הגה (פונטיקה)
בבלשנות הגה (ברבים הגיים או הגאים) הוא צליל יחיד המופק בתקשורת הלשונית המדוברת.[1] זוהי יחידת הדיבור הקטנה ביותר והיא אינה נושאת משמעות משל עצמה. הבדל בין שני הגיים בשפה שיוצר הבדל במשמעות בין שתי מילים נקרא פונמה. ההגיים מתחלקים לעיצורים ולתנועות. כלל ההגאים בשפה מסוימת הוא אוסף התנועות והעיצורים הקיימים בה בזמן נתון. ההגאים ומספרם משתנים לאורך השנים בתהליך שנקרא מעתק הגאים. תחום המחקר של ההגיים בשפה מסוימת נקרא פונולוגיה (תורת ההגה) ואילו חקר אוניברסלי של כלל ההגיים האפשריים בכל השפות נקרא פונטיקה (תורת ההיגוי).
להגאים יש מהות פיזית – קול (תנודות באוויר) הפקת צלילים מאיברי הדיבור האנושיים – והייצוג הגרפי שלהם בכתב הן האותיות. בעברית מיוצגים העיצורים ע"י האותיות והתנועות מיוצגות ע"י סימני הניקוד ואמות הקריאה. כמות ההגיים בשפה יכולה להיות שונה מכמות הסימנים הגרפיים שמייצגים אותן. כך למשל, בעברית המקראית יש 23 עיצורים המיוצגים באמצעות 22 אותיות, מאחר שהאות שי"ן משמשת לשני עיצורים שונים (שׁ ימנית ו-שׂ שמאלית) שמבדילה ביניהם נקודה דיאקריטית. באנגלית לעיצור [ʃ] (שי"ן ימנית) אין ייצוג באות אחת אלא רק בשתיים – sh. בעברית הישראלית נוספו לשפה עיצורים חדשים משפות זרות (כגון צ', ג', ז') ומנגד התאחדה הגיית עיצורים אחרים ומרבית הדוברים הוגים באופן זהה א/ע, ט/ת, כּ/ק ועוד. גם בתנועות אין התאמה בין מספר ההגיים למספר הסימנים הגרפיים. יש כמה סימני ניקוד המייצגים (כיום) אותה תנועה – לדוגמה קמץ, פתח וחטף פתח מייצגים תנועת a, ומנגד סימן הקמץ מייצג גם תנועת o (קמץ קטן).
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מטח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית – צוות לשון, הגה וצורות : עיצור ותנועה, בספרייה הווירטואלית של מטח