אה"מ רויאל אוק (1892)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אה"מ רויאל אוק
אה"מ "רויאל אוק" ב-1897
אה"מ "רויאל אוק" ב-1897
תיאור כללי
סוג אונייה אוניית מערכה
צי הצי המלכותי הבריטיהצי המלכותי הבריטי הצי המלכותי הבריטי
סדרה "רויאל סובריין"
ציוני דרך עיקריים
מספנה Laird Brothers עריכת הנתון בוויקינתונים
תחילת הבנייה 29 במאי 1890
הושקה 5 בנובמבר 1892
תקופת הפעילות 14 בינואר 1896 – דצמבר 1911 (כ־15 שנים)
אחריתה נמכרה לגריטה ב-14 בינואר 1914
מידות
הֶדְחֶק 14,380 טון
אורך 380 רגל (115.8 מטר) בין הניצבים
רוחב 75 רגל (22.9 מטר)
שוקע "27-6 רגל (8.4 מטר)
נתונים טכניים
מהירות 17.5 קשרים (32.4 קמ"ש)
גודל הצוות 692 איש (כאוניית דגל, 1903)
טווח שיוט 4,720 מיילים ימיים (8,740 ק"מ) במהירות 10 קשרים (19 קמ"ש)
הנעה 2 מנועי קיטור תלת-דרגתיים בהספק 11,000 כוחות סוס, 8 דודי קיטור
צורת הנעה 2 מדחפים
נתונים צבאיים
שריון חגורת שריון ראשית: 356–457 מ"מ, סיפון: 64–76 מ"מ, מחיצות: 356–406 מ"מ, ברבטות: 279–432 מ"מ, צריחי תותחים: 279–432 מ"מ, בתי תותחים: 152 מ"מ, צריח הניתוב: 305–356 מ"מ
חימוש 4 תותחי 13.5 אינץ' (343 מ"מ) דו-קניים, 10 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ), 10 תותחי 6-פאונד (2.2 אינץ', 57 מ"מ), 12 תותחים 3-פאונד (1.9 אינץ' (47 מ"מ)), 7 צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אה"מ "רויאל אוק" (באנגלית: HMS Royal Oak) הייתה אחת מבין שבע אוניות מערכה קדם-"דרדנוט" מדגם "רויאל סובריין" שבנה הצי המלכותי הבריטי בעשור האחרון של המאה ה-19. היא הוכנסה לשירות פעיל ב-1894, הוצבה תחילה בצי העתודה (אנ') וב-1896 הועברה ל"שייטת הנודדת" (Flying Squadron). האונייה חזרה לתקופה קצרה לצי העתודה, וב-1897 הוצבה בצי הים התיכון (אנ'). ב-1902 שבה לאנגליה, שופצה והוצבה בצי מימי המולדת (אנ'), בו שימשה אוניית הדגל של סגן מפקד הצי. אחר כך הועברה שוב לעתודה, וב-1911 הוצאה משורות הצי. בתחילת 1914 נמכרה לגריטה.

האונייה נקראה על שם עץ האלון (אנ') שבצמרתו הסתתר המלך לעתיד צ'ארלס השני כאשר נמלט מפני "עגולי הראש" (אנ'), תומכי הפרלמנט במלחמת האזרחים האנגלית, לאחר קרב ווסטר (3 בספטמבר 1651). היא הייתה אוניית המלחמה השמינית בצי המלכותי שנשאה שם זה (אנ').

