ספר שופטים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סֵפֶר שׁוֹפְטִים הוא הספר השני בקבוצת ספרי הנביאים שבתנ"ך, אחרי ספר יהושע ולפני ספר שמואל. הספר מתאר את קורותיה של תקופת השופטים בתולדות עם ישראל, היא התקופה שאחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה ועד ימיו של שמואל הנביא וראשית המלוכה.

שמשון מנצח את האריה, תחריט גרמני, 1467
יעל מראה לברק את גופתו של סיסרא

שם הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הספר, שופטים, עתיק, ונמצא כבר בברייתא במסכת בבא בתרא, בה מנויים ומסודרים ספרי התנ"ך. השם נובע מהשופטים - מנהיגי העם בעת ההיא, עליהם נסב חלקו העיקרי של ספר שופטים. בשם זה נקרא הספר גם בתרגום השבעים ובשאר תרגומי המקרא.

השם שופט, במובנו הרחב, מבטא לא רק את הדנים בין אנשים בעסקי ממונות, אלא גם מושלים ומצביאים, ההולכים בראש צבא עמם כדי להושיעו ולשפוט בינו לבין אויבו. שימוש כזה נמצא במספר מקומות במקרא, למשל בספר שופטים ג': "וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' וַיָּקֶם ה' מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ. וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה' וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה."[1]. גם תרגום יונתן מתרגם את המילה "שופטים" כ"נגידין" - כלומר מנהיגים. הפשיטתא מתרגם את שם הספר כ"ספר פרוקי" - ספר מושיעים. שימוש דומה בביטוי "שופט", אפשר לראות גם בפונית המכנה את המושלים בקרתגו וצפון אפריקה כ-Suffet או Suffete‏[2].

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ספר שופטים ניתן לחלק על פי תוכנו לשלושה חלקים עיקריים.

חלק ראשון, המסתיים בפרק ב' פסוק ה', עוסק בנושא התנחלות בני ישראל בארץ, כהמשך למסופר בספר יהושע. הכתוב מתאר את כיבוש נחלות יהודה ושמעון על ידי שני השבטים ואת חלוקת האדמות. בהנגדה לסיפור זה, מופיע פירוט של שבטים שלא סיימו ליישב את שטחי ארצם ולגרש מהם את השבטים הכנעניים, תושביה הקודמים של הארץ. בסופו של החלק, מופיע קטע תוכחה על ההזנחה של כיבוש הארץ, הנאמר על ידי מלאך ה', העולה אל העם מן הגלגל אל הבוכים.

בחלק השני, המסתיים בפרק ט"ז, מתוארת בצורה כרונולוגית ומסודרת תקופת השופטים. מובאים בה מעשיהם של השופטים - עתניאל בן קנז, אהוד בן גרא, שמגר בן ענת, דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, יעל אשת חבר הקיני, גדעון, אבימלך, תולע בן פואה, יאיר הגלעדי, יפתח הגלעדי, אבצן מבית לחם, אילון הזבולוני, עבדון בן הלל הפרעתוני ושמשון. בראש חלק זה מופיעה סקירה קצרה על הדפוס ההיסטורי המרכזי של התקופה: עם ישראל עובד עבודה זרה, זעם ה' על עמו ושעבודם בידי עמים זרים, שוב העם אל ה', שליחת שופט ביד ה' שמושיע את העם, וחוזר חלילה.

החלק השלישי, הכולל את הפרקים י"ז-כ"א, כולל שני סיפורים מתחילת תקופת השופטים המשקפים את מצבו הרוחני של העם בתקופה זו, שבה "אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" (כ"א, כה). הסיפור הראשון, סיפור פסל מיכה, הוא מעשה של גזל ועבודה זרה, השם ללעג את עובדי העבודה הזרה, ההופכים כסף גנוב לאל, תוך כדי הונאה נוספת, ולבסוף האל עצמו נגנב מהם בכוח הזרוע. הסיפור השני, מעשה פילגש בגבעה, הוא תיאור של ירידה מוסרית, שראשיתה בגילוי עריות וברצח, וסיומה במלחמת אחים, ובהיכחדו כמעט של שבט מישראל. שני סיפורים אלו, מצורפים לספר כנספח, בהקשר לתקופה ולנסיבות.

השופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז משבט יהודה[3]
  • אֵהוּד בֶּן גֵּרָא משבט בנימין[4]
  • שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת כהן משבט לוי[5][6]
  • פרק ד' פסוק ד'-פרק ו' - דְּבוֹרָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת ובָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם משבט נפתלי
  • פרק ו' פסוק י"א-פרק ח' פסוק ל"ב - גִּדְעוֹן (יְרֻבַּעַל) בֶּן יוֹאָשׁ משבט מנשה
  • פרק י' פסוק א'-ב' - תּוֹלַע בֶּן פּוּאָה משבט יששכר
  • פרק י' פסוק ג'-ה' - יָאִיר הַגִּלְעָדִי משבט מנשה
  • פרק י"א-י"ב פסוק ז' - יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי משבט מנשה
  • פרק י"ב פסוק ח'-י' - אִבְצָן מִבֵּית לֶחֶם משבט יהודה
  • פרק י"ב פסוק י"א-י"ב - אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי
  • פרק י"ב פסוק י"ג-פרק י"ג - עִבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי משבט אפרים
  • פרק י"ג פסוק כ"ד-פרק ט"ז - שִׁמְשׁוֹן בן מנוח משבט דן

לפי מניין זה היו 12 שופטים כמניין השבטים. וישנם הסוברים שבתקופת השופטים עמדו לישראל שופטים מכל אחד מהשבטים.

"שופטים מושיעים" ו"שופטים קטנים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרי המקרא נוהגים לסווג בין השופטים לפי היקף סיפורם:

"השופטים הגדולים" הם המושיעים, אנשי החיל שהצילו את עמם מהאויבים: עתניאל בן קנז, אהוד בן גרא, דבורה, גדעון, יפתח הגלעדי, שמשון, ועל פעולותיהם מסופר בהרחבה. תקופות השלום שבאו בעקבות מעשי ישועתם הן במספרים נוסחאיים של דור (40 שנה), חצי דור (20 שנה) או שני דורות (80 שנה).

"שופטים קטנים" (או שופטים רצופים). מכונים השופטים שיש לגביהם הערה ביוגרפית קצרה בלבד (משך כהונתם, משפחתם ומקום קבורתם), ללא סיפור מעשי הישועה שעשו: תולע בן פואה (שופטים י' 2-1), יאיר הגלעדי (י' 5-3), איבצן מבית לחם (י"ב 10-8), אילון הזבולוני (י"ב 12-11), עבדון בן הלל הפִּרְעתוני (י"ב 15-13).

לא ברור אם שמגר בן ענת, ברק בן אבינועם, ואבימלך בנו של גדעון נחשבו גם כן לשופטים.

חיבור הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר שופטים נמצאים כמה מוטיבים עתיקים בתולדות עם ישראל. השאלה אותה שואל העם הוא "וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת" (פרק ו', פסוק י"ג), שייכת לתקופה בה עוד לא ידע העם סבל רב, והיא סמוכה ככל הנראה לתקופת ההתנחלות והניצחונות על עמי הארץ. גם השאלה המופיעה בספר מספר פעמים‏[7] האם זקוק העם למלך או שלטון קבוע אחר, עדיין לא באה על פתרונה כמו בתחילת ספר שמואל. עם זאת, מהפסוק החוזר על עצמו בחלקו השלישי של הספר "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה"[8] נראה כי המחבר היה כבר בתקופה בה היה מלך, ככל הנראה בתקופתם של שאול, דוד או שלמה - מלכים שסביר שכותב הספר יהיה מרוצה משלטונם.

לפי חז"ל"...שמואל כתב ספרו ושופטים ורות..."[9], נכתב ספר שופטים על ידי שמואל הנביא, חותמה של תקופה זו. לדעתם של פרשנים חדשים, כוונת חז"ל בעניין זה כי הספר נכתב על ידי שמואל ותלמידיו, ולאו דווקא על ידי איש אחד.

