קבר רחל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קבר רחל הוא מבנה במבואותיה הצפוניים של בית לחם, המזוהה כמקום שבו נקברה רחל אשת יעקב, ומהווה מקום תפילה ליהודים ובעיקר לנשים יהודיות. ביום י"א בחשוון, המקובל כיום פטירת רחל אמנו, מגיעים לקבר רחל אנשים רבים כדי להתפלל על קברה.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות המקום
מסורות עתיקות, החל מסוף ימי בית שני בברית החדשה, דרך כתבי הירונימוס, הנוסע מבורדו ואוסביוס ומפת מידבא במאה הרביעית והחמישית, מציינים את המקום כמקום קבורת רחל. מסורת זאת הוצגה לרמב"ן בבואו לארץ באמצע המאה ה-13, דבר שהובילו לשנות את הפירוש שכתב בהיותו בספרד באשר למיקומו של קבר רחל - מצפון ירושלים לדרומה:
| "ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלים שבח לאל הטוב והמיטיב, ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל... וכן ראיתי שאין קבורה ברמה ולא קרוב לה, אבל הרמה אשר לבנימין רחוק ממנה כארבע פרסאות, והרמה אשר בהר אפרים רחוק ממנה יותר משני ימים." | ||
| -- הרמב"ן על בראשית פרק ל"ה, פסוק טז | ||
מבנה קבר רחל הכיל מבנה ריבועי אשר הורחב בידי משה מונטיפיורי בסוף שנות ה-30 של המאה ה-19. הרב יהוסף שוורץ כותב על מנהג של תלמידי חכמים ויחידי סגולה בירושלים ללכת ביום י"א מרחשון לקבר רחל.
[עריכה] זיהוי המקום ומסורותיו
לפי המקרא (בראשית ל"ה) רחל נקברה בדרך לבית לחם: "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם". ובבראשית מ"ח: "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם."
אולם, בספר שמואל א', פרק י', מסופר שקבורת רחל נמצא בגבול בנימין, כאשר הדרך לבית לחם הוא בנחלת יהודה ולא בגבול נחלת בנימין. בנוסף, בירמיהו ל"א כתוב "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, והמדרש (בראשית רבה פ"ב י') מקשר כנראה בין הציון של רמה בדברי ירמיהו על רחל לבין ציון הרמה כמקום הכינוס של גולי בבל על ידי נבוכדנצר השני בירמיהו.
על כן, יש דעה חולקת (שארל קלרמון-גנו, נגה הראובני [1] ואחרים) המזהה את קבר רחל מצפון לירושלים, ליד צומת חיזמה, בכניסה ממזרח לירושלים, במקום המכונה בפי הערבים קבור בני אסראיל (=קבר בני ישראל). לפי דברי נגה הראובני, "דרך אפרת" המוזכרת בפסוק על קבורת רחל מתייחסת לנחל פרת "בית לחם" שבפסוק מתפרש כאזור טחנות הקמח שבנחל פרת. פרשני המקרא חלוקים לגבי הזיהוי הנכון וניתנו הסברים שונים לשתי השיטות כדי להסביר את הסתירה בין הפסוקים.
במדרש (פתיחתא לאיכה רבה כ"ד, פסיקתא רבתי ג') מסופר שיעקב קבר את רחל על הדרך ולא הביאה לקבורה במערת המכפלה, כדי שתתפלל על בניה כאשר ייצאו בגלות. לפי המדרש, ירמיהו הנביא העיר את אבות האומה היהודית כדי שיתחננו לפני הקב"ה שיבטל את גזירת החורבן, אך רק תפילתה של רחל נתקבלה והובטח שהבנים ישובו לארצם, משום שהבליגה לאחותה לאה על הנישואין עם יעקב ולא ביזתה אותה.
