שפות שמיות

השפות השמיות הן ענף צפון-מזרחי במשפחת השפות האפרו-אסיאתיות (כונו בעבר "שפות שמיות-חמיות"). הכינוי "שפות שמיות" נטבע לראשונה בידי ההיסטוריון הגרמני אוגוסט לודוויג פון שלצר בשנת 1781. הכינוי מתבסס על תיאור "לוח העמים" שבמקרא, בו מתוארת התפצלות עמי העולם מבני נח לאחר המבול. שם בן נח נחשב לאבי אשור, עילם וארם, ולאבי סבו של עֵבֶר - כל אלה מוכרים כשמות של ממלכות או עמים דוברי שפות שמיות.

	וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא, אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר, אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל. בְּנֵי שֵׁם: עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם. וּבְנֵי אֲרָם: עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ. וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח, וְשֶׁלַח יָלַד אֶת-עֵבֶר.
– בראשית פרק י', כ"א-כ"ד

שפות שמיות חיות ומספר דובריהן

הערכות בערך משנת 2000.

1. ערבית - 200,000,000
2. אמהרית - 30,000,000
3. עברית - 9,000,000
4. טיגרינית (טיגראית) - 5,100,000
5. ארמית - 445,000
6. טיגרה - 800,000
7. מלטית - 410,000
8. שמית דרום-מזרחית - 360,000
9. סודו - 250,000
10. הרארית - 21,000
11. דאחלקית - 3,000

מורפולוגיה

מרבית החוקרים מאמינים שכל השפות השמיות התפתחו משפה אחת והם מכנים שפה זו פרוטו-שמית.

מבחינה מורפולוגית, השפות השמיות מתאפיינות במערכת נטייה עשירה מאוד, הן במערכת הפועל והן במערכת השם. שיטת הנטייה הנפוצה היא בלתי-רציפה (non-concatenative), כלומר, מעבר להוספת מוספיות, יש גם שינוי משמעותי בבסיס המילה. במערכת הנטייה, העיצורים נוטים להיות יציבים, והם מסמנים את המשמעות הבסיסית, בעוד התנועות מתחלפות כדי ליצור גיוון במשמעות. ההבחנה הזאת הביאה לפיתוח תאוריה שעל-פיה השפות השמיות כוללות מורפמות ייחודיות המכונות "שורשים" - כלומר רצף של עיצורים שאינו עומד בפני עצמו אלא משתבץ במערכת של הבניינים ומשקלים ליצירת מילים. התאוריה הזאת נעשתה מקובלת בימי הביניים בעיקר בקרב מדקדקים יהודים וערבים, וכיום היא מקובלת בשינויים מסוימים על רוב הבלשנים החוקרים שפות שמיות. במסגרת הבלשנות הגנרטיבית התאוריה הזאת נחשבת בעייתית, כיוון שהיא מתארת מערכת נטייה ייחודית לשפות השמיות, בעוד התאוריה הגנרטיבית מניחה שבבסיס כל השפות נמצא "דקדוק אוניברסלי". לפיכך, נעשו כמה ניסיונות להסביר את המורפולוגיה השמית בלי להזדקק לתאוריית השורשים (למשל, תיאור מערכת חילופי התנועות כמקרה קיצוני של תופעת ה"אומלאוט") , או לחלופין להסביר את מערכת השורשים באמצעות מושגים בלשניים המסבירים תופעות גם בשפות לא-שמיות (למשל, תיאור מערכת השורשים באמצעות מושגים השאולים ממערכת הטונים). עם זאת, קיימות עדויות התומכות בגישה המסורתית הרואה בשורש העיצורי מורפמה עצמאית.

