הגה (פונטיקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגה (ברבים הגאים או הגיים) הוא צליל יחיד המופק בתקשורת הלשונית המדוברת.‏[1] ההגה הוא יחידת הדיבור הקטנה ביותר בשפה והוא אינו נושא משמעות משל עצמו.

הבדל בין שני הגאים בשפה שיוצר הבדל במשמעות בין שתי מילים נקרא פונמה. הפונמה היא "הגה מבחין", אשר החלפתו בהגה אחר תיצור מילה בעלת משמעות שונה‏[2].

הפקת הגאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך הגיית כל ההגאים האוויר זורם מהריאות כלפי חוץ ועובר דרך איברי הדיבור‏[2].

קיימים שני סוגים של הגאים, אשר יחדיו יוצרים את המילים הדבורות‏[2]:

  • עיצורים - הגאים שבשעת הפקתם זרם האוויר נעצר במידה כלשהי במקום כלשהו בחלל הפה.
  • תנועות - הגאים שבשעת הפקתם האוויר נע בחופשיות ללא כל עצירה.

הגאים בשפות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל שפה יש אוסף הגאים משלה‏[2]. כלל ההגאים בשפה מסוימת הוא אוסף התנועות והעיצורים הקיימים בה בזמן נתון. ההגאים ומספרם משתנים לאורך השנים בתהליך שנקרא מעתק הגאים. בבלשנות תחום המחקר של ההגאים בשפה מסוימת נקרא פונולוגיה (תורת ההגה) ואילו חקר אוניברסלי של כלל ההגאים האפשריים בכל השפות נקרא פונטיקה (תורת ההיגוי).

ייצוג גראפי של הגאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, ההגאים מושמעים בקול בלשון הדבורה. בנוסף, בשפות שיש להן כתב אלפביתי יש להם גם ייצוג בסימנים חזותיים‏[2].

בעברית מיוצגים העיצורים על ידי האותיות והתנועות מיוצגות על ידי סימני הניקוד ואמות הקריאה.

השוני בין מערכת הדיבור והכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות שינויי הגייה שמתרחשים במשך הדורות, לא תמיד ישנה התאמה מלאה בין מערכת ההגאים הדבורים ומערכת הסימנים הכתובים. זאת משום שהכתב הוא בעל אופי שמרני יותר ואינו משתנה באותה מהירות שבה משתנה ההגייה‏[2]. כמות ההגאים בשפה יכולה להיות שונה מכמות הסימנים הגרפיים שמייצגים אותן. כך למשל, בעברית המקראית יש 23 עיצורים המיוצגים באמצעות 22 אותיות, מאחר שהאות שי"ן משמשת לשני עיצורים שונים (שׁ ימנית ו-שׂ שמאלית) שמבדילה ביניהם נקודה דיאקריטית. באנגלית לעיצור [ʃ] (שי"ן ימנית) אין ייצוג באות אחת אלא רק בשתיים – sh. בעברית הישראלית נוספו לשפה עיצורים חדשים משפות זרות (כגון צ', ג', ז') ומנגד התאחדה הגיית עיצורים אחרים ומרבית הדוברים הוגים באופן זהה א/ע, ט/ת, כּ/ק ועוד. גם בתנועות אין התאמה בין מספר ההגאים למספר הסימנים הגרפיים. יש כמה סימני ניקוד המייצגים (כיום) אותה תנועה – לדוגמה קמץ, פתח וחטף פתח מייצגים תנועת a, ומנגד סימן הקמץ מייצג גם תנועת o (קמץ קטן).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אשר לאופר, "פרקים בפונטיקה וברישום פונטי", מאגנס, ירושלים 2008, עמ' 1.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 שרה אבינון (2000). עיין ערך: לשון, הבנה והבעה. תל אביב: מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית.