פרס ישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא: פרק הביקורת תופס מחצית מהערך - יש לצמצמו באופן משמעותי. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
פרס ישראל הוא פרס יוקרתי שמעניקה מדינת ישראל במגוון רחב של תחומים. הענקת הפרס נערכת מדי שנה במוצאי יום העצמאות בירושלים בטקס ממלכתי בהשתתפות ראשי המדינה, אך שמות הזוכים מתפרסמים חודשים אחדים קודם לכן. הענקת הפרס החלה בשנת 1953 ביוזמתו של שר החינוך, בן ציון דינור (אשר זכה בעצמו בפרס בשנת 1958 ובשנת 1973). דינור אמר על הפרס:
| מתן פרסי ישראל ביום העצמאות בא להדגיש את הקשר הפנימי האורגני בין עצמאות מדינית ובין עצמאות רוחנית. קביעת הטקס ביום העצמאות באה להזכיר לעם חזור והזכר כי עצמאותו של עמנו תלויה בעוצמתו הרוחנית ואין עוצמה רוחנית לעם אם אין העם שוקד על עצמיותו. | ||
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפייני הפרס
פרס ישראל מוענק לתושבי ישראל, כיחידים או כחלק מקבוצה, לתאגידים ישראליים (במקרים מיוחדים ניתן הפרס לאזרחים זרים תושבי ישראל) אשר הצטיינו באחד המקצועות והתחומים המזכים בפרס (כמפורט להלן). כל תושב ישראל רשאי להציע עצמו כמועמד לקבלת הפרס, או להמליץ על אחר כמועמד לקבלת הפרס. הזוכים בפרס נבחרים על ידי ועדת שופטים ציבורית, בהחלטה המתקבלת פה אחד. לכל אחד מתחומי הפרס ועדת שופטים משלו, וזו ממונה רק לשנה אחת. ועדות השופטים מגישות לשר החינוך את המלצתן להענקת הפרס, ובדרך כלל השר מקבל המלצה זו.
יוקרתו הרבה של פרס ישראל אינה נובעת מגובה הפרס. בשנת 2008 היה גובה הפרס 75,000 ש"ח, סכום נמוך יחסית לגובהם של פרס וולף, פרס דן דוד ופרס א.מ.ת, המוענקים אף הם בישראל.
[עריכה] התחומים שבהם מוענק הפרס
על מנת להקיף את כל התחומים האפשריים, הוחלט כי פרס ישראל יינתן בכל שנה בתחומים אחרים, ותהיה מחזוריות של התחומים במהלך השנים. התחומים הראשיים ותחומי משנה שבהם מוענק כיום הפרס הם:
מדעי היהדות, מדעי הרוח ומדעי החברה:
|
מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
תחום זה נוסף בשנת 1972.
[עריכה] מחזוריות תחומי המשנה
תחומי המשנה משתנים משנה לשנה, במחזורים של בין ארבע ושבע שנים.
בשנת תשס"ז, למשל, הוענקו פרסים בתחומים הבאים:
- מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
- מדעי היהדות, הרוח והחברה - חקר: פסיכולוגיה, גאוגרפיה, ידע ארץ-ישראל, כלכלה
- מדעי החיים ומדעים מדויקים - חקר: ביולוגיה, הנדסה
- תרבות ואמנות - אדריכלות ועיצוב, תקשורת, ספרות תורנית - יוצרים.
[עריכה] זוכי פרס ישראל
-
ערך מורחב – זוכי פרס ישראל
מרבית התחומים שבהם מוענק הפרס הם תחומי מחקר מדעי, ובעקבות זאת מרבית הזוכים הם חוקרים באוניברסיטאות בישראל. הפרס למפעל חיים מוענק בכל תחומי החיים בישראל, ובהתאם לכך קהל הזוכים בו מגוון יותר. גם בתחומי התרבות, האמנות, התקשורת והספורט יוצא הפרס מגבולות האוניברסיטאות.
בדרך כלל מוענק הפרס לזוכים בשלב מתקדם של הקריירה שלהם ולארגונים ותיקים בישראל. בפרט נהוגה גישה זו בפרס למפעל חיים. יוצאת דופן בהקשר זה התזמורת האנדלוסית הישראלית, שהוכרזה כזוכה בפרס לשנת תשס"ו לאחר 12 שנות פעילות בלבד.
הזוכה הצעירה ביותר היא דינה פייטלסון, שהייתה בת 27 בעת קבלת הפרס לחקר החינוך בשנת 1953. הזוכה הצעיר ביותר הוא עזרא פליישר, שהיה בן 31 בעת קבלת הפרס לספרות יפה בשנת 1959. פליישר היה ידוע בשם העט י' גולה, ובעת הענקת הפרס ישב בכלא ברומניה עקב פעילותו הציונית.
עם הזוכים בפרס ישראל גם כאלה שזכו בפרסים בינלאומיים יוקרתיים, לעתים לאחר שזכו בפרס ישראל, ולעתים קודם לכן. ארבעת חתני פרס נובל הישראלים (שאינם פוליטיקאים), ש"י עגנון, אברהם הרשקו, אהרון צ'חנובר וישראל אומן, זכו בפרס זה לאחר זכייתם בפרס ישראל. שלושת חתני פרס טיורינג הישראלים, מיכאל רבין, אמיר פנואלי ועדי שמיר, זכו בפרס זה קודם לזכייתם בפרס ישראל.
