אובליסק אבישם
 | |
| האובליסק בתצוגת המוזיאון הלאומי של ביירות | |
| פרטי הממצא | |
|---|---|
| סוג | אובליסק |
| חומרים | אבן גיר |
| גובה | 1.45 מטר (1.25 מטר מעל הכן) |
| יצירת הממצא | |
| תאריך יצירה |
המאה ה־19 לפנה״ס  |
| פרטי האתר והחפירה | |
| תאריך גילוי | שנות החמישים |
| התגלה בידי | מוריס דונאן (אנ') |
| שם אתר | מקדש האובליסקים בגבל (אנ') |
| פרטי הממצא כיום | |
| מיקום נוכחי | המוזיאון הלאומי של ביירות |
| מזהה קטלוגי | DGA 17917 |
  | |
אובליסק אבישם או אובליסק אבִשמו הוא אובליסק אבן גיר המוקדש למלך הכנעני־פיניקי אבישם מגבל. האובליסק מעוטר בכתובת מצרית עתיקה. הוא נוצר בסביבות 1800 לפנה"ס, והוא נחשף בשנות ה־50 על ידי מוריס דונאן (אנ') במקדש האובליסקים (אנ'). זהו האובליסק השלישי בעתיקותו בעולם, העתיק ביותר שנמצא מחוץ למצרים.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
האובליסק עשוי אבן גיר, מורכב מבסיס מרובע בתחתיתו, ניצב מרובע מתחדד ובחלקו העליון פירמידיון.[1] על הניצב כתובת מצרית עתיקה בשתי שורות אנכיות של כתב חרטומים. האובליסק הוא הדוגמה היחידה של אובליסק שלם עם פירמידיון שנמצא במקדש האובליסקים; רוב האחרים הם אסטלות גסות.[1]
הכתובת[עריכת קוד מקור | עריכה]
תעתיק הכתובת לאותיות לטינית:[2]
mry Ḥr-š·f ḥꜣty-ʻ n Kpny ʼb-šmw wḥm ʻnḫ
[...]f Kwkwn śꜣ Rwqq mꜣʻ ḫrw
תרגום הכתובת הוא:
אהוב חרישף (אנ'), אבישם, מלך גבל, נחון בחיים,
[...] שלו, כוּכוּן בן הליקי, הצדיק[3]
שמות בכתובת[עריכת קוד מקור | עריכה]
באובליסק מוזכר שמו של מלך גבל (Kpny בכתובת) בשם "אבישם" (במצרית עתיקה: ʼb-šmw). השם זהה לשם שומו-אבו (בן ימיו של אבישם) במהופך,[1] ומשמעות השמות היא "שם (זה שמה של אלוהות אב) הוא אב", ומקבילות לאותו אל "שם" נמצאו גם בשירת אוגרית.[4][5]
אולם, האובליסק לא הוקם לכבוד המלך אבישם המוזכר בו – אותו מלך ללא ספק הקים מצבות זיכרון מרשימות יותר – אלא לזכר כוכון ה"רוקּי" (לוקּי, שכן במצרית עתיקה לא היה סימן ל' נפרד).[6] שני השמות האלה, "כוכון" ו"ר/לוקּי" הם לא מצריים, שמיים או חוריים (אנ'). השם הפרטי, "כוכון", ידוע מטקסטים חתיים, למשל כמלך וילושה (אנ'), ממלכה המזוהה לעיתים בליקיה, והוא שם ליקי במקורו; "ר/לוקּי" מזוהה עם אנשי ליקיה (בהגייה יוונית עתיקה "לוּקיה", וכן באכדית של אל־עמארנה "Lukk-" ובחתית "Lugg-" על צורותיהם, ובפיניקית "לוךּ"[7]).[8]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Maurice Dunand, Fouilles de Byblos, volume 2, p. 878, no. 16980; and plate XXXII number 2
- Gianluca Miniaci, Deposit f (Nos. 15121–15567) in the Obelisk Temple at Byblos: Artefact Mobility in the Middle Bronze Age I–II (1850–1650 BC) Between Egypt and the Levant, Ägypten und Levante / Egypt and the Levant 28, 2018, עמ' 379–408 (ראו טיוטה של המאמר בגישה פתוחה)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 W. F. Albright, Dunand's New Byblos Volume: A Lycian at the Byblian Court, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1959, עמ' 33 doi: 10.2307/1355673
- ^ Albright 1959, p. 33.
- ^ מאע־חֿרו (mꜣꜥ-ḫrw, מילולית "קולו צודק") הוא תואר שניתן למת שלאחר ש"נשקל" במאזניים מול נוצה הוכח כצדיק; ראו Allen, James P[eter] (2010). Middle Egyptian: An Introduction to the Language and Culture of Hieroglyphs. Cambridge University Press. p. 93. ISBN 978-0-521-51796-6.
- ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 157
- ^ להרחבה על התחילית "שמ־" בשמות אוגריתיים וכנעניים ראו François Thureau-Dangin, Un comptoir de laine pourpre à Ugarit, d'après une tablette de Ras-Shamra, Syria 15, 1934, עמ' 137–146 doi: 10.3406/syria.1934.3738; לאותו מרכיב Sumu האופייני באכדית מופיע בסוף שם ולא בתחילתו, ראו Maurice Birot, Les lettres de Iasîm-Sumû, Syria. Archéologie, Art et histoire 41, 1964, עמ' 25–65 doi: 10.3406/syria.1964.5733
- ^ W. F. Albright, Dunand's New Byblos Volume: A Lycian at the Byblian Court, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1959, עמ' 33–34 doi: 10.2307/1355673
- ^ CIS I 45, ראו נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות, דביר, 1942, עמ' 86
- ^ W. F. Albright, Dunand's New Byblos Volume: A Lycian at the Byblian Court, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1959, עמ' 34 doi: 10.2307/1355673