ארטילריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארטילריה קנית

ארטילריה, המכלול האחראי על כלי הנשק המבצעים ירי או שיגור תלול מסלול של תחמושת לטווחים בינוניים וארוכים. הארטילריה משמשת כאמצעי סיוע לכוחות הנלחמים בשטח. כיום כוחה והשפעתה של הארטילריה על שדה הקרב המודרני הינו מכריע, כ־ 60% מאבידות האויב במלחמות ישראל האחרונות נגרמו כתוצאה מפגיעת אש ארטילרית. סוללת תותחים מודרנית מסוגלת לשגר כ־2.5 טון רסס פלדה למרחק של עד 25 ק"מ תוך כ-3 דקות.

המונח "ארטילריה" הומצא כבר במאה ה־13, ומקורו במילה הצרפתית העתיקה: artillier שפירושה "חרש-נשק" (בתחילה התייחסה המילה artillery למכלול כלי-המלחמה בעלי יכולת שיגור של קליעים, כולל אבנים, סלעים, אבוקות). אחד מכלי הארטילריה הבולטים בתקופה העתיקה היה הבליסטרה ובנוסף לו היו הקטפולטה וכלים אחרים. רק בעקבות המצאת התותחים החל המונח להיות שם נרדף לכלים אלה ולחיילים האמונים על הפעלתם.

כיום כלי הנשק הארטילריים המרכזיים הנמצאים בשימוש צבאות העולם הם: תותחים, מרגמות ומשגרי רקטות. חשוב להדגיש כי הארטילריה הינה נשק סטטיסטי, כלומר, נשק לא מדויק שפגיעתו מכסה שטח נרחב. לכן, לרוב, משמשת הארטילריה לפגיעה במטרות גדולות ולא לפגיעה במטרות נקודתיות. לדוגמה, פגז הנורה מתותח יכול לגרום לפציעת אדם הנמצא כ־150 מטר מנקודת הנפילה.

עם זאת, אין הארטילריה משמשת בשעת-קרב באופן ישיר כדי לגרום לאויב אבידות, אלא מטרתה להוות דרג מסייע באש לכוחות המסתערים (ואכן, אין לה מתחרה בעוצמת-האש שהיא מסוגלת להפיק). ככזו, היא יוצרת את מה שמכונה "הסביבה הטבעית של שדה-הקרב" בכך שהיא מקשה על כוחות-האויב להתקדם ומאלצת אותם להתחפר או להשתמש בשריון כבד. למעשה, כוחה של הארטילריה הוא בעוצמת האיום (הן הפיזי והן הפסיכולוגי) שהיא מגלמת מבחינתם של חיילי-האויב. כמו כן, לעתים אין תחליף לארטילריה כשיש צורך לתקוף מטרות מחופרות או מבוצרות (תוך-כדי שימוש ביכולתה לשגר חימוש תלול-מסלול או כבד במיוחד).

המכלול הארטילרי מורכב מן הגורם היורה ומן הגורם המכוון. לדוגמה סוללת תותחים מודרנית מסוגלת לירות לטווח של עד כ־25 ק"מ, אנשי הסוללה אינם רואים את המטרה עליה הם יורים. על מנת לפתור בעיה זו קיים הגורם המכוון, לרוב קצינים הנמצאים עם הכוח הלוחם ומנחים את הסוללה באמצעות קשר כיצד לכוון את פגזיה. התהליך בו מביא הגורם המכוון את הפגז למטרה מכונה טיווח.

הבדלים בין מסלול תלול וישיר

שימוש מודרני בארטילריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארטילריה משמשת למגוון ייעודים כתלות בקוטר האמל"ח ובסוגו. תפקידה העיקרי של הארטילריה הנו לסייע באש לכוחות היבשה, או על-פי הגדרת נאט"ו, "הרעשה המתואמת עם הכוח המתמרן, שתכליתה להשמיד, לשתק או לרתק את האויב." על פי הגדרה זו, הארטילריה הנה כוח מסייע אף שלא כל הצבאות החברים בנאט"ו פועלים על בסיס היגיון זה.

שלא כמו רקטות, תותחים ומרגמות הולמים את הייעוד של אש קרובה מסייעת. עם זאת, כל סוגי האמל"ח מתאימים לסיוע באש לעומק הגיזרה, חרף הטווח המוגבל יחסית של פצצות המרגמה: ארטילריה קנית משמשת להרעשה באש קרובה או לעומק, בעוד שרקטות משמשות על פי רוב להרעשה לעומק בלבד. עם זאת, רקטות שמשקלן קל יותר עשויות לשמש גם לסיוע ישיר באש.