חיבור הספר בראי המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר שופטים נחקר רבות מאז נוסד זרם ביקורת המקרא, בין הבולטים בחוקרי הספר ניתן למנות את הפרופסור יחזקאל קויפמן בספרו "ספר שופטים".
רבים מהחוקרים ניסו להתחקות אחר מועד ונסיבות חיבורו של ספר שופטים כמקובל בענף של חקר המקרא המכונה הביקורת הגבוהה. בניגוד לספרים אחרים בתנ"ך, דווקא לגבי ספר שופטים קיימת הסכמה רחבה בקרב חוקרים רבים‏[10] בדבר אופן חיבורו והתהוותו של ספר שופטים‏[11]. ניתן להצביע על שלש גישות עיקריות במחקר בדבר הנסיבות לחיבורו של הספר:

  1. בעלי הגישה המקדימה את מועד החיבור מצביעים על ראשית תקופת המלוכה בישראל כזמן חיבור הספר. לדידם, בעת ראשית המלוכה בישראל נוצר שבר כתוצאה מהתפרקות החברה השבטית, נוצר על כן צורך להגיב (להצדיק או לשלול) את כינונו של מוסד המלוכה, ולכן, חובר הסבר היסטורי בדמות תיאור התקופה שלפני המלוכה.
  2. הגישה המעט יותר מאחרת, מייחסת את הטריגר לחיבור הספר לחורבן שומרון. לשיטתם, חורבנה של הממלכה החזקה מבחינה צבאית גרר תדהמה בממלכת יהודה, ומשכיליה הגיבו לעניין בחיפוש אחר חטאים קדומים של תושבי ממלכת ישראל. כחלק מהפקת לקחים זו, בוצעה הרפורמה של חזקיהו מלך יהודה בפולחן.
  3. הגישה המאחרת ביותר, מייחסת את חיבור עיקר הספר לרפורמה הדיאטרונומיסטית של יאשיהו. הללו מצביעים על הדמיון בין ספר שופטים לספר דברים, בעיקר במונחי שכר ועונש. את מיעוט הספר הללו מייחסים לתקופה מאוחרת יותר.

כבשאר המקרים, ישנם גם חוקרים אחרים בעלי תפישות אחרות, אך יחסית מדובר בהסכמה מחקרית יוצאת דופן בענף זה.

פערי תפישה בתוך ספר שופטים בראי המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. לדעת חלק מהחוקרים היחס למלוכה בספר הוא אמביוולנטי: מחד סירובו הנוקב של גדעון לשלטון בהורשה שושלתית וגינויו כחטא דתי ("לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם") ומאידך הכותרת המסבירה כי: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה". בעיניי המחקר ניכרות כאן שתי השקפות, נגד ובעד המלוכה, ולכן, גם שתי אסכולות שונות של מחברים.
  2. באופן דומה מנתח המחקר את היחס לשבט יהודה: מחד בפרקים הראשונים בני שבט יהודה הם החלוצים ההולכים לפני המחנה בכיבוש הארץ, מאידך במחזור סיפורי שמשון הם מהווים גורם שלילי המסגיר את שמשון לפלשתים ובשאר הספר אינם מופיעים כלל. גם כאן מסביר המחקר את נושא על ידי ייחוס קטעים שונים למחברים שונים.
  3. יחס שנוי זה מקבל גם שבט בנימין, בשירת דבורה מוצגים כראשוני המתנדבים למלחמה, ואילו בסיפור כיבוש ירושלים נכשלים בהורשתה. גם בסיפור פילגש בגבעה הם נתפשים כגורם שלילי, אם כי כלוחמים מעולים. המחקר מספק לכך הסבר בדמות מועדים שונים לחיבור הסיפורים ומציאות פוליטית שונה שהרתה אותם.
  4. ההסברים לאי הורשת כל העמים הזרים מהארץ מגוונים, בין כעונש לבני ישראל על חטאיהם, בין כמוקש לנסות בו את בני ישראל (האם ילכו אחרי אלוהי העמים או ישארו נאמנים לאמונה באלוהי אבותיהם?), ומסיבות פרקטיות כגון רכבי ברזל של העמים. ההסבר שמספק לכך המחקר דומה לאלו המפורטים מעלה.

