אירווין מקדואל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אירווין מקדואל
Irv mcdowell.jpg
אירווין מקדואל במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית
נולד 15 באוקטובר 1818
מקום לידה קולומבוס, אוהיו
נפטר 4 במאי 1885
השתייכות צבא ארצות הברית
צבא האיחוד
תקופת שירות 1838-1882
דרגה מייג'ור גנרל (ארצות הברית 19) מייג'ור גנרל
תפקידים צבאיים

מפקד ארמיית צפון-מזרח וירג'יניה
מפקד הקורפוס ה-1 בארמיית וירג'יניה
מפקד הקורפוס ה-3 בארמיית וירג'יניה
ראש הפיקוד המרחבי של הפאסיפיק
ראש הפיקוד המרחבי של קליפורניה
ראש הפיקוד המרחבי של המערב

מלחמות וקרבות

מלחמת ארצות הברית-מקסיקו
מלחמת האזרחים האמריקנית

תפקידים אזרחיים

נציב הפארקים, סן פרנסיסקו

אירווין מקדואלאנגלית: Irvin McDowell‏; 15 באוקטובר 18184 במאי 1885) היה קצין צבא אמריקני, שנודע בעיקר בתבוסתו בקרב בול ראן הראשון, שהיה הקרב הגדול הראשון במלחמת האזרחים האמריקנית.

ילדותו ותחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדואל נולד בקולומבוס, אוהיו, בנו של אברהם אירווין מקדואל ואלזה סלדון מקדואל‏[1]. הוא היה דודן-חורג לג'ון ביופורד[2] ואחיו ג'ון אדאיר מקדואל, ששירת כקולונל בצבא האיחוד. תחילה למד מקדואל בקולז' דה טרואה שבצרפת לפני שסיים את האקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית ב-1838, כאשר אחד מחבריו לכיתה היה פ.ג.ט. בורגארד, יריבו העתידי בקרב בול ראן הראשון. מקדואל הוסמך לדרגת לוטננט משנה והוצב ביחידת הארטילריה הראשונה של ארצות הברית. מקדואל שירת כמדריך טקטי בוסט פוינט, לפני שהפך לעוזרו האישי של הגנרל ג'ון וול במהלך מלחמת ארצות הברית-מקסיקו. הוא זכה בדרגת כבוד של קפטן בקרב בואנה ויסטה ושימש כשליש במחלקת הגנרלים לאחר המלחמה. במהלך שירותו בתפקיד זה הוא קודם לדרגת מייג'ור ב-31 במאי 1856.

מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדואל קודם לדרגת בריגדיר גנרל ב-14 במאי 1861, והוענק לו הפיקוד על ארמיית צפון-מזרח וירג'יניה, אף על פי שלא פיקד מעולם על חיילים בשדה הקרב. הקידום נעשה בחלקו עקב השפעתו של מורו הרוחני, מזכיר האוצר סלמון צ'אס. למרות שמקדואל ידע כי חייליו חסרי ניסיון ואינם מוכנים, לחצים מצד פוליטיקאים בוושינגטון אילצו אותו לשגר בטרם עת התקפה על כוחות צבא הקונפדרציה בצפון וירג'יניה. האסטרטגיה שלו במהלך קרב בול ראן הראשון הייתה בעלת דמיון אך שאפתנית מידי, וחייליו היו חסרי ניסיון מספיק כדי לבצעה באופן יעיל. הקרב הסתיים במנוסה משפילה.

לאחר התבוסה בקרב בול ראן, הוצב מייג'ור גנרל ג'ורג' מקללן בתפקיד מפקד ארמיית צבא האיחוד החדשה שהגנה על וושינגטון הבירה, ארמיית הפוטומק. מקדואל פיקד על דיוויזיה בצבא החדש, אך מקללן הבחין במהרה ביכולותיו והעניק למקדואל את הפיקוד על הקורפוס ה-1 עם בוא האביב. קורפוס זה נשאר מאחור כדי להגן על הבירה, ובסופו של דבר היה אמור לנוע לעזרת מקללן בעוד זה לחם במערכת חצי האי; מכל מקום, חששות הפוליטיקאים כי מערכת העמק של גנרל תומאס ג'קסון תתקוף בסופו של דבר את וושינגטון השאירו לבסוף את 40,000 חייליו של מקדואל מאחור.

בסופו של דבר, שלושת הפיקודים העצמאיים של מקדואל, ג'ון פרמונט, ונתנאל בנקס שולבו לתוך ארמיית וירג'יניה בפיקודו של מייג'ור גנרל ג'ון פופ ומקדואל התמנה למפקד הקורפוס ה-3 שלה. בעקבות פעולותיו בקרב סידר מאונטיין הוא קודם לבסוף לדרגת מייג'ור גנרל של כבוד בצבא הסדיר, אך הואשם בתוצאות הרות האסון של קרב בול ראן השני. הוא חמק מאשמה על ידי מתן עדות כנגד מייג'ור גנרל פיטז פורטר אותו העמיד פופ למשפט צבאי על סירוב פקודה בקרב זה. למרות שרשמית חמק מקדואל מעונש הוא בילה את השנתיים הבאות הרחק מתפקידי מפתח בפיקוד צבא ארצות הברית.

תפקידים מאוחרים וקריירה לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1864, התמנה מקדואל כראש הפיקוד המרחבי של הפאסיפיק. מאוחר יותר מונה לראש הפיקוד המרחבי של קליפורניה, הפיקוד המרחבי הצבאי הרביעי (הממשל הצבאי של ארקנסו ולואיזיאנה בתקופת השיקום), והפיקוד המרחבי של המערב. הוא קודם רשמית לדרגת מייג'ור גנרל בשנת 1872. בשנת 1879, כאשר ועדת ביקורת שמונתה בידי הנשיא רתרפורד הייז הגישה את מסקנותיה הממליצות על חנינה לפיטז פורטר, היא ייחסה חלק ניכר מההפסד בקרב בול ראן השני למקדואל. במסקנות שהגישה הוא תואר כהססן הממעיט בדבריו וכחסר יכולת, שנכשל שוב ושוב במתן תשובה לבקשותיו של פורטר למידע, נכשל בהעברת מידע מודיעיני לפופ בנוגע למיקום עמדותיו של לונגסטריט והזניח את הפיקוד על האגף השמאלי של צבא האיחוד כפי שהייתה חובתו תחת סעיף המלחמה.

מקדואל פרש מהצבא בשנת 1882 ושימש כנציב הפארקים של סן פרנסיסקו, קליפורניה עד למותו בשנת ב-1885. הוא נטמן בבית הקברות הלאומי של סן פרנסיסקו בפרסידו, סן פרנסיסקו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Eicher, John H. and David J. Eicher. Civil War High Commands. Stanford, CA: Stanford University Press, 2001. ISBN 0-8047-3641-3.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר אילנות יוחסין
  2. ^ John & David Eicher , עמ' 105-106.