[עריכה] מחלוקות סביב פרס ישראל
סביב רבים ממקבלי הפרס שורר קונצנזוס באשר לזכותם לפרס זה, בזכות מוניטין שצברו בציבור הרחב. רבים אחרים מוכרים בעיקר בתחום האקדמי שבו הם פעילים, וזוכים לתמיכתו. עם זאת, יוקרתו של הפרס, כפרס הממלכתי העיקרי בישראל, מביאה לכך שלעתים נכרכת ההחלטה על מתן הפרס במחלוקת פוליטית עזה.
לעתים נמתחת ביקורת על מעניקי הפרס על שלא הספיקו להעניק אותו לראויים לו. דוגמה לכך היא הביקורת (או הצער) שהובעו על אי הענקת הפרס למשורר נתן יונתן בטרם נפטר.
[עריכה] עתירות לבג"ץ
[עריכה] שמואל שניצר
בשנת 1997 החליטה ועדת הפרס להעניק את הפרס לעיתונות לעיתונאי שמואל שניצר. לאחר שהוכרז על ההחלטה, הוגשה עתירה לבג"ץ כנגד ההחלטה[1]. התברר שוועדת הפרס לא הייתה מודעת לכך שמספר שנים קודם לכן פרסם שניצר מאמר שקרא לעצירת העלייה מאתיופיה, בתואנה רפואית מופרכת, ובעקבות תלונה שהוגשה למועצת העיתונות קבע בית הדין של מועצת העיתונות כי במאמר "יש משום האשמות בלתי מבוססות על רקע קבוצתי ועדתי" וכי מאמרו פוגע קשות "בחוסנה של החברה הישראלית כחברה קולטת עלייה" ו"גרר עמו בוז והסתייגות מבני העדה האתיופית" ובכך עבר שניצר על כללי תקנון האתיקה של מועצת העיתונות [2]. בג"ץ הורה להחזיר את הדיון בפרס לוועדת הפרס. שניצר, בינתיים, לא שעה לקריאתו של נשיא המדינה עזר ויצמן להתנצל או לחזור בו מדבריו.[3] בנסיבות אלה, כשברקע גם הרוחות הסוערות על פרשת תרומות הדם של עולי אתיופיה שנחשפה ב-1996, כשהתכנסה ועדת הפרס שנית הוחלט שלא להעניק את הפרס לשניצר.
לבג"ץ הוגשו עתירות גם כנגד החלטות אחרות של ועדות הפרס, כגון ההחלטה להעניק את הפרס למפעל חיים לשולמית אלוני[4], אך כל העתירות הללו נדחו, ולא הביאו לשלילת הפרס מחתנו המיועד.
[עריכה] שפיטות הפרס
יש הסוברים, כמו דניאל פרידמן[5] ומאיר הופמן [6], כי מאחר שפרס ישראל ניתן כאות כבוד והערכה אין מדובר כלל בהחלטה שפיטה. אף כי בית המשפט העליון לא קיבל עמדה זו, וסבר שוועדת פרס ישראל אכן נתונה לביקורת שיפוטית, הוא פסק שלא יכולה להיות עילה להתערבות בית המשפט אם החלטתה של הוועדה התקבלה בתום-לב ועל בסיס שיקולים מקצועיים ענייניים.
סוגיית דעותיו של חתן הפרס, בפעילות הנפרדת מזו שזיכתה אותו בפרס, נדונה בעתירה לבג"ץ כנגד ההחלטה להעניק את הפרס לזאב שטרנהל. בנימוקים לדחיית העתירה נאמר:
| בעוד פרס ישראל ניתן בגין הישגים מקצועיים ראויים להערכה, ההתבטאויות בהן מדובר על פי רוב נעשות מחוץ למסגרת המקצועית בגינה ניתן הפרס. במצב דברים זה קשה שלא לראות את מניעת הפרס ממי שנמצא ראוי לו בשל הישגיו המקצועיים, אך על בסיס עמדות שהביע, כפגיעה בחופש הביטוי, ולו באופן עקיף. תוצאה שכזו יש לה אפקט של "סתימת פיות" שאין לה מקום במשטר דמוקרטי, שהלוא מהו המסר המתקבל אם לא מסר של השתקה? עצם הידיעה כי הבעת דעה שאינה פופולרית עשויה לשאת כעבור זמן תוצאות במישור שיש לו היבט מקצועי, גם אם על דרך של הענקת פרס, אינה מתיישבת עם תרבות של חופש ביטוי במשטר דמוקרטי. | ||
| -- בג"ץ 2454/08 פורום משפטי למען ארץ ישראל ואח' נגד פרופ' יולי תמיר ואח' | ||
[עריכה] מסרבים ומסורבים
אחדים מאלה שנמצאו ראויים לפרס סירבו לקבלו. ב-1968 החליטה ועדת פרס ישראל להעניק לראשונה פרס בקטגוריה של "תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" וביקשה להעניקו לראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון. בן-גוריון שלח מכתב לשר החינוך, זלמן ארן, שבו הביע את סירובו לקבל את הפרס, בנימוק ש"לא מגיע לי פרס בעד מילוי חובתי לארצי". מקרה אחר של סרבן פרס היה אורי זוהר, שזכה בשנת 1976 בפרס בקטגוריה של קולנוע. באקט הסירוב שלו היה מן המחאה האנטי-ממסדית.
בשנת 1993 הוחלט על הענקת הפרס לישעיהו ליבוביץ, ובעקבות המחלוקת שהתעוררה הוא סירב לקבלו.
בשנת 2004 המליצה ועדת השופטים על הענקת הפרס לאמן יגאל תומרקין. שרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת, פנתה לוועדה בבקשה שתבחן מחדש המלצה זו, ולבסוף הוחלט שכן להעניקו לתומרקין.
האמן משה גרשוני שהיה אמור לקבל את הפרס בשנת 2003 הודיע כי יסרב ללחוץ את ידם של ראש הממשלה אריאל שרון ושרת החינוך לימור לבנת, ו"שאין זה הזמן לחגיגות", בעקבות כך נשלל ממנו הפרס.[7]
[עריכה] התפלגות הזוכים
באתר הרשמי של הפרס נאמר: "פרסי ישראל הוענקו למגוון רחב מאוד של אזרחי המדינה, לגברים ונשים...". בדיקת רשימת מקבלי הפרס מעלה שב-50 שנותיו הראשונות הוא הוענק ל-515 יחידים, מתוכם 63 נשים (כ-12%). בשליש ממספר השנים לא נמצאה אפילו אשה אחת ראויה לפרס. עוד מציין האתר שהפרס הוענק לבני דתות שונות. רק ארבעה שאינם יהודים זכו בפרס: מכרם חורי, השייח אמין טריף, אמיל חביבי והאב מרסל דיבואה (הענקת הפרס לסופר הערבי אמיל חביבי עוררה מחלוקת ובעקבותיה חתן הפרס פרופ' יובל נאמן החזיר במחאה את הפרס שקיבל בטקס שבו הוענק הפרס לחביבי).
בעקבות הענקת הפרס בשנת 2007 שאל המבקר והעורך בני ציפר: "הייתכן שלא נמצא מקום בתוך 15 קטגוריות הפרס מועמד ראוי אחד שאינו אשכנזי? ואם כן, מה זה אומר עלינו כמדינה המתיימרת לשוויוניות, אם בין יותר ממחצית אוכלוסייתה הבאה ממדינות אסיה ואפריקה (כניסוח העלונים הסטטיסטיים), לא נמצא אפילו אדם אחד מהנולדים ביבשות הללו ראוי לקבל את פרס ישראל, שמפעל חייו אינו שווה ציון ושלא תרם דבר למדינה."[8]
מתוך 158 זוכים בפרס ישראל בתחומי התרבות השונים עד כה (כולל מוסדות), רק כ-10 הם מזרחיים[9].
[עריכה] הערות שוליים
- ^ בג"ץ 2205/97 מאסלה נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד נא(1) 233 (1997)
- ^ רפאל כהן-אלמגור, "מועצות העתונות בקנדה, בריטניה וישראל: חלונות ראווה וכולאות ברקים", מדינה וחברה (2005) [ראו כאן]
- ^ נושאים על סדר היום הציבורי - הפלשאמורה, באתר ספריית הכנסת
- ^ בג"ץ 2348/00 סיעת המפד"ל נגד שר החינוך, ניתן ב-23.4.2000
- ^ דניאל פרידמן "שפיטות החלטות בעניין פרס ישראל" המשפט ה' 181 (תשס"א)
- ^ מאיר הופמן "שפיטות החלטות בעניין פרס ישראל – עד מתי?" המשפט ח' 557 (תשס"ג)
- ^ סמדר שילוני ותמר טרבלסי-חדד, לבנת שללה את פרס ישראל מהצייר משה גרשוני, באתר ynet, 15.4.03
- ^ בני ציפר, על השערוריות של פרס ישראל, בעיתון הארץ, 28.4.07
- ^ איתי שטרן,פרס ישראלביץ',מוסף "פרומו" של "מעריב", 9.5.08.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר "פרס ישראל"
- מאיר הופמן, שפיטות החלטות בעניין פרס ישראל - עד מתי?, המשפט, יולי 2002
|
פרסים כלליים: פרס ישראל | פרס וולף | פרס א.מ.ת | פרס דן דוד טכנולוגיה: פרס ביטחון ישראל מדעים מדויקים: פרס ארדש | פרס הארווי | פרס לויצקי מוזיקה: פרס אקו"ם | פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים | פרסי עמ"י ספרות: פרס ביאליק | פרס ברנשטיין | פרס גפן | פרס זאב | פרס ספיר | פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים עיתונות: פרס סוקולוב קולנוע וטלוויזיה: פרס האקדמיה לטלוויזיה | פרס אופיר |