תיאור האונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפייני המבנה של האוניות מדגם "רויאל סובריין" התבססו על אלו של אוניות המערכה מחופות השריון מדגם "אדמירל", אך הן נבנו גדולות יותר על מנת להגדיל את יכולות השיט (אנ') שלהן וכדי להקצות מקום לתותחים משניים (אנ'), כמו אלו שהוצבו באוניות המערכה מחופות השריון מדגם "טרפלגר". ההדחק בְּרֵיק היה 14,380 טון, וההדחק בְּטָעוּן 15,830 טון. האורך בין הניצבים (אנ') – 380 רגל (115.8 מ'), האורך הכללי – "410-6 רגל (125 מ'), הרוחב – (אנ') 75 רגל 22.9 מ'), השוקע – "27-6 רגל (8.4 מ').[1] הצוות מנה 670 קצינים ומלחים בשנת 1903.[2]

אוניות הסדרה הונעו על ידי שני מנועי קיטור תלת-דרגתיים אנכיים בעלי שלושה צילינדרים. כל מנוע סובב מדחף.[1] שני המנועים פיתחו יחד הספק אינדיקטורי[3] של 11,000 כוחות סוס (8,200 קילוואט), שהעניקו לאונייה מהירות מרבית של 17.5 קשרים (32.4 קמ"ש). את הקיטור למנועים סיפקו שמונה דודים סקוטיים (אנ') בעלי אספקת אוויר בלחץ (אנ'). קיבולת הפחם המקסימלית הייתה 1,443 טונות, שהספיקו לטווח שיוט של 4,720 מייל ימיים (8,740 ק"מ) במהירות של 10 קשרים.[2]

החימוש העיקרי כלל ארבעה תותחי 13.5 אינץ' (343 מ"מ) (אנ') נטעני-מכנס שהוצבו בשתי בַּרְבֶּטוֹת דו-קָנִיוֹת (אנ'), אחת מלפנים למבנה העילי (אנ') ואחת מאחוריו.[4] לכל תותח הוקצו 80 פגזים.[2] החימוש המשני כלל עשרה תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) (אנ') מהירי-ירי (אנ').[1] לכל תותח הוקצו 200 פגזים.[2] את ההגנה מפני ספינות טורפדו העניקו שנים-עשר תותחי הוצ'קיס (אנ') 3-פאונד (1.9 אינץ', 47 מ"מ) (אנ') מתוצרת לא ידועה. שני תותחי 3-פאונד על דוכנית הירי העליונה (אנ'), במרומי התורן, הוסרו בשנים 1899–1902, וכל התותחים הקלים על דוכניות הירי התחתיות ועל הסיפון הראשי פורקו בשנים 1905–1909. כמו כן חומשה כל אחת מאוניות הסדרה בשבעה צינורות טורפדו (אנ') בקוטר 18 אינץ' (450 מ"מ) (אנ'), אך ב"רויאל אוק" הוסרו ארבעה מתוכם ב-1902.[5]

כמו האוניות מדגם "טרפלגר", גם אלו מדגם "רויאל סובריין" צוידו בחגורת שריון (אנ') דו-מתכתי (אנ') (מפלדה וברזל מחושל) שהגנה על הדופן בין שתי הברבטות. עובי חגורת השריון היה 14–18 אינץ' (356–457 מ"מ), אורכה 238 רגל (72.5 מ'), גובהה הכללי 8 רגל ו-8 אינץ' (2.6 מ'), ו-5 רגל (1.5 מ') מגובהה נמצא מתחת קו המים. מחיצות רוחביות (אנ') בעובי 14–16 אינץ' (356–406 מ"מ) נמתחו בין קצות חגורת השריון. מעל חגורת השריון היה טור לוחות שריון מפלדת-ניקל בעובי 4 אינץ' (102 מ"מ), ובקצותיו מחיצות רוחביות בעובי 3 אינץ' (76 מ"מ).[1]

הברבטות של תותחי 13.5 אינץ' והבתים של תותחי 6-אינץ' נבנו מלוחות שריון דו-מתכתי בעובי 11–17 אינץ' (279–432 מ"מ). שריון הסיפון היה בעובי 2.5–3.0 אינץ' (64–76 מ"מ). הקירות המשוריינים הקדמיים של צריח הניתוב היו בעובי 12–14 אינץ' (305–356 מ"מ) והאחוריים בעובי 3 אינץ' (76.2 מ"מ).[2]

הבנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוניות מסדרת "רויאל סובריין" נבנו בהתאם לתוכנית ההתחמשות הימית שיזמה הממשלה הבריטית ב-1889.[6][7] "רויאל אוק" נבנתה במבדוק יבש (אנ') במספנת Laird Brothers (אנ') מבירקנהד (אנ'). הבנייה החלה בהנחת השדרית ב-29 במאי 1890, וב-5 בנובמבר 1892 הושלמה והאונייה הוצאה מהמבדוק.[4] ב-29 באוקטובר 1893 הגיעה האונייה לבסיס הצי המלכותי בפורטסמות' להצטיידות ולהתקנה לשיט (אנ'), וביוני 1894 השלימה את הפלגות המבחן שלה.[8] עלות הבנייה וההתקנה לשיט הסתכמה ב-977,996 ליש"ט.[4]

תולדות שירותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השלמת ההצטיידות וההתקנה לשיט הושמה האונייה בעתודה בבסיס הצי בפורטסמות'. כעבור כשנתיים, ב-14 בינואר 1896, הוכנסה לשירות פעיל והוצבה בשייטת המשימות המיוחדות (לימים – "השייטת הנודדת"). השייטת הוקמה בעקבות המתיחות הגוברת באירופה אחרי פשיטת ג'יימסון (אנ') ומברק התמיכה ששלח וילהלם השני, קיסר גרמניה לנשיא הרפובליקה הדרום-אפריקאית על הצלחתו להדוף את הפשיטה. השייטת פורקה ב-25 בנובמבר, ו"רויאל אוק" שבה לצי העתודה בפורטסמות'.[8]

"רויאל אוק" הוחזרה לשירות פעיל ב-9 במרץ 1897 ונשלחה לצי הים התיכון כדי להחליף את אוניית המערכה "קולינגווד" (אנ'). היא יצאה מפורטסמות' ב-24 במרץ 1897 והגיעה למלטה ב-5 באפריל. במאי 1902 הוחלפה על ידי אוניית המערכה "באלוורק" ושבה לאנגליה.[8] היא הגיעה לפלימות' ב-16 במאי,[9] ולמחרת היום לפורטסמות', והוצאה משירות פעיל והושבתה ב-6 ביוני 1902.[10] זמן קצר אחר נשלחה לשיפוץ במספנת הצי בצ'טהם, במהלכו הותקנו בתי תותחים לתותחי 6-אינץ' העיליים שלה. ב-16 בפברואר 1903 הוחזרה לשירות פעיל והוצבה בצי מימי המולדת (אנ'), וחלק מצוותה הורכב מקציני ומלחי אוניית המערכה "נייל" (אנ'). בקיץ 1903 השתתפה באימונים המשותפים באוקיינוס האטלנטי של צי מימי הבית, צי הים התיכון, צי התעלה ושייטת הסיירות (אנ').[8]

באפריל 1904, ליד איי סילי, פגעו "רויאל אוק" ואחותה לסדרה (אנ') "ריוונג'" בטרופת שקועה במים, וניזוקו באורח קל. ב-9 במאי 1904 החליפה "רויאל אוק" את אחותה לסדרה "אמפרס אוף אינדיה" בתפקיד אוניית הדגל של סגן מפקד צי מימי המולדת, והשתתפה בתמרוני הצי השנתיים שנערכו ביולי ובאוגוסט. ב-7 במרץ 1905 שבה האונייה לפורטסמות', הוצאה משירות פעיל והושבתה בצ'טהם, וצוותה הועבר לאוניית המערכה "סיזאר". למחרת היום הוחזרה לשירות פעיל עם צוות שִׁלְדִי (אנ'), והוצבה בפלגת שירנס-צ'טהם של צי העתודה במימי המולדת (Fleet in Commission in Reserve at Home) שהוקם זמן קצר קודם לכן. ב-11 במאי, במהלך הצטיידותה בצ'טהם, ארעה התפוצצות בחדר התחמושת של הנשק הקל, בה נהרג אדם אחד ונפצעו שלושה. ביולי השתתפה "רויאל אוק" בתמרוני צי העתודה (אנ'). אחר כך הועברו אנשי צוותה לאוניית המערכה "אושן", והיא עצמה הוחזרה לשירות פעיל עם צוות שלדי כאוניית עתודה בחירום בבסיס הצי בצ'טהם.[11]