כתובים בספר שופטים המעידים על איחור בראי המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרשת פסל מיכה מכילה את הסיומת:"וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי-דָן, אֶת-הַפָּסֶל; וִיהוֹנָתָן בֶּן-גֵּרְשֹׁם בֶּן-מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו, הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי, עַד-יוֹם, גְּלוֹת הָאָרֶץ". הכתוב נראה לחוקרים כמכיר את חורבן שומרון שמתוארך לשנת 722 לפני הספירה. יתרה מזו, השימוש בלשון עבר מראה כי לא מדובר על נבואה (אז סביר היה למצוא למשל את ו' ההיפוך בטקסט). הפרשנות המסורתית, לפיה ה"גלות" מתייחסת לנפילה בשבי של ארון הברית נראית לחוקרים כדחוקה.
  • הכותרת הן של סיפור פילגש בגבעה והן של סיפור פסל מיכה היא:"בַּיָּמִים הָהֵם" המעידה על רטרוספקטיבה. המשכה של הכותרת "אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל" מעיד כי בזמן כתיבת הסיפורים כבר נוסדה המלוכה, וסופה "אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" מעיד כי מלכים באותה תקופה זוהו עם עשיית הישר בעיניי אלוהים ולא בעיניי עצמם.

עם זאת גם "איחורים" אלו אינם חורגים מימי הבית הראשון, ואינם מעידים על כתיבה בימי בית שני. יתרה מזה, הם חלים על חלק קטן יחסית של הספר, בעיקר הפרקים המצויים בסופו.

הכרונולוגיה של הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר שופטים מתוארים שופטי ישראל בסדר עוקב, כשמפורטות שנות שפיטתם ושנות השעבוד שביניהן. מחיבור זה, אפשר לקבוע את מספר השנים המדויק של התקופה. להלן יפורט החישוב:

שעבוד לכושן רשעתיים 8 שנים
שפיטת עתניאל בן קנז 40
שעבוד לעמון ועמלק 18
השקט שלאחר מעשה אהוד בן גרא 80
שעבוד לכנענים 20
דבורה הנביאה וברק בן אבינעם 40
שעבוד למדין 7
שפיטת גדעון 40
אבימלך 3
תולע בן פואה 23
יאיר הגלעדי 22
שעבוד לפלשתים ועמון 18
שפיטת יפתח 6
אבצן 7
אילון הזבולוני 10
עבדון בן הלל הפרעתוני 8
שעבוד לפלשתים ושפיטת שמשון 40

לפי חישוב זה, אורכה הכולל של תקופת השופטים הוא כ-390 שנה.

ישנם חוקרים המצביעים על המספרים העגולים 20, 40 ו-80 הנמצאים בשנותיהם של עתניאל, אהוד, דבורה גדעון ושמשון, וטוענים כי אלו מספרים טיפולוגיים. כנגד דעה זו, יש המזכירים כי הכתוב מציין גם מספרים לא עגולים, הנותנים רושם כי מדובר במספרים מדויקים.

בנאומו של יפתח למלך בני עמון, מציין יפתח כי ארץ בני עמון כבר אינה בידיהם שלש מאות שנה‏[12]. לפי החשבון לעיל, יוצא שמראשית תקופת השופטים עד לאותו מעמד עברו כ-319 שנה, ואם להוסיף זאת לכ-28 שנה של תקופת יהושע‏[13], עולה החשבון ל-347 שנה, ולא לשלוש מאות. לשאלה זו ניתנים מספר תירוצים. יש המסבירים זאת בכך שדברי יפתח משוערים בלבד ולא מדויקים - תירוץ שלא מספק את חובבי הדיוק במקרא. ספר סדר עולם וכן מספר חוקרי מקרא טוענים כי שנות השעבוד לארם נהריים, לעמון ולכנענים, מובלעות בתוך שנות השפיטה של השופטים הקודמים להן וכי תולע בן פואה ויאיר שפטו יחד רק 44 שנה, ושנותיהם - 22 ו-23 מעוגלות כלפי מעלה. הסבר אחר גורס כי הסיכום של שלוש מאות השנה, שנכתב בידי מחבר החלק המרכזי של הספר, לא לוקח בחשבון את שנות שפיטתם של חלק מהשופטים שנוספו בידי העורך השני.

