אוטו אדם
 | |
| לידה |
17 באוקטובר 1928 קלוז'-נאפוקה, ממלכת רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
9 באפריל 2010 (בגיל 81) בודפשט, הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה לתאטרון ולקולנוע (1952) |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אוטו אדם (מקודם קוהן - הגרסה ההונגרית-אוסטרית לכהן, בהונגרית: Ádám Ottó; קלוז', 17 באוקטובר 1928 – בודפשט, 9 באפריל 2010) היה במאי תיאטרון ובמאי קולנוע יהודי-הונגרי, מנהל תיאטרון, מרצה, זוכה פרס האמן המצטיין, פרס האמן הדגול, "פרס מארי יאסאי" (הפרס הגבוה בהונגריה לאמנות הבמה) ופרס קושוט (פרס המקביל בהונגריה לפרס ישראל), פרופסור אמריטוס.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוטו אדם נולד במשפחה יהודית שמרנית כבנם של דיולה קוהן ושל אירן יעקוּּבר בשם ז'יגמונד קוהן (כהן).[1] [2] בשנת 1944, הוא ומשפחתו גורשו למחנה הריכוז ברגן בלזן.[3] אוטו הצליח לשרוד ולאחר שחזר להונגריה, למד פסיכולוגיה כסטודנט בפקולטה למדעי הרוח בקלוז'-נאפוקה. לאחר מכן עבר לאוניברסיטה ללימודי רפואה. כעבור שנתיים נסע לבודפשט והתקבל לאוניברסיטה לאמנויות התיאטרון והקולנוע. הוא סיים ב-1952 עם תואר בבימוי. בסיום לימודיו קיבל חוזה מתיאטרון מדאץ' (על שם הסופר ומחזאי אימרה מדאץ'). בשנת 1953 הפך לבמאי הראשי של התיאטרון הלאומי של סגד. משנת 1956 כיהן שוב כבמאי תיאטרון מאדץ', לימים הבמאי הראשי שלו ומ-1972 עד 1989, עד לפרישתו, היה מנכ"ל התיאטרון. הוא לימד באוניברסיטה לאמנויות התיאטרון והקולנוע מאז 1959. משנת 1964 היה סגן הרקטור. משנים 2000 היה פרופסור אמריטוס. ב-8 בנובמבר 2012 נחשף לוח זיכרון בביתו דאז ברחוב גאלאמב 4 ברובע 5 בבודפשט.[4] הוא הובא למנוחות בבית הקברות היהודי פרקשרט, שם נפרדו ממנו שחקנים ובמאים רבים. אשתו הייתה מאריה קלמאר. ילדיהם הם אגנש אדם (1952) וג'רג' אדם (1955), כלתו רחל אדם ונכדתו אסתר אדם.[1] [5]
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוטו אדם ביטא את האידיאלים של ההומניזם הבורגני באמצעות ריאליזם לירי, פסיכולוגי. הוא ראה את הגילוי והטיפוח של מסורות דרמטיות הונגריות כמשימה החיונית שלו. הדרמות של הסופר ומחזאי (ורופא) לאסלו נמט מילאו תפקיד מרכזי ביצירתו.
