מדעי הרוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מדעי הרוח הם תחומי ידע אנושי אשר עוסקים בהשגה לגבי חוקיות הרוח בקיום. במובן זה, מתייחס המונח "רוח" למכלול העקרונות מהם מורכב העולם הלא-פיזי, שאין להכפיפו לחוקיות סיבתית פשוטה, כמקובל בעולם הפיזי. המונח מתייחס בדרך כלל לתחום הוראה באוניברסיטאות.

מינוחים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של מושג "מדעי הרוח" נעוץ בהשפעה הרבה שהייתה לשפה ולתרבות הגרמנית על היווצרותה של התרבות האקדמית העברית-הישראלית. בעוד שבאנגלית, (וכן במספר שפות נוספות בהטיה שונה) נקרא תחום זה "Humanities", שמקורו במילה "בן אדם" ("Human"); הרי שבגרמנית נקרא המושג "Geisteswissenschaften" המורכב מן המילים רוח ("Geistes") ומדע ("Wissenschaft"). מושג גרמני זה התפתח עם עלייתן של האוניברסיטאות הגרמניות בעידן הנאורות, והוא מבליע בתוכו את רוח התקופה, בהנחה כי המדע מסוגל לתת כלים אמפיריים גם להתמודדות עם סוגיות אנושיות.

מעמדם לעומת מדעי החברה והטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, לעומת זאת, נהוג לומר כי מדעי הרוח אינם "מדע" במובנו המקובל, שכן הם עוסקים בשאלות שאינן ניתנות להוכחה אמפירית (ניסויית). מדעי הרוח מניחים כי העוסק בהם הוא אדם פעיל, שאינו מגלה חוקיות חיצונית לו, אלא משיג בהכרתו את עצם קיומו וקיום המציאות. בניסוח אחר, ניתן לטעון, כי מדעי הרוח מחייבים את העוסק בהם להיות סובייקט ואובייקט שלהם.

לדוגמה, פסיכולוגיה היא המדע החוקר את נפש האדם באופן חיצוני לחוקר, כלומר - חוקר הפסיכולוגיה שואף לנסח חוקים כלליים, כאשר אינו מתייחס אל עצמו ככפוף לחוקים אלו (אפילו חוקר פסיכולוגיה החוקר את עצמו, מתייחס אל עצמו כאל מושא חקירה, ולא כאל מבצע החקירה).

הפילוסופיה, לעומתה, חוקרת את האדם מתוך נקודת מוצא כי החוקר משיג את ההבנות הפילוסופיות על קיומו ומתוך קיומו, ולא מתוך התבוננות במציאות חיצונית לו. הפילוסוף חייב להיות מזוהה עם השגות הפילוסופיה, ואינו מתייחס אליה כאל תחום חיצוני לו. בהתאם להבחנה זו הפילוסופיה נמנית עם מדעי הרוח, ואילו הפסיכולוגיה אינה נמנית עמהם.

דוגמה נוספת היא האנתרופולוגיה, שהיא חקר התרבות ויחסה אל החברה האנושית. האנתרופולוגיה אינה מצריכה הזדהות של החוקר עם תוצאות חקירותיו, והיא מבוססת על ניסוי והתבוננות חיצוניים לחוקר, על מציאות נפרדת ממנו.

לעומת האנתרופולוגיה, חקר הספרות מחייב את החוקר לחוות בעצמו את הספרות, ואינו מאפשר מדידה חיצונית שלה.

מדעי הרוח אינם מנותקים מן השיטה המדעית הרגילה, המבוססת על ניסוי חיצוני לחוקר, ולעתים נעזרים בה. כמו כן, קיימים מדעים רגילים רבים הכוללים בתוכם השגות מתחום מדעי הרוח (הדוגמה הבולטת ביותר היא הפסיכולוגיה, המושתתת בבסיסה על הנחות פילוסופיות).

תחומי הוראה באוניברסיטאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוניברסיטאות חורגות מההגדרה הנוקשה שניתנה כאן‏[1], והן כוללות במסגרת הפקולטה למדעי הרוח גם חוגים לארכאולוגיה, למשל. תחומי מדע הרוח העיקריים הם:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליעזר שביד, מדעי היהדות במכלול מדעי הרוח והחברה, בתוך: ידיעון האיגוד העולמי למדעי היהדות, 26, תשמ"ו-1986, עמ' 9-20.
  • רחל אליאור, המאבק על הרוח, על מקומם של מדעי הרוח במאה ה-21, קרתא, 1, יולי 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מדעי הרוח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בטכניון קיימת מחלקה ללימודים הומניסטיים ואמנויות, הכוללת את מדעי הרוח החברה והאמנויות
  2. ^ באוניברסיטת תל אביב הוקמה בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 פקולטה לאמנויות והיא נפרדת מהפקולטה למדעי הרוח