פצצות מרגמה מודרניות, שהנן קלות משקל ופשוטות להפעלה, מהוות בדרך כלל חלק מציוד הקרב האינטגרלי של החי"ר ובצבאות מסוימים נמנות גם על ציוד כוחות השריון. יש צבאות הרואים במרגמות המופעלות על ידי חי"ר כאמל"ח זמין יותר להפעלה מיידית מאשר מערך הארטילריה.

בצבאות נאט"ו, הארטילריה מקבלת בדרך כלל משימה טקטית וממנה נגזרות האחריות ביחס למערך הלוחם כולו. המשימות הסטנדרטיות הנן: סיוע ישיר, סיוע כללי, סיוע כללי מתגבר ותגבור. משימות טקטיות אלה ניתנות בהתאם לסמכות הדרג המנחה: הפיקוד האופרטיבי, השליטה האופרטיבית, הפיקוד הטקטי והשליטה הטקטית. בנאט"ו, סיוע ישיר פירושו שכוח הארטילריה המסייע חובר לכוח היבשתי המתמרן, בדרך כלל כגדוד ארטילריה לחטיבת חי"ר/שריון או סוללות ארטילריה לגדוד חי"ר/שריון.

ניתן לרכז את האש הארטילרית לעבר מטרה בודדת. זו עשויה להיות מטרה מזדמנת או כזו שתוכננה מראש. במקרה האחרון, ניתן יהיה אף לתזמן את האש ברגע נתון. ניתן להקצות כוח תצפית ייעודי לסוללת הארטילריה (לצורך הרעשה בכינון ישיר ודיווח נזקי תקיפה), או להשתמש במערכת אחרת לרכישת מטרות כתחליף.

ישנם מספר ייעודים טקטיים לסיוע באש לצרכים טקטיים:

  • אש נגד-סוללות: אש שתכליתה השמדה או שיתוק מערכי האש של האויב.
  • אש נגד-תכנון: הרעשה אינטנסיבית ומתוכננת מראש כשמזוהה היערכות של האויב לביצוע מתקפה.
  • אש מחפה: מיסוך ארטילריה שתכליתו להגן על כוחות היבשה כשהם נתקלים בחי"ר אויב.
  • אש מגננתית: סיוע באש המאפשר להגן על כוח תחת מתקפה.
  • אש מגננתית סופית: מסך אש מתוכנן מראש וזמין באופן מיידי שתכליתו לפגוע בתמרון אויב לאורך קווי ההגנה.
  • אש הטרדה: יסוד התשתי שתכליתו להפריע למהלכי האויב, לפגוע בתמרון ולהוריד את מוראל האויב באמצעות "טפטוף" ארטילרי ממושך.
  • אש מיירטת: הרעשה לעבר שטח מסוים כדי למנוע מהאויב להשתמש בו או לעבור דרכו.
  • אש הכנה: ריכוך האויב לפני מתקפה.

ייעודים אלה נהגו במהלך המאה ה-20, אף שהם מוגדרים מחדש מדי פעם בפעם. באופן נרחב, ניתן להבחין בין:

  • סיוע באש לעומק: אש המכוונת לעבר יעדים שאינם בתחום ההשפעה המיידי של הכוח היבשתי, לצורך השמדה או שיתוק של עתודות האויב ונשקיו, מוצבי פיקוד ושליטה, קווי אספקה, תקשורת ותצפית.
  • סיוע באש קרובה: אש המכוונת לעבר יחידות האויב עצמן, נשקיו ומוצביו, אשר מהווים סיכון מיידי ליחידה המתמרנת.

ישנן מספר דרכים כדי לנצל באופן מיטבי את חלון הזמנים המוקצה להרעשה הארטילרית על מנת לגרום למספר אבדות רב ככל האפשר:

  • אש מקובצת על ידי מספר של קנים, בין אם בפקודה ישירה או כמטח מתוזמן. חסרונה של שיטה זו הוא שאם האש מרוכזת לעבר שטח או מטרה מסוימת ממספר רב של קנים הרי שזמני המעוף יהיו שונים, וכך הפגזים יתפזרו עם הזמן.
  • פרצי אש - הגדרת קצב אש גבוה לכל קנה (לדוגמה - 3 פגזים תוך 10-15 שניות). שיטה זו מפחיתה את מספר הקנים הדרושים ואגב כך את יחידות הארטילריה המשתתפות במערכה.

כלים ארטילריים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]