פונולוגיה

מבחינה פונולוגית, השפות השמיות מתאפיינות בריבוי עיצורים ומיעוט תנועות. חלק מהשפות השמיות כוללות עיצורים נדירים יחסית כגון עיצורים לועיים ונחציים, וההערכה היא כי בעבר היו העיצורים האלה נפוצים יותר בשפות השמיות. כיום, רוב השפות השמיות איבדו את העיצורים הגרוניים והנחציים או את חלקם, אולם הם שרדו דווקא בערבית שהיא השפה השמית הנפוצה ביותר. רוב השפות השמיות כוללות 3-5 תנועות (אם כי באמהרית ובשפות אחרות יש יותר).

מעתקי עיצורים בשפות שמיות מרכזיות (עברית, ארמית וערבית)

ההקבלה בין עברית, ארמית וערבית
	ההקבלה			דוגמאות להקבלה
תעתיק לטיני	האות העברית	האות הארמית	האות הערבית	המילים בעברית	המילים בארמית	המילים בערבית
ʔ	א	ܐ	أ	אב (ʔav)	ܐܒܐ	أب (ʔab)
b	ב	ܒ	ب	בית (bayit)	ܒܝܬ (beta)	بيت (bayt)
g	ג	ܓ	ج	גמל (gamal)	ܓܡܠܐ (gamla)	جمل (jamal)
d	ד	ܕ	د	יד (yad)	ܝܕܐ (yada)	يد (yad)
h	ה	ܗ	ه	נהר (nahar)	ܢܗܪܐ	نهر (nahar)
w	ו	ܘ	و	ורד (wered)	ܘܪܕܐ (warda)	ورد (ward)
z	ז	ܖ	ز	נזל (nazal)		نزل (nazala)
ð	ז	ܕ (ד)	ذ	זכר (zaxar)	ܕܝܟܪܐ (dikra)	ذكر (ðakar)
ħ	ח	ܚ	ح	חמור (ħamor)	ܚܡܪܐ	حمار (ħimar)
x	ח	ܟ	خ	חמש (ħameš)	ܚܡܫ	خمس (xams)
tˁ	ט	ܛ	ط	טבח (tˁabbaħ)	ܛܒܟܐ (tˁabbaħa)	طباخ (tˁabbaħ)
j	י	ܝ	ي	יום (yom)	ܝܘܡܐ (yoma)	يوم (yawm)
k	כ	ܟ	ك	כלב (kelev)	ܟܠܒܐ (kalba)	كلب (kalb)
l	ל	ܠ	ل	לשון (lašon)	ܠܝܫܢܐ (lišana)	لسان (lisan)
m	מ	ܡ	م	מלך (melex)	ܡܠܟܐ (malka)	ملك (malik)
n	נ	ܢ	ن	נמר (namer)	ܢܡܪܐ	نمر
s	ס	ܤ	س
ʕ	ע	ܥ	ع	עין	ܥܝܢܐ	عين
ġ	ע	ܥ	غ	מערב	ܡܥܪܒܐ	غرب
p	פ	ܦ	ف	פיל		فيل
ṣ	צ	ܛ (ט)	ظ	צהרים	ܛܗܪܐ	ظهر
s̠	צ	ܨ	ص	צום		صوم
ḍ	צ	ܥ (ע)	ض	ארץ	ܐܪܥܐ	أرض
q	ק	ܩ	ق	קם		قام
r	ר	ܪ	ر	ראש	ܪܐܫܐ	رأس
š	שׁ	ܫ	س	שנה	ܫܢܐ	سنة
θ	שׁ	ܬ (ת)	ث	שור	ܬܘܪܐ	ثور
ś	שׂ	ܫ	ش	שׂער	ܫܥܪܐ	شعر
t	ת	ܬ	ت	מוות	ܡܘܬܐ	موت

מיון השפות והעמים השמיים

(שפות שנכחדו סומנו בכוכבית)

פרוטו-שמית (שפה משוחזרת)