צורתו הספרותית של הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובו של ספר שופטים כתוב בצורת פרוזה, אך יש בו גם מעט קטעי שירה.

לדעתם של חוקרי סגנון המקרא סגנונה של הפרוזה בספר שופטים נאה מאד, והוא בולט בייחודו גם מבין ספרי המקרא האחרים. התיאור חי ומפורט, עשיר בפרטים ריאליסטיים וקריא ביותר. בין השיטין ניתן להבחין גם ברוח וברגש הקשורים למעמד - סגנון ציני ומבודח בתיאור מעשי שמשון‏[14] וסיפור מלכותו של אבימלך‏[15], וצער כבוש עם נפילתו של שמשון במות הגיבורים שלו‏[16] ובהקרבת בת יפתח לעולה על מזבח שגיונותיו של אביה[17]. לעתים, באירועים דרמטיים, הופכת הפרוזה לפרוזה שקולה‏[18].

הנאומים בספר כתובים רובם בסגנון של תוכחה דתית, דומה לסגנון של ספר דברים. ראוי לציון מיוחד נאומו של יותם בן גדעון, ובו המשל המפורסם הלועג לאנשים הרודפים אחר השלטון בעוד הם ריקים מתוכן, חסרי יכולת להגן על עמם ואינם מסוגלים לשום מלאכה מועילה יותר.

בספר מספר פסוקי שירה קצרים כמו למשל חידת שמשון ופתרונה‏[19] ושיר ההלל הפלישתי: "...נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵינוּ. ...נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ" (פרק ט"ז, פסוק כ"ג.). חשובה במיוחד השירה הגדולה - שירת דבורה[20]. רובה של השירה הוא הלל לה', ויש בו גם ביקורת על השבטים שלא סייעו בקרב, שבחים ליעל וברק, תיאור ציפייתה הנכזבת של אם סיסרא לשוב בנה מהקרב וסיומת של קללה לאויבי ה' וברכה לאוהביו.

מעגל ספר שופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעגל ספר שופטים הוא סדר קבוע של חטא, עונש, זעקה וישועה. מעגל ספר שופטים מתרחש כך: ראשית, בני ישראל מבצעים חטא (בדרך כלל כאשר בני ישראל חטאו הם עבדו אלוהים אחרים). שנית, לאחר שבני ישראל ביצעו את החטא, אלוהים מענישם (כאשר בני ישראל חוטאים, העונש שלרב אלוהים נותן הוא "מכירת בני ישראל". שלישית, זעקה: לאחר שבני ישראל נענשו הם זועקים (מבקשים עזרה) אל אלוהים ומבקשים ישועה (כלומר, אדם שיושיעם). לבסוף, לאחר שבני ישראל זועקים אל אלוהים, אלוהים שולח לבני ישראל ישועה, כלומר אדם שיושיעם.

מעגלים בולטים בספר שופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק ד'[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטא: "ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ואהוד מת". בני ישראל עשו מעשה רע בעיני אלוהים, ככל הנראה בני ישראל עבדו אלוהים אחרים.

עונש: "וימכרם ה' ביד יבין מלך כנען אשר מלך בחצור ושר צבאו - סיסרא והוא יושב בחרושת הגויים". אלוהים "מוכר" את בני ישראל לכנעננים.

זעקה: "ויצעקו בני - ישראל אל ה' כי תשע מאות רכב ברזל לו והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה". בני ישראל זועקים ומבקשים עזרה מאלוהים.

ישועה: "ודברה אשה נביאה אשת לפידות היא שפטה את ישראל בעת ההיא". אלוהים שולח ישועה (במקרה זה מושיעה) לבני ישראל כדאי שתושיעם.

