אלקו רוסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלקו רוסו

אלקו רוסורומנית: Alecu Russo;‏ 17 במרץ 1819 - 5 בפברואר 1859) היה משורר, סופר, מחזאי ומבקר ספרותי רומני, האידאולוג של התנועה המהפכנית ב-1848, בנסיכות מולדובה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקו רוסו נולד בקישינב, בסרביה, במשפחת בויארים בעלת ייחוס עתיק, אך מצב כלכלי לא כל כך טוב. את ילדותו בילה בין האיכרים, עד 1829, כשאימו מתה במגפת כולרה. אביו שלח אותו לפנימיה בשווייץ, שם השתלם בצרפתית ולמד גרמנית וכתב את יצירותיו הספרותיות הראשונות, כמעט כולן בצרפתית.

בגיל 17, בהיותו פקיד בעסק מסחרי, בווינה, כתב בצרפתית שני שירי הלל, La mort d'Alibaud ו-Epitaphe d'Alibaud, לכבוד המתנקש בחיי לואי פיליפ, מלך הצרפתים, מתוך שנאת העריצות של המלוכה. הוא שב לנסיכות מולדובה ומסייר בהריה (יחד עם וסילה אלכסנדרי), תוך חיפוש אחר שירי עם. הוא קיבל מהשליט עבודה פקידותית בבית המשפט בפיאטרה נאמץ, השתתף במפגשים הקדם-מהפכנים, שר במקהלה ושיחק בתיאוטרון במחזות של וסילה אלכסנדרי.

בתחום התיאטרון כתב שני מחזות, Băcălia ambiţioasă ו-Jignicerul Vadră או Provincialul la Teatrul Naţional. ההצגות הועלה על הבמה ב-1846. בעקבות הצגת המחזות רותק למנזר סובז'ה ובתקופת שהותו שם כתב את Soveja. Ziarul unui exilat politic la 1846 (סובז'ה. עיתונו של גולה פוליטי ב-1846), שפורסם לאחר מותו.

בכתב העת Albina Românească (הדבורה הרומנית) התפרסם מאמרו "הביקורת של הביקורת" וב-Foaia societăţii pentru literatură şi cultură română (דף החברה לספרות ותרבות רומנית) הופיעו מאמריו על "השירה העממית" ו"דצ'בל ושטפאן הגדול".

לאחר השתתפותו בכינוסים המהפכנים של 1848, ביאשי, הוגלה ויצא להציג את העמדה המהפכנית בווינה. הוא ניסה לקחת חלק בתנועות המהפכניות בנסיכות ולאכיה ובטרנסילבניה, אך נעצר בקלוז' ושוחרר לווינה. מווינה הגיע לפריז, שם הכיר את ניקולאה בלצ'סקו ויחד איתו ועם וסילה אלכסנדרי, הוציא לאור את כתב העת România viitoare (רומניה העתידית). בכתב עת זה פורסמה יצירתו החשובה, Cântarea României (שירת רומניה), אך תוך הצגתה כיצירה של נזיר לא נודע מהרי מולדובה.

ב-1851 שב למולדובה ושב לפרסם בכתבי עת, תחילה תחת שם העט Terenţie Hora (טרנציה חורה) ובהמשך בשמו האמיתי. כתיבתו דילגה בין הצרפתית ובין הרומנית ולצד יומנים על מסעותיו בהרים, בצרפתית (פורסמו לאחר מותו) כתב ברומנית את Amintiri (זכרונות) ואת Cugetări (מחשבות). כתיבתו ההגותית מתפלמסת עם חסידי הזרם הלטיני ומשתמשת באירוניה מעודנת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלכסנדרו פירו, "היסטוריה של הספרות הרומנית מראשיתה ועד היום", הוצאת UNIVERS, בוקרשט, 1981.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]