שפות שמיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

השפות השמיות הן ענף צפון-מזרחי במשפחת השפות האפרו-אסיאתיות (כונו בעבר "שפות שמיות-חמיות"). הכינוי "שפות שמיות" נטבע לראשונה בידי ההיסטוריון הגרמני אוגוסט לודוויג פון שלצר בשנת 1781. הכינוי מתבסס על תיאור "לוח העמים" שבמקרא, בו מתוארת התפצלות עמי העולם מבני נח לאחר המבול. שם בן נח נחשב לאבי אשור וארם, ולאבי סבו של עֵבֶר - אלה מוכרים כשמות של ממלכות או עמים דוברי שפות שמיות.

Cquote2.svg

וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא, אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר, אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל. בְּנֵי שֵׁם: עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם. וּבְנֵי אֲרָם: עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ. וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח, וְשֶׁלַח יָלַד אֶת-עֵבֶר.

Cquote3.svg
ספר בראשית, פרק י', פסוקים כ"א-כ"ד

שפות אלו נפוצות כיום במזרח התיכון, בצפון אפריקה ובאתיופיה ומקורן הוא כנראה, או בחצי האי ערב, או בלבנט. תקציר המאפיינים הכלליים של השפות השמיות:

  • הגייה: מספר העיצורים גדול פי כמה ממספר התנועות (במודל לאם השפות השמיות יש שלוש תנועות ועשרים ותשעה עיצורים). שפות אלו מכילות עיצורים גרוניים ונחציים רבים או שרידים של עיצורים כאלו.
  • אוצר מילים ומורפולוגיה: שורשים, שרובם תלת עיצוריים המרכיבים משפחות מילים, בעלות מכנה משותף במשמעותן. שפות אלו מכילות מערכת תבניות משקל ליצירת שמות עצם ותארים על ידי שיבוץ השורשים ומערכת בניינים ליצירת פעלים בשיבוץ השורשים. קיים דמיון ברור בין השורשים, המשקלים, הבניינים והמילית של השפות השמיות השונות. במרבית השפות השמיות קיים יידוע. על פי רוב הוא תוספת בתחילת שם העצם ועל פי רוב, התוספת הזו דומה למילה "הַל" (למשל ה' הידיעה בעברית או "אל" בערבית).
  • דקדוק: ריבוי גופים להטיית הפעלים ומיעוט תצורות זמן להטייתם. על פי רוב, הטיות הפעלים נעשות בשינוי התנועות שלהם ובצירוף אותיות - לא בהוספת פועלי עזר. בניגוד לשפות הינדו-אירופיות, לא כל משפט חייב פועל בשפות שמיות. השפות השמיות הן שפות צירופיות - מילה אחת בשפה שמית עשויה ליצג רעיון, שבהרבה שפות לא שמיות הוא ייוצג בעזרת רצף של מספר מילים. זאת משום, שהשורש המשובץ בתבניות כבר יוצר מספר משמעויות, משום שמיליות היחס מוצמדות למילים ומשום שכינויי השייכות מוצמדים למילים. (דוגמאות קיצוניות למילה בודדת בעברית או בערבית, ששקולה למשפט ארוך באנגלית: Is it as bad as it sounds? = הכצעקתה?, I did not get them to know each other.= عرّفتهمش).
  • כתב: מרבית השפות האלו נכתבות מימין לשמאל ובציון חלקי או חסר לתנועות (הפיניקית נכתבה בעיצורים בלבד, בלא שום תנועה, בלא אמות קריאה ואפילו בלא עיצורים למחצה. השם "ינאי" יכתב בפיניקית כ-"ין"). הממצאים הארכילולוגים בתחום הכתובים בשפות השמיות, הם מן המוקדמים ביותר בעולם. רבות משיטות הכתב של השפות, שאינן שמיות, הן שכלולים של הכתיבה השמית.