פרק ו'[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטא + עונש: "ויעשו בני - ישראל הרע בעיני ה' ויתנם ה' ביד - מדין שבע שנים". בפסוק זה, ניתן לראות שבני ישראל מבצעים חטא ואלוהים מענישם. בני ישראל עשו מעשה רע בעיני אלוהים, ככל הנראה בני ישראל עבדו אלוהים אחרים. בשל המעשה הרע של בני ישראל אלוהים הענישם בכך ש"מכרם" למדין במשך שבע שנים.

זעקה: " וידל ישראל מאד מפני מדין ויזעקו בני - ישראל אל - ה' ". בני ישראל מבקשים עזרה מאלוהים ושישלח להם ישועה.

ישועה: "וישלח ה' איש נביא אל בני ישראל ויאמר להם כה אמר ה' אלוהי ישראל אנכי העליתי אתכם ממצרים ואוציא אתכם מבית עבדים". אלוהים משיב לישראל ואומר כי ישלח מושיע והוא יושיעם.

מגמות הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגמותיו העיקריות של ספר שופטים, הנובעות מהמבט ההיסטוריוסופי שלו, ברורות מהכתוב עצמו. החלק הראשון מסתיים בפסוקי תוכחה על הזנחת כיבוש הארץ. פסוקים אלו מפרשים את עובדת הישארותם של שבטי כנען בארץ ישראל ואולי גם את היאחזותם של הפלשתים בארץ - עובדות שגרמו לחלק ניכר מהמלחמות בארץ בתקופת השופטים ובתקופות מאוחרות יותר - כעונש על זלזולם של בני ישראל בציווי ליישב את הארץ ולגרש את יושביה הקודמים. החלק השני פותח גם הוא בהסבר היסטוריוסופי, הרואה את חטאי העם, בעיקר עבודה זרה, כסיבה לשעבוד תחת עמים אחרים ואילו את חזרתם בתשובה כגורם שמביא לישועתם. בחלק השלישי, חוזר על עצמו הפסוק האומר כי ההפקרות והירידה המוסרית נבעו בעיקר מהעדרו של שלטון מסודר.

מחיבורו הכולל של ספר שופטים, נראה כי המחבר תולה את כל בעיות הדור המוסריות והדתיות בהשארת עמי הארץ ובהתבוללות עמם. הסדר מדורג - בתחילה עצם הזלזול במצוות ההורשה, לאחר מכן עבודה זרה, ולבסוף מעשה פילגש בגבעה. יש גם הרואים בשני הסיפורים האחרונים בספר מגמה של תמיכה במלכות יהודה, על ידי הנגדה בין מקרים אלו בהם מעורבים לוויים ואישים מהר אפרים ומבית לחם יהודה, ובין דוד המלך שהיה גם הוא מבית לחם ונמשח על ידי שמואל הנביא - לוי מהר אפרים.

הרקע ההיסטורי של תקופת השופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת תקופת השופטים, מעט לאחר תום תקופת הכיבוש וההתנחלות, החלו תהליכים שונים שגרמו לשינויים אזוריים. שארית הכנעני יושב הארץ החלה מתחזקת בעמקים ודוחקת את בני ישראל לכיוון הר אפרים - אזור שלא נתיישב בתקופה הקודמת. אף־על־פי שהיישוב בהר אפרים ובהרי הצפון התחזק, נותרו שבטים רבים כשהם יושבים בעמקים, לעתים כמעט מעורבים עם תושבי הארץ הכנענים. הקשיים אותם עבר כל שבט לבדו - בין אם בבעיות של הקמת יישובים חדשים או בבעיות ביטחון - גרמו להפחתת הקשר בין השבטים, דבר שמנע התארגנות לשליט מסודר ואף הפחית את הסולידריות בין השבטים, כפי שהתגלה למשל במלחמת סיסרא. באזורים מסוימים נוצרה מתיחות בין ישראל לכנעני, ואילו באזורים אחרים נוצרה התקרבות מסוימת שכללה דו קיום ולימוד מערכיהם ותרבותם של העמים השכנים. חולשה זו של עם ישראל ככלל, הביאה את העמים שממזרח לישראל כעמון, עמלק ומדין לבוא לארץ ישראל לשם ביזה ומלחמה.

