מחנה ריכוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
במחנה הריכוז בוכנוואלד

מחנה ריכוז הוא מתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה), ובמקרים רבים - להשמדה של האסירים (מחנה השמדה). במיוחד נודעו לשמצה מחנות הריכוז שהקים המשטר הנאצי, בגרמניה ובמדינות שכבשה במלחמת העולם השנייה וגם מחנות הריכוז הרומניים בטרנסניסטריה. לראשונה נעשה שימוש במונח "מחנה ריכוז" ביחס למחנות שהפעילה בריטניה בדרום אפריקה במהלך מלחמת הבורים (1899-1902). מחנות הגולאג בברית המועצות נחשבים גם הם כמחנות ריכוז, למרות שתאורטית אוכלוסייתם הגיעה אחרי הליך משפטי. במהלך מלחמת העולם השנייה כלאה ארצות הברית אזרחים ממוצא יפני במחנות, אולם בשל רגישות המונח "מחנה ריכוז" יש המעדיפים להשתמש במונחים אלטרנטיביים. למידע נוסף ראו כליאת היפנים בארצות הברית. מאוחר יותר הוקמו מחנות ריכוז לאויבי המשטר בסין, צפון קוריאה, ובמדינות יוגוסלביה לשעבר בתקופת המלחמות הפנימיות.

גרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשטר הנאצי הפעיל מחנות ריכוז (בגרמנית: Konzentrationslager, "קונצנטרציונסלאגר"; בר"ת: KZ, מבוטא "קָה-צֶט") ממספר סוגים: מחנות מעבר, מחנות מעצר, מחנות עבודה ומחנות השמדה‏‏[1]. לעתים שימשו המחנות למספר מטרות, ולעתים הוחלף ייעודם במהלך הזמן. פעמים רבות, גם אסירים במחנות עבודה הורעבו והועבדו בפרך עד מותם. על-פי ההערכה, עשרה מיליון אנשים מצאו את מותם במחנות הריכוז הגרמניים נאצים, שישה מיליון מתוכם ב-15 המחנות הגדולים.

מחנות ריכוז הוקמו בגרמניה זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון. מחנה הריכוז הראשון היה דכאו, שהוקם ליד מינכן, מיד לאחר עליית היטלר לשלטון ב–1933. בעקבותיו הוקמו מחנות נוספים, כמו בוכנוואלד ומאטהאוזן. הם נועדו לכליאת מתנגדים פוליטיים וקבוצות חברתיות שהוגדרו כבלתי רצויות: אסירים פליליים, הומוסקסואלים, חסרי בית ועוד. מחנות הריכוז נועדו לשבירתם של הכלואים בהם ולעתים אף לחיסולם. המחנות הפכו לחלק ממערכת האס אס, ומלקות ואפילו עונש מוות היו בהם דבר שבשגרה.

טרם מלחמת העולם השנייה נכלאו במחנות הריכוז יותר מרבע מיליון אסירים. בכמה מחנות הוקמו מפעלים לעבודות כפייה ומעבדות לניסויים בבני-אדם, שבהן נבדקו אפשרויות של עיקור המוני או של מידת סבילותו של האדם לקור ולמחלות. לאחר פוגרום "ליל הבדולח" החל לראשונה מעצר המוני של יהודים ושילוחם למחנות ריכוז.

במהלך מלחמת העולם השנייה הוקמו על ידי הנאצים מאות מחנות ריכוז בשטחי הכיבוש, כמכשיר לדיכוי העמים הנכבשים, וכדרך לנצל את התושבים לעבודות כפייה לצורכי כלכלת המלחמה הנאצית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏הערך מחנות ריכוז, מרכז המידע, אתר יד ושם.‏


השואה
Yellow star Jude Jew.svg
השואה
ליל הבדולחאיגרת הבזק של היידריךבורות ירי ומשאיות גז: פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: מבצע ריינהרד (חלמנו, בלז'ץ וסוביבור), טרבלינקה, אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל