שפות שמיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

השפות השמיות הן ענף צפון-מזרחי במשפחת השפות האפרו-אסיאתיות (כונו בעבר "שפות שמיות-חמיות"). הכינוי "שפות שמיות" נטבע לראשונה בידי ההיסטוריון הגרמני אוגוסט לודוויג פון שלצר בשנת 1781. הכינוי מתבסס על תיאור "לוח העמים" שבמקרא, בו מתוארת התפצלות עמי העולם מבני נח לאחר המבול. שם בן נח נחשב לאבי אשור וארם, ולאבי סבו של עֵבֶר - אלה מוכרים כשמות של ממלכות או עמים דוברי שפות שמיות.

Cquote2.svg

וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא, אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר, אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל. בְּנֵי שֵׁם: עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם. וּבְנֵי אֲרָם: עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ. וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח, וְשֶׁלַח יָלַד אֶת-עֵבֶר.

Cquote3.svg
ספר בראשית, פרק י', פסוקים כ"א-כ"ד

שפות שמיות חיות ומספר דובריהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפות השמיות בכלל השפות האפרו-אסיאתיות

הערכות משנת 2000[דרוש מקור]:

  1. ערבית - 200,000,000
  2. אמהרית - 30,000,000
  3. עברית - 9,000,000
  4. תיגרינית (תיגראית) - 5,100,000
  5. ארמית - 445,000
  6. תיגרה - 800,000
  7. מלטית - 410,000
  8. שמית דרום-מזרחית - 360,000
  9. סודו - 250,000
  10. הרארית - 21,000
  11. דאחלקית - 3,000

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית החוקרים מאמינים שכל השפות השמיות התפתחו משפה אחת והם מכנים שפה זו פרוטו-שמית.[1]

מבחינה מורפולוגית, השפות השמיות מתאפיינות במערכת נטייה עשירה מאוד, הן במערכת הפועל והן במערכת השם. שיטת הנטייה הנפוצה היא בלתי-רציפה (non-concatenative), כלומר, מעבר להוספת מוספיות, יש גם שינוי משמעותי בבסיס המילה. במערכת הנטייה, העיצורים נוטים להיות יציבים, והם מסמנים את המשמעות הבסיסית, בעוד התנועות מתחלפות כדי ליצור גיוון במשמעות. ההבחנה הזאת הביאה לפיתוח תאוריה שעל-פיה השפות השמיות כוללות מורפמות ייחודיות המכונות "שורשים" - כלומר רצף של עיצורים שאינו עומד בפני עצמו אלא משתבץ במערכת של הבניינים ומשקלים ליצירת מילים. התאוריה הזאת נעשתה מקובלת בימי הביניים בעיקר בקרב מדקדקים יהודים וערבים, וכיום היא מקובלת בשינויים מסוימים על רוב הבלשנים החוקרים שפות שמיות. במסגרת הבלשנות הגנרטיבית התאוריה הזאת נחשבת בעייתית, כיוון שהיא מתארת מערכת נטייה ייחודית לשפות השמיות, בעוד התאוריה הגנרטיבית מניחה שבבסיס כל השפות נמצא "דקדוק אוניברסלי". לפיכך, נעשו כמה ניסיונות להסביר את המורפולוגיה השמית בלי להזדקק לתאוריית השורשים (למשל, תיאור מערכת חילופי התנועות כמקרה קיצוני של תופעת ה"אבלאוט") , או לחלופין להסביר את מערכת השורשים באמצעות מושגים בלשניים המסבירים תופעות גם בשפות לא-שמיות (למשל, תיאור מערכת השורשים באמצעות מושגים השאולים ממערכת הטונים). עם זאת, קיימות עדויות התומכות בגישה המסורתית הרואה בשורש העיצורי מורפמה עצמאית.[2]

פונולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה פונולוגית, השפות השמיות מתאפיינות בריבוי עיצורים ומיעוט תנועות. חלק מהשפות השמיות כוללות עיצורים נדירים יחסית כגון עיצורים לועיים ונחציים, וההערכה היא כי בעבר היו העיצורים האלה נפוצים יותר בשפות השמיות. כיום, רוב השפות השמיות איבדו את העיצורים הגרוניים והנחציים או את חלקם, אולם הם שרדו דווקא בערבית שהיא השפה השמית הנפוצה ביותר. רוב השפות השמיות כוללות 3-5 תנועות (אם כי באמהרית ובשפות אחרות יש יותר).

