אמנה על כלי נשק קונבנציונליים מסוימים
אמנה על כלי נשק קונבנציונליים מסוימים (באנגלית: Convention on Certain Conventional Weapons, ראשי תיבות: CCW או CCWC) היא אמנה של האומות המאוחדות אשר נחתמה בז'נבה ב-10 באוקטובר 1980 ונכנסה לתוקף בחודש דצמבר 1983, במטרה לאסור או להגביל את השימוש בסוגים מסוימים של נשק קונבנציונלי הנחשבים כפוגעניים במיוחד, או שהשפעתם אינה מבחינה בין אזרח ללוחם.
שמה המלא של האמנה הוא "אמנה בדבר איסורים והגבלות על השימוש בכלי נשק קונבנציונליים מסוימים העשויים להיחשב כבעלי פגיעה קשה במיוחד או השפעות חסרות אבחנה" והיא נספח לאמנות ז'נבה שנחתמו ב-12 באוגוסט 1949.
תוכן עניינים |
אימוץ האמנה וכניסתה לתוקף [עריכה]
האמנה מורכבת מסדרה של פרוטוקולים אשר ניסוחם אומץ לראשונה ב-10 באוקטובר 1980 בז'נבה ואשר נכנסו לתוקף ב-2 בדצמבר 1983. נכון לפברואר 2008 חתמו על האמנה 106 מדינות. חלק מן המדינות התחייבו ליישם רק שניים מן הפרוטוקולים (המספר המינימלי הנדרש לצורך חתימה על האמנה).
נושאי חמשת פרוטוקולי האמנה הם:
- הגבלת השימוש בנשק המכיל רסיסים
- הגבלת השימוש במוקשי יבשה
- הגבלת השימוש בנשק תבערה
- הגבלת השימוש בנשק לייזר לגרימת עיוורון
- התחייבויות לפינוי שרידי חומרי נפץ לאחר מלחמה
הפרוטוקול השני תוקן בשנת 1996 באופן המרחיב את היקפו, והתיקון נכנס לתוקף ב-3 בדצמבר 1998. נכון ל-15 ביוני 2000 חתמו 50 מדינות על הפרוטוקול המתוקן. הפרוטוקול הרביעי נכנס לתוקף ב-30 ביולי 1998 ונכון ל-15 ביוני 2000 חתמו עליו 49 מדינות.
מדינת ישראל חתמה על האמנה והיא נכנסה לתוקף לגביה ב-22 בספטמבר 1995[1]. ישראל חתמה על כל פרוטוקולי האמנה, למעט הפרוטוקול השלישי העוסק בנשק תבערה[2].
מטרות האמנה [עריכה]
מטרת האמנה, על הפרוטוקולים המרכיבים אותה, היא לבסס כללים חדשים להגנת אנשי צבא ובמיוחד אזרחים, ומטרות אזרחיות, מפני פגיעה או התקפה בנסיבות שונות, ובהן קרינה, מוקשי יבשה ומלכודות נפץ, פצצות תבערה וכלי נשק מעוורים.
האמנה, יחד עם אמנת הנשק הכימי, מהווה מעטה של הגנה משפטית מפני שימוש בכלי נשק מסוימים. האמנה מתייחסת לאותם מצבים שבהם עוסקות אמנות ז'נבה משנת 1949, לצורך הגנה על קורבנות מלחמה.
האמנה חסרה כל מנגנון פיקוח ואכיפה ואינה מפרטת דרכים רשמיות לבירור הפרות של הוראותיה. כל מדינה החתומה על האמנה יכולה להודיע, למזכיר הכללי של האו"ם, כי היא חוזרת בה מחתימתה והתחייבויותיה, אולם על פי לשון האמנה, המדינה נותרת מחויבת להוראות האמנה למשך שנה ממועד הודעה זו.
לקריאה נוספת [עריכה]
- ליאור א', הדלגיטימציה של תחמושת הזרחן, מערכות 445, אוקטובר 2012
קישורים חיצוניים [עריכה]
הערות שוליים [עריכה]
- ^ רשימת כתבי אמנה רב-צדדיים באתר משרד המשפטים של מדינת ישראל. מספר כתב האמנה: 1327.
- ^ דו"ח היחידה להסכמים בינלאומיים ותביעות בינלאומיות במשרד המשפטים, מיום 20 בינואר 2002.