בשלב מאוחר יותר, נכנסו לארץ הפלשתים - לוחמים מאומנים בעלי צבאות סדירים שבאו מכיוון הים, לחצו את שבטי ישראל והדפום הרחק משפלת יהודה אל ההר. לעומת הכנעני שהובס פעם אחת ולא חזר יותר, ולעומת עמי המזרח שהיו באים רק לעתים, היוו הפלשתים איום קבוע על העם, והם הפכו להיות הגורם הצבאי המשמעותי ביותר במאות השנים הבאות. למעשה, עד ימי דוד לא ירד עולם של הפלשתים מצוואר בני ישראל. כנראה, היה האיום הפלישתי אחד הגורמים העיקריים לבקשת העם למנות להם מלך - ובכך גם לבוא תקופת השופטים אל קיצה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה של עם ישראל אירועים ותאריכים על פי המקרא והמסורת ספירת הנוצרים מדינת ישראל תחילת הציונות והעליות לפני קום המדינה בית המקדש הראשון בית המקדש השני גלות אשור (עשרת השבטים) גירוש ספרד ופורטוגל תקופת השופטים תקופת המלכים תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרונים תקופת בית ראשון גלות בבל תקופת בית שני סוף תקופת בית שני - מחורבן בית המקדש (שנת ג'תת"ל 70) ועד ולסוף מרד בר כוכבא (שנת ג'תתצ"ה 135) השואה גלות רומי תקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בגלות תקופות של עליה לארץ ישראל תקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בארץ ישראל, עם עצמאות מלאה או חלקית תקופות בהן היה קיים בית המקדש
ב'תקט"ז-ב'תתפ"א - תקופת השופטים


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציוני המקורות בפרק ופסוק ללא שם הספר מתייחסים לספר שופטים.

  1. ^ ספר שופטים, פרק ג', פסוקים ט'-י'
  2. ^ suffete במילון מרים ובסטר
  3. ^ ספר שופטים, פרק ג', פסוקים ט'-י"א
  4. ^ ספר שופטים, פרק ג', פסוקים ט"ו-כ"ט
  5. ^ כך לפי ספר סדר הדורות
  6. ^ ספר שופטים, פרק ג', פסוק ל"א
  7. ^ למשל פרק ח', פסוקים כ"ב-כ"ג ועוד
  8. ^ פרק י"ז, פסוק ו' או פרק י"ח, פסוק א' או פרק כ"א, פסוק כ"ה.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'
  10. ^ הפרק כולו מבוסס על אנציקלופדיה עולם התנ"ך, כרך שופטים, הוצאת דברי הימים, תל אביב 2002 עמודים 7-9
  11. ^ יש להוציא מכלל זה את חוקרי האסכולה הניהליסטית המתארכים את מועד חיבור כל ספרי התנ"ך לימי הבית השני, ובכללם את ספר שופטים.
  12. ^ פרק י"א, פסוק כ"ו.
  13. ^ סדר עולם פרק י"ב; דעה זו מקובלת גם במחקר.
  14. ^ פרק ט"ו, פסוק ד' או פרק ט"ו, פסוק י"ד או פרק ט"ז, פסוק ב'.
  15. ^ פרק ט', פסוק כ"ז או פרק ל"ו ועוד.
  16. ^ פרק ט"ז, פסוק כ"ו.
  17. ^ פרק י"א, פסוק ל"ד.
  18. ^ פרק י"א, פסוקים ל"ה-ל"ח; או פרק ט"ז, פסוק ד' והלאה; או פרק כ', פסוקים ד'-ו' ועוד.
  19. ^ פרק י"ד, פסוק י"ד.
  20. ^ פרק ה'.


ספרי הברית הישנה

החומש (Pentateuch): בראשיתשמותויקראבמדברדברים
ספרות ההיסטוריה: יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזרא - נחמיהטוביהיהודיתאסתרספר מקבים א'-ב-ג-ד
ספרות החכמה: איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים: ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל נביאים קטנים: הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי


ספרים ברקע ירוק - חלק מכתבי הקודש לפי הקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אולם אינם חלק מכתבי הקודש בקאנון הפרוטסטנטי. ספרים ברקע סגול - מצויים רק בקאנון האורתודוקסי
Targum.jpg
הברית החדשה