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית החוקרים מאמינים שכל השפות השמיות התפתחו משפה אחת והם מכנים שפה זו פרוטו-שמית.‏[1]

מבחינה מורפולוגית, השפות השמיות מתאפיינות במערכת נטייה עשירה מאוד, הן במערכת הפועל והן במערכת השם. שיטת הנטייה הנפוצה היא בלתי-רציפה (non-concatenative), כלומר, מעבר להוספת מוספיות, יש גם שינוי משמעותי בבסיס המילה. במערכת הנטייה, העיצורים נוטים להיות יציבים, והם מסמנים את המשמעות הבסיסית, בעוד התנועות מתחלפות כדי ליצור גיוון במשמעות. ההבחנה הזאת הביאה לפיתוח תאוריה שעל-פיה השפות השמיות כוללות מורפמות ייחודיות המכונות "שורשים" - כלומר רצף של עיצורים שאינו עומד בפני עצמו אלא משתבץ במערכת של הבניינים ומשקלים ליצירת מילים. התאוריה הזאת נעשתה מקובלת בימי הביניים בעיקר בקרב מדקדקים יהודים וערבים, וכיום היא מקובלת בשינויים מסוימים על רוב הבלשנים החוקרים שפות שמיות.

במסגרת הבלשנות הגנרטיבית התאוריה הזאת נחשבת בעייתית, כיוון שהיא מתארת מערכת נטייה ייחודית לשפות השמיות, בעוד התאוריה הגנרטיבית מניחה שבבסיס כל השפות נמצא "דקדוק אוניברסלי". לפיכך, נעשו כמה ניסיונות להסביר את המורפולוגיה השמית בלי להזדקק לתאוריית השורשים (למשל, תיאור מערכת חילופי התנועות כמקרה קיצוני של תופעת ה"אבלאוט") , או לחלופין להסביר את מערכת השורשים באמצעות מושגים בלשניים המסבירים תופעות גם בשפות לא-שמיות (למשל, תיאור מערכת השורשים באמצעות מושגים השאולים ממערכת הטונים). עם זאת, קיימות עדויות התומכות בגישה המסורתית הרואה בשורש העיצורי מורפמה עצמאית.[2]

פונולוגיה וכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה פונולוגית, השפות השמיות מתאפיינות בריבוי עיצורים ומיעוט תנועות. חלק מהשפות השמיות כוללות עיצורים נדירים יחסית כגון עיצורים לועיים ונחציים, וההערכה היא כי בעבר היו העיצורים האלה נפוצים יותר בשפות השמיות. כיום, רוב השפות השמיות איבדו את העיצורים הגרוניים והנחציים או את חלקם, אולם הם שרדו דווקא בערבית שהיא השפה השמית הנפוצה ביותר. רוב השפות השמיות כוללות 3-5 תנועות (אם כי באמהרית ובשפות אחרות יש יותר).

מעתקי עיצורים בשפות שמיות מרכזיות (עברית, ארמית וערבית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההקבלה בין עברית, ארמית וערבית
- ההקבלה דוגמאות להקבלה
תעתיק שמי תעתיק IPA האות העברית האות הארמית האות הערבית המילים בעברית המילים בארמית מודרנית המילים בערבית
ʼ ʔ א ܐ أ אב (ʔav) ܐܒܐ (ʔawa) أب (ʔab)
b ב ܒ ب בית (bayit) ܒܝܬ (beta) بيت (bayt)
g ג ܓ ج גמל (gamal) ܓܡܠܐ (gamla) جمل (jamal)
d ד ܕ د יד (yad) ܝܕܐ (ʔida) يد (yad)
h ה ܗ ه נהר (nahar) ܢܗܪܐ (nahra) نهر (nahar)
w ו ܘ و ורד (vered) ܘܪܕܐ (warda) ورد (ward)
z ז ܖ ز רגז (ragaz) ܪܓܙ (rgaz) نزل (nazala)
ð ז ܕ ذ זכר (zaxar) ܕܝܟܪܐ (dikra) ذكر (ðakar)
ħ ח ܚ ح חמור (ħamor) ܚܡܪܐ (xmara) حمار (ħimar)
χ ח ܟ خ חמש (ħameš) ܚܡܫ (xamš) خمس (xams)
ט ܛ ط טבח (tˁabbaħ) ܛܒܟܐ (tˁabbaħa) طباخ (tˁabbax)
y j י ܝ ي יום (yom) ܝܘܡܐ (yoma) يوم (yawm)
k כ ܟ ك כלב (kelev) ܟܠܒܐ (kalba) كلب (kalb)
l ל ܠ ل לשון (lašon) ܠܝܫܢܐ (lišana) لسان (lisan)
m מ ܡ م מלך (melex) ܡܠܟܐ (malka) ملك (malik)
n נ ܢ ن נהר (nahar) ܢܗܪܐ (nahra) نهر (nahar)
s ס ܤ س סייף (sayyaf) ܤܝܦܐ (sayyapa) سَيَّاف (sayyaf)
ʻ ʕ ע ܥ ع עין (ʕayin) ܥܝܢܐ (ʔena) عين (ʕayn)
ġ ʁ ע ܥ غ מערב (maʕarav) ܡܥܪܒܐ غرب
p פ ܦ ف פיל فيل
θʼ / tθʼ צ ܛ (ט) ظ צהרים ܛܗܪܐ ظهر
צ ܨ ص צום صوم
ṣ́ ɬʼ / tɬʼ צ ܥ (ע) ض ארץ ܐܪܥܐ أرض
q q / kʼ ק ܩ ق קם قام
r ר ܪ ر ראש ܪܐܫܐ رأس
š ʃ שׁ ܫ س שנה ܫܢܐ سنة
θ שׁ ܬ (ת) ث שור ܬܘܪܐ ثور
ś ɬ / tɬ שׂ ܤ (ס) ش עשׂר ܥܣܪ عشر
t ת ܬ ت מוות ܡܘܬܐ موت

השפות והעמים הדוברים אותן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפות שמיות חיות ומספר דובריהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפות השמיות בכלל השפות האפרו-אסיאתיות

הערכות משנת 2000[דרוש מקור]:

  1. ערבית - 200,000,000
  2. אמהרית - 30,000,000
  3. עברית - 9,000,000
  4. תיגרינית (תיגראית) - 5,100,000
  5. ארמית - 445,000
  6. תיגרה - 800,000
  7. מלטית - 410,000
  8. שמית דרום-מזרחית - 360,000
  9. סודו - 250,000
  10. הרארית - 21,000
  11. דאחלקית - 3,000

מיון השפות והעמים השמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

(שפות שנכחדו סומנו בכוכבית)