[עריכה] המנעול המיוחד והמפתח של קבר רחל
בעת הרחבת המקום על ידי מונטיפיורי, התווסף למתחם הקבר חדר כניסה צמוד אשר דלת מפרידה בינו לבין המבנה הריבועי המקורי. דלת זו קיימת עד היום ולה מפתח ומנעול עם מנגנון מיוחד לפתיחתו.על פי הזמנתו המיוחדת של מונטיפיורי הכין רבי אליהו שלמה זלמן בסן, האמן הנפלא והראשון לחרשי ברזל בירושלים את הדלת ואת המפתח הגדול מפתח סודי לקבר רחל אמנו. שיטת הפתיחה הייתה סודית וידועה רק לגבאי המקום. מפתח הקבר המקורי נמסר על ידי מונטיפיורי, לשמש האשכנזי אברהם לייב מונזון הראשון, אשר שירת בתפקידו עד למותו בשנת 1870. לאחר מותו החזיק במפתח הקבר, בנו ר' (יואל יוסף) שמעון מונזון, הגבאי הראשי של בית הכנסת הראשי של האשכנזים בעיר העתיקה (בית יעקב - "החורבה") ואשר כונה בפי כל ר' שמעון שמס (שמש). ר' שמעון שמס שימש בתפקידו כגבאי ושמש של קבר רחל, עד למותו בשנת 1906. המפתח המקורי מצוי עד היום בידי הנין, ר' שמעון ברמץ, והעתק המפתח נמסר על ידי ר' שמעון שמס לעוזרו ר' ישראל פריימן. לאחר מותו של ר' ישראל פריימן, עבר תפקיד שמירת הקבר לבנו ר' שלמה אליהו פריימן (שירש גם את גבאות בית הכנסת "החורבה") ששמר והחזיק את המקום בתקופת המנדט הבריטי. הוא תחזק את המקום והגן עליו מפני השכנים הערבים עד למלחמת השחרור. כאשר גורשה המשפחה עם שאר יושבי הרובע היהודי מהעיר העתיקה לשכונת קטמון, הפך ביתה למוקד עלייה לרגל בדרך לקבר רחל, כדי להצטייד במפתח. בעקבות כך קיבל הרחוב בו התגוררו בני המשפחה את השם "רחל אמנו", שהוא כיום עורק תחבורה ראשי בקטמון.המפתח נמצא כיום אצל אחד מבניו של ר' שלמה אליהו, הרב גד פריימן מכוכב יאיר.
[עריכה] חותמת קבר רחל
לשמש האשכנזי אברהם לייב מונזון הראשון נמסרה על ידי מונטיפיורי גם חותמת של קבר רחל. חותמת זו הועברה לבנו שמעון שמס ומצויה כיום בידי נינו שמעון ברמץ.
[עריכה] קבר רחל בעת החדשה
בעת חתימת הסכמי אוסלו הוחלט להעביר את השליטה הביטחונית בקבר רחל לידי הפלסטינים, אך בשל לחץ פוליטי מצד המפלגות החרדיות הדבר נמנע. בעקבות כך, הפך קבר רחל בשנות התשעים של המאה ה-20 למתחם סגור, מעין "מובלעת" ישראלית בתוך שטח פלסטיני, שהגישה אליו היא דרך מעבר, הנקרא "מעבר רחל", בו נוסעים ישראלים בכלי רכב ממוגנים בלבד. מבנה הקבר עצמו נבלע בתוך ביצור רב ממדים על ידי צה"ל, ולא ניתן כמעט להבחין במראהו המקורי. בעקבות אינתיפאדת אל אקצה צומצמה גישת מתפללים יהודים לקבר לשעות ולימים מסוימים, וזאת תוך תיאום מלא עם הצבא והמשטרה, בניגוד לקיומם עד אז באופן רציף כמעט בכל שעות היממה. קווי אגד באוטובוסים ממוגני ירי יוצאים מירושלים בשעות שנקבעו; מביאים את המבקרים לקבר רחל; ממתינים להם למשך זמן קצוב; ואוספים אותם חזרה. למעשה, מלבד כולל קטן, שהוקם במתחם הקבר לאחר הסכמי אוסלו, הנוכחות הישראלית הרציפה היחידה במקום היא של צה"ל.
עם פנויו של קבר יוסף, הועברה הפרוכת של קבר יוסף לתצוגה ולשמירה במתחם קבר רחל, אך בשנת 2007 נעלמה באופן מיסתורי הפרוכת היקרה מהאתר [2].
[עריכה] לקריאה נוספת
- נדב שרגאי, על אם הדרך - סיפורו של קבר רחל, הוצאת שערים.
- פנחס בן צבי גרייבסקי, "מגנזי ירושלים". "זיכרון לחובבים ראשונים". אודות רבי אליהו בסן
[עריכה] קישורים חיצוניים
- על זיהוי קבר רחל, באתר דעת
- עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח, נאוה גוטמן, מגדים יד
- תמונות של קבר רחל
- אתר ישיבת קבר רחל, באנגלית
- על קבורת רחל בספר תבואות הארץ
