אלופון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלוֹפוֹן הוא מונח בפונטיקה או בפונולוגיה שמשמעותו: אחד הביצועים הפונטיים (אופני ההגייה) האפשריים לפונמה בשפה מסוימת.
לדוגמה, בעברית מודרנית, האות ר׳ מייצגת את הפונמה /r/, שיכולה להתבצע פונטית או במגע של קצה הלשון ב"מכתש", הוא האזור שמאחורי השיניים הקדמיות (בתעתיק פונטי: [r] או [ɾ]), או בקירוב החלק האחורי של הלשון אל ה"חיך הרך" (בתעתיק פונטי: [ʀ] או [ʁ]). אף על־פי ששני אופני ההגייה נשמעים שונים, דובר עברית ילידי אינו מבחין בהבדל במשמעות, בין אם הפונמה /r/ נהגית כך או אחרת. אפשר לומר, אם כן, שלפונמה /r/ יש שני אלופונים בעברית מודרנית. בערבית, לעומת זאת, שני אופני ההגייה הנ״ל מולידים שתי פונמות שונות לגמרי, אשר גם מיוצגות על ידי שתי אותיות שונות: ر ו־غ.
[עריכה] סוגי אלופונים
יש שני סוגים עיקריים של אלופונים -
- אלופונים קבועים, שתלויים בבחירתו של הדובר (באופן מודע או לא-מודע). כך, כל דובר עברית "בוחר" לעצמו את אופן הגיית הפונמה /r/ ומשתמש בביצוע הזה בקביעות. ה"בחירה" הזו מאפיינת את המבטא של הדובר, ומזהה אותו לפי המוצא שלו או מעמדו החברתי.
- אלופונים בתפוצה משלימה - שוני באופן הביצוע של פונמה על־פי הסביבה הפונולוגית. למשל, בעברית מודרנית יש לפונמה /š/ (הפונמה המיוצגת על ידי האות שׁ׳) שני ביצועים: [ʃ] ו־[ʒ] (כמו "ז׳"). הביצוע [ʒ] מתקיים לפני עיצור קולי. כך, בעוד הפועל "חישב" נהגה ב־[ʃ] (כיוון שהפונמה נמצאת בין שתי תנועות), המילה "חשבון" נהגית ב־[ʒ] (כאילו היה כתוב "חז׳בון", כיוון שהפונמה נמצאת לפני עיצור קולי). כלל ההגייה הזה קיים כמעט אצל כל דוברי העברית הילידיים, והוא אינו משקף הבדלי מוצא או מעמד חברתי.
| צלילי שפות העולם | |
|---|---|
| עיצורים | |
| בסיסי חיתוך | אופני חיתוך |
| דו שפתיים - שפתיים שיניים - שיניים - מכתשיים - בתר מכתשיים - מכתשיים חכיים - מהופכים - חכיים - וילוניים - ענבליים - לועיים - אפיגלוטיים - סדקיים | אפיים - פוצצים - חוככים - מחוככים - צדיים - מקורבים - חבוטים - מורעדים - הדופים - עצורים - מצוצים |
| תנועות | |
| גובה תנועות | מיקום תנועות |
| פתוחות - כמעט פתוחות - חצי פתוחות - אמצעיות - חצי סגורות - כמעט סגורות - סגורות | קדמיות - כמעט קדמיות - מרכזיות - כמעט אחוריות - אחוריות |
| ראו גם: אלפבית פונטי בינלאומי - פורמנט | |