פרוטו-שמית (שפה משוחזרת)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמיות מזרחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמיות מערביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה עובדות על שפות שמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שניים מספרי הדת, המשפיעים ביותר בעולם כולו, בכול הזמנים, נכתבו במקורם בשפות שמיות - התנ"ך והקוראן.
  • למרות שהערבית הספרותית צעירה מן העברית באלף עד אלף חמש מאות שנים, הערבית הספרותית קרובה בהרבה מן העברית למודל השפה הפרוטו-שמית. למעשה, הערבית הספרותית קרובה יותר למודל השפה הפרוטו-שמית מאשר הרבה שפות שמיות אחרות, שברור שהיא צעירה מהן בהרבה, כגון הארמית והאכדית. אחת הסיבות לזה היא, שהמדקדקים, שעמלו על גיבוש הערבית הספרותית לשם כתיבת הקוראן, איחדו ניבי ערבית של שבטים רבים ושאפו לשפה הקרובה יותר למקורם של ניבים אלו. הסבר לסיבה אחרת הוא, שהערבית התפתחה במרכזו של האזור דובר השפות השמיות, בידי אנשים, שכמעט ולא נחשפו לשפות שאינן שמיות.
  • עברית מודרנית צמחה בסוף המאה ה-19. השפה העברית השתמרה בקהילות היהודיות ברחבי העולם בתור שפת פולחן, שפה ספרותית, שפת תקשורת בין הקהילות שונות ושפה שנייה ללומדי דת ("לומדי תורה") רבים. שפה זו מדוברת כיום בעיקר בישראל. ישנה תאוריה שמטילה ספק באשר לסיווגה כשפה שמית, לאור ההשפעות שהיא ספגה מלשונות אירופיות (בפרט יידיש, פולנית, רוסית, ספרדית וגרמנית) אך התאוריה הזאת לא קיבלה הכרה על ידי רב הבלשנים. הרבה שפות שמיות, נשארו שפות שמיות, למרות השפעה רבה משפות, שאינן שמיות - על האכדית והמלטית ניכרות לא פחות השפעות כאלו, מאלו שניכרות על העברית המודרנית.
  • מואבית היא שפה קרובה מאוד לעברית מקראית ישראלית, ידועה ממצבת מישע.
  • מלטית היא שפה שהתפתחה מהניב הערבי הצפון-אפריקני, מדוברת באיים מלטה וגוזו, ומשמשת שפה רשמית ברפובליקה של מלטה. השפה השמית היחידה שנכתבת באותיות לטיניות. שיטת הכתיבה התפתחה על-פי הכתיב האיטלקי כתוצאה מהזיקה ההדוקה בין המלטים לתושבי דרום איטליה.
  • ערבית היא כיום השפה השמית בעלת מספר הדוברים הרב ביותר. יש מספר גדול של ניבים ערביים, המתחלקים לשתי קבוצות עיקריות - ניבים מזרחיים המדוברים במזרח התיכון (כולל מצרים), וניבים מערביים המדוברים בצפון אפריקה.
  • כנענית: ענף זה כולל שפות הקרובות לעברית המקראית. בעבר שיערו החוקרים כי שפות אלו התפתחו משפה שמית אחת שכונתה "כנענית" ודוברה בסביבות 1400 לפנה"ס. גילוי השפה האוגריתית ערער את התאוריה הזאת, ומשנות ה-50 של המאה ה-20 התאוריה הזאת מוטלת בספק.
  • חקר השפות והניבים מן הענף השמי הצפוני-מערבי מבוסס בעיקר על התנ"ך והשוואתו לכתובות בשפות דומות שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות באזור ארץ ישראל והלבנט: מצבת מישע במואבית, כתובת נקבת השילוח בעברית יהודאית, ולוח גזר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמים שמיים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Patrick R. Bennett. Comparative Semitic Linguistics: A Manual. Eisenbrauns 1998. ISBN 1575060213.
  • Gideon Goldenberg, Studies in Semitic Linguistics: Selected Writings. Jerusalem: Magnes Press 1998. ISBN 965-223-992-5.
  • Robert Hetzron (ed.) The Semitic Languages. Routledge: London 1997. ISBN 0-415-05767-1.
  • Edward Lipinski. Semitic Languages: Outlines of a Comparative Grammar. 2nd ed., Orientalia Lovanensia Analecta: Leuven 2001. ISBN 9042908157
  • Sabatino Moscati. An introduction to the comparative grammar of the Semitic languages: phonology and morphology. Harrassowitz: Wiesbaden 1969.
  • Edward Ullendorff, "What is a Semitic Language?", in: Orientalia 27 (1958), pp. 66-75.
  • William Wright & William Robertson Smith. Lectures on the comparative grammar of the Semitic languages. Cambridge University Press 1890. [2002 edition: ISBN 193195612X]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השפות השמיות באתר השפה העברית (רוני הפנר)
  2. ^
    Prunet, J-F (2006). "External evidence and the Semitic root", Morphology 16, pp. 41-67.