שמיות מזרחיות

• אכדית *
  • בבלית *
  • אשורית *
• אבלאית *

שמיות מערביות

• שמיות דרומיות
  • אתיו-שמיות
    • אתיו-שמיות צפוניות
      • געז (אתיופית קלאסית) *
      • טיגרינית
      • טיגרה
      • דאחלקית
    • אתיו-שמיות דרומיות
      • אמהרית
      • ארגובה
      • צ'חה ושפות אחרות בגוראגה
      • גאפאת *
      • הרארית
  • שמיות דרום-ערביות
    • דרום-ערבית עתיקה (צאיהאדית)
      • סבאית *
      • קתבאנית *
      • מינאית *
      • חצרמותית *
    • דרום-ערבית חדשה
      • מהרית (והניבים חרסוסית ובּתחארית)
      • הובּיוטית
      • ג'באלית (שְחֵרִית)
      • סוקוטרית (וניב עבד אל-כּוּרי)
• שמיות מרכזיות (שמית תיכונה)
  • לשונות צפון ערב
    • ערבית:
      • צפון-ערבית קדומה על ניביה
        • תמודית *
        • דֶדָאנית *
        • לִחְיאנית *
        • חָסָאִיתית *
        • צָפָאִיתית *
      • ערבית קלאסית
      • ערבית מודרנית על ניביה: לבנונית, מרוקאית, עיראקית, מצרית, פלסטינית, ועוד
        • מלטית (התפצלה מערבית מגרבית, וכבר אינה נחשבת ניב של ערבית)
  • שמיות צפוניות מערביות (לבנטיניות)
    • אמורית - ככל הנראה קבוצת שפות שמשתקפות בממצאים מתקופת הברונזה, ייחוסן לא ודאי *
    • אוגריתית (ייחוסה שנוי במחלוקת) *
    • כנענית
      • (ממצאים כתובים מאל-עמארנה)
      • עברית
        • עברית ארכאית (שירה מקראית קדומה) *
        • עברית מקראית קלאסית על ניביה (יהודאית וישראלית) *
        • עברית מקראית מאוחרת - (ניב בית שני וניב העברית המשנאית) *
        • עברית בימי הביניים (שפה כתובה וליטורגית, לא שפת אם)
        • עברית ישראלית מודרנית (ייחוסה שנוי במחלוקת)
      • פיניקית *
        • גבלית (Byblian) *
        • פיניקית סטנדרטית *
          • פיניקית חוֹפִית (לאורך חופי פיניקיה וסוריה) *
          • פיניקית ים תיכונית (בקולוניות) *
          • פּוּנית (קרת חדשת) *
          • פּוּנית חדשה *
      • עמונית *
      • מואבית *
      • אדומית *
    • ארמית
      • ארמית מוקדמת *
        • ארמית קדומה, על ניביה *
        • ארמית ממלכתית (ארמית קלאסית, ארמית רשמית) *
        • ארמית בינונית (תיכונה) *
          • ארמית ארצישראלית (ספר דניאל, מגילות קומראן, תרגומים מוקדמים, מכתבי בר כוסיבא) *
          • נבטית *
          • תדמורית *
          • התרנית *
        • ארמית מאוחרת *
          • ארמית מאוחרת מערבית
            • ארמית גלילית *
            • ארמית נוצרית ארצישראלית
            • ארמית שומרונית
          • סורית (אשורית, יש המייחסים אותה לפלג המזרחי) *
          • ארמית מאוחרת מזרחית *
            • בבלית (לשון התלמוד הבבלי) *
            • מנדעית (כתבי הכת הגנוסטית, נכתבו בכתב ייחודי) *
        • ארמית חדשה
          • ארמית חדשה מערבית: הניבים מעלולה, ג'ובעדין, בח'עה
          • ארמית חדשה תיכונה: הניבים טוּרוֹיוֹ, מְלָאחְסוֹ
          • ארמית חדשה צפון-מזרחית: סורית חדשה על ניביה
          • מנדעית חדשה (נאו-מנדעית)
      • לשון כתבי דיר עאלה *

