אלופון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אלוֹפוֹן הוא מונח בפונטיקה או בפונולוגיה שמשמעותו: אחד הביצועים הפונטיים (אופני ההגייה) האפשריים לפונמה בשפה מסוימת.

לדוגמה, בעברית מודרנית, האות ר׳ מייצגת את הפונמה /r/, שיכולה להתבצע פונטית או במגע של קצה הלשון ב"מכתש", הוא האזור שמאחורי השיניים הקדמיות (בתעתיק פונטי: [r] או [ɾ]), או בקירוב החלק האחורי של הלשון אל ה"חיך הרך" (בתעתיק פונטי: [ʀ] או [ʁ]). אף על־פי ששני אופני ההגייה נשמעים שונים, דובר עברית ילידי אינו מבחין בהבדל במשמעות, בין אם הפונמה /r/ נהגית כך או אחרת. אפשר לומר, אם כן, שלפונמה /r/ יש שני אלופונים בעברית מודרנית. בערבית, לעומת זאת, שני אופני ההגייה הנ״ל מולידים שתי פונמות שונות לגמרי, אשר גם מיוצגות על ידי שתי אותיות שונות: ر ו־غ.

[עריכה] סוגי אלופונים

יש שני סוגים עיקריים של אלופונים -

1. אלופונים קבועים, שתלויים בבחירתו של הדובר (באופן מודע או לא-מודע). כך, כל דובר עברית "בוחר" לעצמו את אופן הגיית הפונמה /r/ ומשתמש בביצוע הזה בקביעות. ה"בחירה" הזו מאפיינת את המבטא של הדובר, ומזהה אותו לפי המוצא שלו או מעמדו החברתי.
2. אלופונים בתפוצה משלימה - שוני באופן הביצוע של פונמה על־פי הסביבה הפונולוגית. למשל, בעברית מודרנית יש לפונמה /š/ (הפונמה המיוצגת על ידי האות שׁ׳) שני ביצועים: [ʃ] ו־[ʒ] (כמו "ז׳"). הביצוע [ʒ] מתקיים לפני עיצור קולי. כך, בעוד הפועל "חישב" נהגה ב־[ʃ] (כיוון שהפונמה נמצאת בין שתי תנועות), המילה "חשבון" נהגית ב־[ʒ] (כאילו היה כתוב "חז׳בון", כיוון שהפונמה נמצאת לפני עיצור קולי). כלל ההגייה הזה קיים כמעט אצל כל דוברי העברית הילידיים, והוא אינו משקף הבדלי מוצא או מעמד חברתי.

צלילי שפות העולם
עיצורים
בסיסי חיתוך	אופני חיתוך
דו שפתיים - שפתיים שיניים - שיניים - מכתשיים - בתר מכתשיים - מכתשיים חכיים - מהופכים - חכיים - וילוניים - ענבליים - לועיים - אפיגלוטיים - סדקיים	אפיים - פוצצים - חוככים - מחוככים - צדיים - מקורבים - חבוטים - מורעדים - הדופים - עצורים - מצוצים
תנועות
גובה תנועות	מיקום תנועות
פתוחות - כמעט פתוחות - חצי פתוחות - אמצעיות - חצי סגורות - כמעט סגורות - סגורות	קדמיות - כמעט קדמיות - מרכזיות - כמעט אחוריות - אחוריות
ראו גם: אלפבית פונטי בינלאומי - פורמנט