הפקות התיאטרון שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר הצגות הבכורה שלו הרשומות במאגר התיאטרון : 97
- Shakespeare: Hamlet
- Othello (1971)
- Othello (1973)
- Szentivánéji álom
- Molière: Nők iskolája
- Don Juan
- Gorkij: Éjjeli menedékhely
- Vassza Zseleznova
- Kispolgárok (1954)
- Kispolgárok (1964)
- Kispolgárok (1984)
- Nyaralók
- Csehov: Cseresznyéskert
- Ványa bácsi
- Három nővér
- Sirály
- A medve
- Leánykérés
- Jubileum
- Gogol: A revizor
- Dürrenmatt: A nagy Romulus
- Miller: Pillantás a hídról
- Schiller: Ármány és szerelem
- Németh László: Mathiász panzió
- Széchenyi
- Bodnárné
- Petőfi Mezőberényben
- Az áruló
- Jókai: Holdkóros szerelmesek
- Bródy: A medikus
- Sütő András: Egy lócsiszár virágvasárnapja
- Csillag a máglyán
- Csiky: Mákvirágok
- Szomory: II. Lajos király
- Hermelin
- Vészi: Varjú doktor
- Kálmán: Csárdáskirálynő
- Mrożek: Ház a határon
- Görgey: Galopp a vérmezőn
- Gyurkovics: Fészekalja
- Háy Gyula: Isten, császár, paraszt
- Illyés Gyula: Sorsválasztók
- Móricz: Légy jó mindhalálig
- Szép Ernő: Patika
- Karinthy Ferenc: Hosszú weekend
- Pesten
- Budán
- Gellérthegyi álmok
- Molnár Ferenc: A doktor úr
- Üvegcipő
- Hubay: Ők tudják, mi a szerelem
- Felismerés és búcsú
- Zelk: Az ezernevű lány
- Fehér Klára: Furcsa éjszaka
- Brecht: A kaukázusi krétakör
- Koldusopera
- A szecsuáni jólélek
- G. B. Shaw: Pygmalion
- Sosem lehet tudni
- Tanner John házassága
- Az ördög cimborája
- Warrenné mestersége
- Olyan szép, hogy nem is lehet igaz
- Wilde: Bunbury
- Christie: Az egérfogó
- Simon: Mezítláb a parkban
- Verdi: Álarcosbál
- Dickens: Copperfield Dávid
- Tennessee Williams: Hosszú búcsú
- Hervé: Nebáncsvirág
- Goodrich-Hackett: Anna Frank naplója
- Harwood: Az öltöztető
- Leigh: La Mancha lovagja
- Gibson: Libikóka
- Szophoklész: Oidipus király
- Kerr: Mary, Mary
- Kornejcsuk: Ukrajna sztyeppéin
- Kron: Halott hölgy
- De Filippo: Vannak még kísértetek
- Hartog: Családi ágy
- Sebastian: Névtelen csillag
- Török Tamás: Dél keresztje
- Mesterházi Lajos: Üzenet
- Panova: Búcsú a fehér éjszakáktól
- Büchner: Danton halála
- Mérimée: A művésznő hintaja
- Menny és pokol
- Az asszony-ördög
- Jones-Shmith: Ez fantasztikus
סרטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלילתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כוכב על המדורה (1979)
טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הם יודעים מהי אהבה (1964)
- Csiribiri (1964)
- מים (1969)
- חברו של השטן (1973)
- חלומות בגבעת גלרט (1975)
- גליליי (1977)
- שני בויאי (1978)
- הם יודעים, מהי אהבה (1983)
- יוזף השני (1985)
- בברק (1986)
- משפט חבר מושבעים (1991)
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס מרי יאסאי (1954, 1960)
- פרס קושוט (1965)
- פרס האמן המצטיין (1970)
- פרס האמן הדגול (1979)
- צלב אמצעי של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה של הונגריה (1998)
- פרס מפעל חיים מיהאי טאנצ'יץ' (2008)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוטו אדם מת. Népszabadság Online, 10 באפריל 2010
- אוטו אדם, המנכ"ל לשעבר של תיאטרון מאדץ', הלך לעולמו. Origo.hu, 9 באפריל 2010
- כתבים על אוטו אדם באתר האינטרנט של תיאטרון מדאץ'
- Magyar színházművészeti lexikon. (לקסיקון הונגרי לאמנות הבמה. 1994) ISBN 963-05-6635-4
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טמאש קולטאי : התיאטרון היפה של אוטו אדם: חוקר תיאטרון. מחקרים על התיאטרון ההונגרי של היום. בודפשט, 1978, הוצאת גונדולט.
- טמאש טאריאן : אוטו אדם (1928–2010). 2010
- מאגר תיאטרון
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 A hétórás vendég: Kerényi Imre (Heti TV, 2017.04.25)
- ^ "Turán Róbert (BEN TURÁN, B. Turán)". turanrobert.hu.
- ^ "Nánay István: A szépség és a harmónia elkötelezettje". szinhaz.net (בהונגרית).
- ^ Fidelio/MTI (2012-11-08). "Emléktábla Ádám Ottó tiszteletére". Fidelio. אורכב מ-המקור ב-2014-01-14.
- ^ "Ádám Ottó - Névpont.hu". Névpont.hu.