כנען

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "כנענים" מפנה לכאן. לערך העוסק בתנועה אידאולוגית-תרבותית משנות הארבעים, ראו הכנענים.
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
מפת המזרח התיכון בתקופת אל עמרנה

כנען הוא שמו של מחוז מצרי בתקופת הממלכה החדשה המקבילה לתקופת הברונזה המאוחרת, חלקו בתחום ארץ ישראל (וחלקו מחוצה לה) עד לכיבוש הארץ על ידי בני ישראל מחד ועל ידי גויי הים מאידך, ותחילת התיישבותם בה.

בתורה נזכרים שבעה עמים כעמי כנען אשר ישבו בה. החיתי, הפריזי, חיווי, האמורי, הכנעני, הגרגשי, היבוסי. בתורה מוזכרים עמים נוספים שישבו בה אך לא היו מעמי כנען כגון הרפאים , העווים ועוד.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם כנען בהירוגליפים

בתעודות מצריות עתיקות מופיעים כמה שמות שונים לכנען:

  • ח'ארו או ח'ורו - ארץ החורים. זהו הכינוי הנפוץ ביותר.
  • רת'נו או "רזנו" - ארץ הרוזנים/המושלים. זהו כינוי שנשתמר מתקופת שלטון החיקסוס, שמקורם כנראה היה בכנען. רת'נו הוא האזור בהם שוכנות לבנון, מרכז ומערב סוריה של ימינו, והתחלק ל"רת'נו העילית" (בצפון) ו"רת'נו התחתית" (בדרום).‏[1]
  • כִּנַחֻ' או כִּנַחְ'נַ - כנען.
  • דאהי - כינוי לכנען שמוזכר במספר מקורות מצריים (לדוגמה במצבת הניצחון של סתי הראשון בבית שאן).

ארץ כנען מוזכרת בשמה גם במקרא, בה היא מיוחסת לדמות "כנען" בנו של חם ונכדו של נוח. כך על פי לוחות העמים המופיעים בספר בראשית (פרק י'), לכנען היו 11 בנים שעל פי המתואר במקרא התיישבו בארץ המכונה "ארץ כנען", כשבהמשך הכתוב אומר: "ואחר נפוצו משפחות הכנעני".

ארגמון חד הקוצים, אחד ממיני החלזונות מהם הפיקו הכנענים את צבע הארגמן

אחד מן הפירושים למילה כנען הוא ארגמן. מקורו באיסוף חלזונות ימיים שמהם הפיקו את צבע הארגמן על ידי עמי הארץ. שלושת חלזונות בים התיכון הם: מארגמונית אדומת פה (שם מדעי: Thais Haemastoma), ארגמון חד קוצים (שם מדעי: Murex Brandaris) שבהם הצבען העיקרי הוא דיברומואינדיגוטין, מולקולה של אינדיגו בתוספת שני אטומי ברום, הפיקו את הארגמן, וארגמון קהה קוצים (שם מדעי: Trunculariopsis trunculus) ממנו הפיקו את צבע הארגמן.

מאוחר יותר ניתן השם פניקיה לארץ כנען על ידי היוונים. פירוש המילה פניקוס ביוונית אף הוא ארגמן, ופיניקיה פירושה ארץ הארגמן.

פירוש נוסף הידוע לשם כנען הוא "סוחר". כך מוזכר בסוף ספר משלי: "וחגור נתנה לכנעני". הפיניקים, צאצאי הכנענים ויושבי הלבנון, נודעו כמפתחי המסחר והשייט בים התיכון ובכל המזרח התיכון הקדום.

גבולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארץ כנען היא כל האזור שממערב לירדן בין בקעת הלבנון לבין חצי האי סיני, וכולל אזור דמשק והחורן. התורה מציגה את גבולות ארץ כנען בספר בראשית:

Cquote2.svg

וַיְהִי גְּבֿוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹֿן בֹּאֲכָֿה גְֿרָרָה עַדֿ־עַזָּה בֹּאֲכָֿה סְדֹֿמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְֿמָה וּצְבֹֿיִם עַדֿ־לָשַׁע

Cquote3.svg
ספר בראשית, פרק י', פסוק י"ט

הגבולות הללו מהווים תמונת מצב של המחוז ערב התיישבותם של בני ישראל, בסוף תקופת הברונזה המאוחרת בתעודות מצריות שנמצאו מאותה התקופה (בעיקר מכתבי אל עמרנה) לא מצוינים גבולות המחוז, אולם רשימת הערים הנכללות בתחומו תואמת את הגבולות כפי שמופיעים במקרא.

