אלון תבור
אֵלוֹן תָּבוֹר, הוא שמו של עץ המופיע בתנ"ך, בספר שמואל א', בסיפור שלושת האותות שנותן שמואל הנביא לשאול לאחר שמשחו למלך[1].
תרגום יונתן, מתרגם את אלון תבור למישר תבור כלומר מישור התבור. כך גם רד"ק: ”כתרגומו מישר תבור”. זיהוי מקומו של אלון תבור לפי המקרא הוא מדרום לקבר רחל. לפי תרגום יונתן יש הגורסים כי אֵלוֹן נגזר מהמילים אֵל ואלוהות וזאת מפני שהקדמונים ייחסו גם קדושה לעצים אלו[2]. אחרים סוברים כי אלון תבור הוא בעצם עץ אלה מפורסם, שהיה קיים בין רמה לגבעה[3].
יש הסוברים כי אלון תבור הוא תומר דבורה (ספר שופטים, פרק ד', פסוק ה') ובעל תמר (ספר שופטים, פרק כ', פסוק ל"ג). אחרים מזהים את מקומו בח'רבת ארחא צפונית לתל אל פול[4].
השם אלון התפרש גם כעץ אלון שמקום בו צמח היה למרכז פולחני ניחוש. עצים אשר שימשו כמקום מרכזי בו קיבלו הכוונה מהאלים, היה ידוע במרחבי המזרח הקדום[5]. בדרך כלל שמות בהם מופיע השם אלון היו מורה שם זה על מקום פולחן, עוד מימי התקופה הכנענית. במקרא מוזכרים גם אלון מורה, אלון מעוננים, אלון מוצב, אלון בכות, כל אלה נזכרים בתנ"ך באירועים הקשורים בפולחן[6][7].
שם העץ הונצח בשמו של בית ספר שדה של החברה להגנת הטבע בגליל התחתון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זהר עמר, על העצים הקדושים בספרות היהודית (אורכב 20.06.2009 בארכיון Wayback Machine), אוניברסיטת בר-אילן
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שמואל א', י', ג'.
- ^ משה צבי סגל, ספרי שמואל, ירושלים, קריית ספר, 1987, דף ע"ה
- ^ שמעון בר אפרת, מקרא לישראל: שמואל א', ירושלים, מאגנס, 1996, עמ' 144.
- ^ חיים גבריהו, אנציקלופדיה מקראית: כרך א', ירושלים, מוסד ביאליק, 1950, עמ' 329.
- ^ אמוץ דפני, עצים מקודשים בישראל, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ' 17.
- ^ ראו: זהר עמר, על העצים הקדושים בספרות היהודית, באתר אוניברסיטת בר-אילן.
- ^ ראו: אבי שמידע, צבי שמיר ומיכאל וינברג, עצים קדושים וקשישים בישראל, באתר סנונית.