מעתקי עיצורים בשפות שמיות מרכזיות (עברית, ארמית וערבית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההקבלה בין עברית, ארמית וערבית
- ההקבלה דוגמאות להקבלה
תעתיק שמי תעתיק IPA האות העברית האות הארמית האות הערבית המילים בעברית המילים בארמית מודרנית המילים בערבית
ʼ ʔ א ܐ أ אב (ʔav) ܐܒܐ (ʔawa) أب (ʔab)
b ב ܒ ب בית (bayit) ܒܝܬ (beta) بيت (bayt)
g ג ܓ ج גמל (gamal) ܓܡܠܐ (gamla) جمل (jamal)
d ד ܕ د יד (yad) ܝܕܐ (ʔida) يد (yad)
h ה ܗ ه נהר (nahar) ܢܗܪܐ (nahra) نهر (nahar)
w ו ܘ و ורד (vered) ܘܪܕܐ (warda) ورد (ward)
z ז ܖ ز רגז (ragaz) ܪܓܙ (rgaz) نزل (nazala)
ð ז ܕ ذ זכר (zaxar) ܕܝܟܪܐ (dikra) ذكر (ðakar)
ħ ח ܚ ح חמור (ħamor) ܚܡܪܐ (xmara) حمار (ħimar)
χ ח ܟ خ חמש (ħameš) ܚܡܫ (xamš) خمس (xams)
ט ܛ ط טבח (tˁabbaħ) ܛܒܟܐ (tˁabbaħa) طباخ (tˁabbax)
y j י ܝ ي יום (yom) ܝܘܡܐ (yoma) يوم (yawm)
k כ ܟ ك כלב (kelev) ܟܠܒܐ (kalba) كلب (kalb)
l ל ܠ ل לשון (lašon) ܠܝܫܢܐ (lišana) لسان (lisan)
m מ ܡ م מלך (melex) ܡܠܟܐ (malka) ملك (malik)
n נ ܢ ن נהר (nahar) ܢܗܪܐ (nahra) نهر (nahar)
s ס ܤ س סייף (sayyaf) ܤܝܦܐ (sayyapa) سَيَّاف (sayyaf)
ʻ ʕ ע ܥ ع עין (ʕayin) ܥܝܢܐ (ʔena) عين (ʕayn)
ġ ʁ ע ܥ غ מערב (maʕarav) ܡܥܪܒܐ غرب
p פ ܦ ف פיל فيل
θʼ / tθʼ צ ܛ (ט) ظ צהרים ܛܗܪܐ ظهر
צ ܨ ص צום صوم
ṣ́ ɬʼ / tɬʼ צ ܥ (ע) ض ארץ ܐܪܥܐ أرض
q q / kʼ ק ܩ ق קם قام
r ר ܪ ر ראש ܪܐܫܐ رأس
š ʃ שׁ ܫ س שנה ܫܢܐ سنة
θ שׁ ܬ (ת) ث שור ܬܘܪܐ ثور
ś ɬ / tɬ שׂ ܤ (ס) ش עשׂר ܥܣܪ عشر
t ת ܬ ت מוות ܡܘܬܐ موت

מיון השפות והעמים השמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

(שפות שנכחדו סומנו בכוכבית)

פרוטו-שמית (שפה משוחזרת)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמיות מזרחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמיות מערביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה עובדות על שפות שמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עברית מודרנית הוחזרה לשימוש כלל אוכלוסייה בארץ ישראל בסוף המאה ה-19. שפה העברית השתמרה בקהילות היהודיות ברחבי העולם בתור שפת פולחן, שפה ספרותית, שפת תקשורת בין הקהילות שונות ושפה שנייה ללומדי דת ("לומדי תורה") רבים. שפה זו מדוברת כיום בעיקר בישראל. ישנה תאוריה שמטילה ספק באשר לסיווגה כשפה שמית, לאור ההשפעות שהיא ספגה מלשונות אירופיות (בפרט יידיש, פולנית, רוסית וגרמנית) אך התאוריה הזאת לא קיבלה הכרה על ידי רב הבלשנים.
  • מואבית היא שפה קרובה מאוד לעברית מקראית ישראלית, ידועה ממצבת מישע.
  • מלטית היא שפה שהתפתחה מהניב הערבי הצפון-אפריקני, מדוברת באיים מלטה וגוזו, ומשמשת שפה רשמית ברפובליקה של מלטה. השפה השמית היחידה שנכתבת באותיות לטיניות. שיטת הכתיבה התפתחה על-פי הכתיב האיטלקי כתוצאה מהזיקה ההדוקה בין המלטים לתושבי דרום איטליה.
  • ערבית היא כיום השפה השמית בעלת מספר הדוברים הרב ביותר. יש מספר גדול של ניבים ערביים, המתחלקים לשתי קבוצות עיקריות - ניבים מזרחיים המדוברים במזרח התיכון (כולל מצרים), וניבים מערביים המדוברים בצפון אפריקה.
  • כנענית: ענף זה כולל שפות הקרובות לעברית המקראית. בעבר שיערו החוקרים כי שפות אלו התפתחו משפה שמית אחת שכונתה "כנענית" ודוברה בסביבות 1400 לפנה"ס. גילוי השפה האוגריתית ערער את התאוריה הזאת, ומשנות ה-50 של המאה ה-20 התאוריה הזאת מוטלת בספק.
  • חקר השפות והניבים מן הענף השמי הצפוני-מערבי מבוסס בעיקר על התנ"ך והשוואתו לכתובות בשפות דומות שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות באזור ארץ ישראל והלבנט: מצבת מישע במואבית, כתובת נקבת השילוח בעברית יהודאית, ולוח גזר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמים שמיים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Patrick R. Bennett. Comparative Semitic Linguistics: A Manual. Eisenbrauns 1998. ISBN 1575060213.
  • Gideon Goldenberg, Studies in Semitic Linguistics: Selected Writings. Jerusalem: Magnes Press 1998. ISBN 965-223-992-5.
  • Robert Hetzron (ed.) The Semitic Languages. Routledge: London 1997. ISBN 0-415-05767-1.
  • Edward Lipinski. Semitic Languages: Outlines of a Comparative Grammar. 2nd ed., Orientalia Lovanensia Analecta: Leuven 2001. ISBN 9042908157
  • Sabatino Moscati. An introduction to the comparative grammar of the Semitic languages: phonology and morphology. Harrassowitz: Wiesbaden 1969.
  • Edward Ullendorff, "What is a Semitic Language?", in: Orientalia 27 (1958), pp. 66-75.
  • William Wright & William Robertson Smith. Lectures on the comparative grammar of the Semitic languages. Cambridge University Press 1890. [2002 edition: ISBN 193195612X]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השפות השמיות באתר השפה העברית (רוני הפנר)
  2. ^
    Prunet, J-F (2006). "External evidence and the Semitic root", Morphology 16, pp. 41-67.