על פי החוקרים בנימין מזר, זכריה קלאי, יוחנן אהרוני ויהושע גרינץ, כנען הייתה פרובינציה בשליטה מצרית. תאוריה זו נסמכת גם על פסוקי המקרא כי כנען בנו של חם נחל את דרום המרחב הגאוגרפי המוכר אז; אף שהארץ המכונה "ארץ כנען" נפלה בחלקו של שם בן נח, אשר ירש את כל אזור הסהר הפורה ועד לדרום ערב‏[2] ולא בחלקו של חם בן נוח. גבולות וערי כנען מוזכרים בכתבי המארות המצריים מתחילת האלף השני לפנה"ס, ב"כתב השנינה" ("פפירוס אנאסטאזי א") מראשית שלטונו של רעמסס השני, על פיו העיר צומור מצפון לגבל נכללה בגבולה של כנען.‏[3] ובמקורות נוספים.

ציור קיר מצרי עתיק בנוא אמון המתאר משלחת של נכבדים כנענים ומשרתיהם מביאים מנחות המסמלות את נאמנותם לפרעה תות ענח' אמון.

גבולות כנען כארץ מתוארים פעמים רבות במקרא כ"ארץ המובטחת" לעם היהודי, החל מספר במדבר: "זאת תהיה לכם ארץ כנען לגבולותיה", וכן באריכות בספר יהושע וספר יחזקאל. על פי ספר היובלים, חם אביו של כנען ואחיו ביקשו מכנען לא לפלוש לארצם של בני שם אולם כנען סירב לבקשתם; ובסוגיה זו עסקו גם פרשני התנ"ך בימי הביניים כגון רש"י[4] ובעת החדשה, כגון המלבי"ם.‏[5]

החברה הכנענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה הכנענית התנהלה במתכונת של ערי מדינה שונות ויריבות לרוב. החברה עצמה לא הייתה הומוגנית מבחינת אוכלוסייה, אלא מגוונת והורכבה ממספר קבוצות שחיו בתחומי המרחב הכנעני. הקבוצות הללו ידועות מתיעודים חיצוניים (בעיקר מצריים) המתארים את המצב החברתי המגוון בכנען, ומובאות כאן:

  • "כנענים" - מדובר בשכבת הסוחרים בחברה הכנענית ששלטה בערי החוף.
  • מושלים ונסיכים - מושלים, בני מושלים ונסיכים מערי המדינה הכנעניות היוו את האליטה של החברה הכנענית. בכדיי להבטיח את המשך השליטה וההשפעה המצרית בכנען היו מובאים בני המושלים כשבויים של הפרעה למצרים (גם כקלפי מיקוח בכדיי למנוע את התמרדות אביהם השליט וממלכתו בפרעה), בה זכו ליחס מיוחד, גודלו בארמונות הפרעה עם בניו ובני הנכבדים המצריים וחונכו על ברכי התרבות המצרית, מה שהפך אותם לנאמנים וכנועים למרות המצרית - בה ראו דבר נשגב, עד שהיו מוחזרים לערי-ממלכותיהם בכדיי להחליף את קודמם בתפקיד (לרוב אביהם). על מעמדם הרם מעידה הבטחתו של אמנחותפ השלישי שנתן ערבות שאם אחד מבני המושלים הנמצא אצלו במצרים ימות כל עוד הוא בהשגחה מצרית, יעמיד הפרעה את אחד מבניו שלו בכדיי שיחליף אותו.‏[6]
  • מריאנו - "אנשי מרכבות" בחורית, היוו מעמד עליון בקרב החברה הכנענית לפי המשתקף מעצם מספרם המועט ומעמדם הרם ברשימות שבויים של פרעונים מצרים מארץ ישראל.
  • "חורים" - במצרית "ח'ארו". ככל הנראה אנשים ממוצא חורי שהיגרו לכנען במאות ה-18 לפנה"ס וה-17 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה).‏[7] החורים הותירו את חותמם בשפה הכנענית שספגה אליה מילים מהשפה החורית, והאזורים שבהם התרכזו בתוך כנען כונו בפי המצרים "ח'ארו" או "ח'ורו"‏[8]
  • עאמו" - כינוי מצרי לחלק מיושבי כנען כבר בכתובות מתקופת הממלכה הקדומה, למשל: קורבנות התקפתו של פרעה פפי הראשון בכנען והמהגרים החיקסוסיים מציור הקיר הידוע בקבר בני חסן מתוארים כבני קבוצה זו.
  • "שסו" - "נוודים" במצרית קדומה, קבוצה זו ידועה כחיה בקבוצות שונות (לא ידוע אם היה קשר אתני ביניהן) במרחב שבין ארץ ישראל ולבנון - הם משמשים כשכירי חרב בעבור שליטי ערי הממלכות השונות וידועים כמתמרדים נגד המצרים ופורעי חוק, מתעודות מצריות מתקופת רעמסס השני למשל, שנחשב לגדול פרעוני מצרים, מוזכר חששם של חיילים מצריים מפני השסו היושבים בנגב העשויים לארוב לחיילים ולתקוף אותם בשעות הלילה.
  • "חבירו" - ייתכן ששמם הוא "עפירו" מכיוון שהאותיות ע' וח' וכמו גם ב' ופ' הם אותיות מתחלפות. ככל הנראה מדובר באנשים שנפלטו מהמסגרת החברתית בערים שונות בלבנט ובתוך כנען וחלקם היגרו לארץ זו, שכן הם מוזכרים בתעודות כפועלים גם מחוץ לה. כמו השסו הם לרוב מוזכרים בתור שודדים או שכירי חרב שלקחו חלק בקרבות המתוארים במכתבי אל-עמארנה מסוף תקופת הברונזה המאוחרת שהביאו לקריסת התרבות הכנענית. בשל הדמיון כביכול בשמם לעברים הוצע לזהותם עמם, טענה שלא זוכה כבר לרוב בקהילה המדעית.
  • אמורים - צאצאי שבטים שמיים-מערביים שכונו "אמורו" במצרית. מקורם הוא ככה"נ במסופוטמיה, ממנה נדדו בתקופת הברונזה התיכונה[9] מערבה ומכאן שמם ("אנשי המערב") לסוריה, ארץ ישראל ולבנון (בה כוננו את ממלכת אמורו).
  • נוגס - נקראים גם "בני נוח'שה". ככה"נ מתיישבים מצפון סוריה.