"רויאל אוק" השתתפה בתמרונים השנתיים בחופי פורטוגל ומזרח האוקיינוס האטלנטי מ-12 ביוני עד 2 ביולי 1906. ב-1 בינואר 1907 הוחזרה שוב לצי העתודה בדבונפורט עם צוות שלדי. באפריל 1909, יחד עם אוניות נוספות בצי העתודה בדבונפורט, הוצבה בפַּלְגָה הרביעית של צי מימי המולדת. היא החליפה את אחותה לסדרה "רֶמִילִיז" כאוניית-האם של הפַּלְגָה, והיא עצמה הוחלפה על ידי "אמפרס אוף אינדיה", גם היא אחות לסדרה. בדצמבר 1911 הוצאה "רויאל אוק" משורות הצי, ובאוגוסט 1912 נגררה על ידי אוניית המערכה "בלרופון" אל מאת'רבנק, בחוף הצפון-מזרחי של האי וייט.[12] היא נמכרה ב-14 בינואר 1914 לחברה לגריטת אוניות Thos. W. Ward (אנ') תמורת 36,450 ליש"ט. "רויאל אוק" נגרטה במספנת החברה בבריטון פרי (אנ').

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Burt, R. A. (2013). British Battleships 1889–1904. Annapolis, Maryland: Naval Institute Press. ISBN 978-1-59114-065-8.
  • Chesneau, Roger and Kolesnik, Eugene M., eds. (1979). Conway's All the World's Fighting Ships 1860-1905. Greenwich, UK: Conway Maritime Press. ISBN 0-8317-0302-4.
  • Colledge, J. J. and Warlow, Ben (2006) [1969]. Ships of the Royal Navy: The Complete Record of all Fighting Ships of the Royal Navy. (Rev. ed.). London: Chatham Publishing. ISBN 978-1-86176-281-8.
  • Gardiner, Robert, ed. (1992). Steam, Steel and Shellfire: The Steam Warship 1815–1905. Conway's History of the Ship. London: Conway Maritime Press. ISBN 1-55750-774-0.
  • Parkes, Oscar (1990) [1957]. British Battleships. Annapolis, Maryland: Naval Institute Press. ISBN 1-55750-075-4.
  • Silverstone, Paul H. (1984). Directory of the World's Capital Ships. New York: Hippocrene Books. ISBN 0-88254-979-0.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אה"מ רויאל אוק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Chesneau and Kolesnik, p. 32.
  2. ^ 1 2 3 4 5 Burt, p. 73.
  3. ^ הספק אינדיקטורי (indicated horsepower) הוא ההספק "ברוטו" של המנוע, המחושב על פי הלחץ והנפח המשתנים של הקיטור בצילינדר בזמן עבודת המנוע. נתונים אלה נמדדים באמצעות מכשיר הנקרא "אינדיקטור", ומכאן השם.(אנ')
  4. ^ 1 2 3 Parkes, p. 355.
  5. ^ Burt, pp. 73, 85, 87, 100.
  6. ^ Burt, p. 60.
  7. ^ "חוק ההגנה הימית של 1889" (אנ') נועד לשמר את העיקרון של "Two-power standard" (אנ'), כלומר להבטיח שכוחה של בריטניה במספר ובגודל אוניות המלחמה שלה לא יפחת מזה של שתי מעצמות אחרות כלשהן יחד.
  8. ^ 1 2 3 4 Burt, p. 92.
  9. ^ "Naval & Military intelligence". The Times. No. 36769. London. 16 May 1902. p. 11.
  10. ^ "Naval & Military intelligence". The Times. No. 36788. London. 7 June 1902. p. 9.
  11. ^ Burt, pp. 92–93; Parkes, p. 363.
  12. ^ Burt, p. 93.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אה%22מ_רויאל_אוק_(1892)&oldid=38518539"