוב שני (רבע גמר)
  • 1986 - רבע גמר
  • 1990 - שמינית גמר
  • 1994 - רבע גמר
  • 1998 - סיבוב ראשון
  • 2002 - רבע גמר
  • 2006 - שמינית גמר
  • 2010 - מקום ראשון
  • 2014 - העפילה

כל אליפויות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1960 - פרשה
  • 1964 - מקום ראשון
  • 1968 עד 1976 - לא העפילה
  • 1980 - סיבוב ראשון
  • 1984 - מקום שני
  • 1988 - סיבוב ראשון
  • 1992 - לא העפילה
  • 1996 - רבע גמר
  • 2000 - רבע גמר
  • 2004 - סיבוב ראשון
  • 2008 - מקום ראשון
  • 2012 - מקום ראשון

שחקנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-22 בנובמבר 2013. כתב מודגש מסמל שחקן פעיל בנבחרת.

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
מלכי השערים
דירוג שחקן שנים בנבחרת שערים ממוצע למשחק
1 דויד וייה 2005 - 56 0.589
2 ראול גונזלס 1996 - 2006 44 0.431
3 פרננדו טורס 2003 - 36 0.339
4 פרננדו היירו 1989 - 2002 29 0.326
5 פרננדו מוריינטס 1998 - 27 0.574
6 אמיליו בוטרגניו 1984 - 1992 26 0.377
7 אלפרדו די סטפנו 1957 - 1961 23 0.742
8 חוליו סלינאס 1986 - 1996 22 0.411
9 מיצ'ל 1985 - 1992 21 0.318
10 תלמו זארה 1945 - 1951 20 1.000
דויד סילבה 2006 - 20 0.260
שיאני ההופעות
דירוג שחקן שנים בנבחרת הופעות שערים
1 איקר קסיאס 2000 - 152 0
2 צ'אבי 2000 - 130 13
3 אנדוני זוביזרטה 1985 - 1998 126 0
4 סרחיו ראמוס 2005 - 115 9
5 צ'אבי אלונסו 2003 - 109 15
6 פרננדו טורס 2003 - 106 36
7 ראול גונזלס 1996 - 2006 102 44
8 קרלס פויול 2000 - 100 3
9 דויד וייה 2005 - 95 56
10 אנדרס אינייסטה 2006 - 94 11

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרות הכדורגל של אירופה (אופ"א)

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן · איטליה · איי פארו · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנגליה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה · בולגריה · בוסניה והרצגובינה · בלארוס · בלגיה · גאורגיה · גיברלטר · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · ויילס · טורקיה · יוון · ישראל · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סקוטלנד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צ'כיה · צפון אירלנד · צרפת · קזחסטן · קפריסין · קרואטיה · רומניה · רוסיה · שבדיה · שווייץ