לטענת יוחנן אהרוני בספרו "ארץ ישראל בתקופת המקרא", התמונה המשתקתפת ברשימת השבויים של אמנחותפ השלישי היא שיחסי האוכלוסייה הכנענית בארץ ישראל במאה ה-15 לפנה"ס היו אלה: החורים מהווים 66% מהאוכלוסייה, השוסים 27.5% והחבירו (אותם זיהה כ"עברים") מהווים 6.5% מהאוכלוסייה. לדבריו אוכלוסיית החבירו והושסים הלכה וגדלה במהלך המאות ה-14 וה-13 לפנה"ס.‏[10]

שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנענים כפי שתוארו ב"ספר השערים", טקסט דתי ממצרים העתיקה שתוארך למאה ה-13 לפנה"ס.

במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 סברו בלשנים כי הייתה שפה שמית כנענית, שדוברה באלף ה-3 לפנה"ס, והתפצלה לשפות: עברית מקראית, פיניקית, מואבית, אדומית ועמונית. גילויה של השפה האוגריתית ערער את התאוריה הזו, וכיום היא שנויה במחלוקת. יש בלשנים המכנים את השפה הפיניקית "כנענית" (מתוך הנחה שהפיניקים היו צאצאיהם הישירים של הכנענים), ולפיכך הם מכנים את השפה המשוחזרת השנויה במחלוקת "פרוטו-כנענית".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוחנן אהרוני, א"י בתקופה הכנענית המאוחרת ובתקופת ההתנחלות הישראלית, הוצאת מטכ"ל/קצין חינוך ראשי, ענף השכלה, 1959.
  • יובל יקותיאלי, יחסי מצרים וכנען בתקופת הברונזה הקדומה 1 - מבט מדרום מערב כנען, קדמוניות, 134, 2007, עמ' 74-66.
  • Jonathan N. Tubb, Canaanites, Norman (Oklahoma), 1998.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Asiatic campaigns of Amenhotep II
  2. ^ ספר בראשית, פרק י'
  3. ^ יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא : גאוגרפיה היסטורית, הוצאת יד בן צבי, 1987, עמ' 148
  4. ^ רש"י בפירושו בספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ז' כותב:"והכנעני אז בארץ" - היה הולך וכובש את א"י מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו שנאמר (בראשית יד) "ומלכי צדק מלך שלם..." לפיכך "ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת" עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם.ניתן לראות את המקור ברשי על בראשית יב ז באתר ויקיטקסט
  5. ^ המלבי"ם בפרושו למלחמת ארבעת מלכי אשור נגד חמישה מלכים מקומיים, המסופרת בבראשית י"ד, מסביר כי מטרתה של המלחמה הייתה שחרור של האזור שהיה נחלת בני שם אולם כנען ובניו שהשתייכו לנחלת חם בן נוח הדרומית פלשו לתוכו וספחו אותו למצרים, כאשר בראש המשחררים עמד כדרלעומר מלך עילם בן שם בן נח.
  6. ^ יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא : גאוגרפיה היסטורית, הוצאת יד בן צבי, 1962, עמ' 148
  7. ^ בנימין מזר, "כנען וישראל", 1980, הוצאת מוסד ביאליק והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, עמ' 13-14.
  8. ^ יואל רפל, "מורשת עם וארץ", הוצאת ידיעות אחרונות.
  9. ^ יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא : גאוגרפיה היסטורית, הוצאת יד בן צבי, 1962, עמ' 147
  10. ^ יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא : גאוגרפיה היסטורית, הוצאת יד בן צבי, 1962, עמ' 148