כמה עובדות על שפות שמיות

• עברית מודרנית הוחזרה לשימוש כלל אוכלוסיה בארץ ישראל בסוף המאה ה-19. שפה העברית השתמרה בקהילות היהודיות ברחבי העולם בתור שפת פולחן, שפה סיפרותית, שפת תקשורת בין הקהילות שונות ושפה שניה ללומדי דת ("לומדי תורה") רבים. שפה זו מדוברת כיום בעיקר בישראל. ישנה תיאוריה שמטילה ספק באשר לסיווגה כשפה שמית, לאור ההשפעות שהיא ספגה מלשונות אירופיות (בפרט יידיש, פולנית, רוסית וגרמנית) אך התיאוריה הזאת לא קיבלה הכרה על-ידי רב הבלשנים.
• מואבית היא שפה קרובה מאוד לעברית מקראית ישראלית, ידועה ממצבת מישע.
• מלטית היא שפה שהתפתחה מהניב הערבי הצפון-אפריקני, מדוברת באיים מלטה וגוזו, ומשמשת שפה רשמית ברפובליקה של מלטה. השפה השמית היחידה שנכתבת באותיות לטיניות. שיטת הכתיבה התפתחה על-פי הכתיב האיטלקי כתוצאה מהזיקה ההדוקה בין המלטים לתושבי דרום איטליה.
• ערבית היא כיום השפה השמית בעלת מספר הדוברים הרב ביותר. יש מספר גדול של ניבים ערביים, המתחלקים לשתי קבוצות עיקריות - ניבים מזרחיים המדוברים במזרח התיכון (כולל מצרים), וניבים מערביים המדוברים בצפון אפריקה.
• כנענית: ענף זה כולל שפות הקרובות לעברית המקראית. בעבר שיערו החוקרים כי שפות אלו התפתחו משפה שמית אחת שכונתה "כנענית" ודוברה בסביבות 1400 לפסה"נ. גילוי השפה האוגריתית ערער את התאוריה הזאת, ומשנות ה-50 של המאה ה-20 התאוריה הזאת מוטלת בספק.
• חקר השפות והניבים מן הענף השמי הצפוני-מערבי מבוסס בעיקר על התנ"ך והשוואתו לכתובות בשפות דומות שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות באזור ארץ ישראל והלבנט: מצבת מישע במואבית, כתובת נקבת השילוח בעברית יהודאית, ולוח גזר.

ראו גם

עמים שמיים

לקריאה נוספת

• חיים רבין, שפות שמיות: פרקי מבוא. ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק, ירושלים, תשנ"א (הדפסה שנייה: תשנ"ג). ISBN 965-342-575-7
• גד בן-עמי צרפתי (עורך), מחקרים בעברית ובלשונות שמיות. מוקדשים לזכרו של פרופ' יחזקאל קוטשר. רמת-גן תש"ם.

• Patrick R. Bennett. Comparative Semitic Linguistics: A Manual. Eisenbrauns 1998. ISBN 1575060213.
• Gideon Goldenberg, Studies in Semitic Linguistics: Selected Writings. Jerusalem: Magnes Press 1998. ISBN 965-223-992-5.
• Robert Hetzron (ed.) The Semitic Languages. Routledge: London 1997. ISBN 0-415-05767-1.
• Edward Lipinski. Semitic Languages: Outlines of a Comparative Grammar. 2nd ed., Orientalia Lovanensia Analecta: Leuven 2001. ISBN 9042908157
• Sabatino Moscati. An introduction to the comparative grammar of the Semitic languages: phonology and morphology. Harrassowitz: Wiesbaden 1969.
• Edward Ullendorff, "What is a Semitic Language?", in: Orientalia 27 (1958), pp. 66-75.
• William Wright & William Robertson Smith. Lectures on the comparative grammar of the Semitic languages. Cambridge University Press 1890. [2002 edition: ISBN 193195612X]

קישורים חיצוניים

• רשימת מאמרים על השפות השמיות באתר רמב"י (עברית) (לועזית)

• John Huehnergard, Proto-Semitic Language and Culture (American Heritage Dictionary website).