אנטל בקפי

אנטל בקפי
Békefi Antal

לידה	1 בספטמבר 1858 סנטש, הונגריה
פטירה	2 באוקטובר 1907 (בגיל 49) סגד, הונגריה
מדינה	הונגריה
צאצאים	לאסלו בקפי

אנטל בקפי (במקור נתן קאן-Nathan Kann, בהונגרית: Békefi Antal; סנטש, 1 בספטמבר 1858 – סגד, 2 באוקטובר 1907) היה נובליסט, סופר, עיתונאי, עורך. אביו של המחזאי לאסלו בקפי.

ביוגרפיה

אנטל בקפי נולד במשפחה יהודית כבנם של לאופולד קאן, סוחר ושל רוזליה בק. המשפחה עברה מספר פעמים למקומות שונים ובסופו של דבר התיישבה בעיר סגד. באותה תקופה אנטל כבר למד בבית הספר התיכון בשמו המקורי אנטל קאן. הוא סיים את בית הספר התיכון הריאלי המקומי בשנת 1875 והתקבל לחוג האופרה של בית הספר לדרמה בבודפשט. הוא עזב את בית הספר בגלל מחלת השחפת. הוא החליף את שמו לבקפי, כנראה בתקופת לימודיו בבית הספר לדרמה. בקפי גם כתב שירים באופן קבוע והזדמן לו לפרסם אותם בעיתון של סגד (Szegedi Néplap).

בשיטפון של 1879 בסגד נהרס בית משפחתו של בקפי. בקפי נאלץ לעבור לבודפשט בגלל מצבו הבריאותי. בשנת 1879 החל בקריירה כעיתונאי והפך לעובד בעיתון העצמאי של בודוג מנדה. הוא כתב רבות על האירועים העצובים של השיטפון הגדול בסגד. מאמריו פורסמו בזה אחר זה על ידי "העיתון העצמאי". בשנת 1880 קיבל עבודה במשרה מלאה במשרד הנהלת החשבונות בסגד, אך הוא רצה גם בפעילות אינטלקטואלית ושיחק גם בשתי הצגות עם חובבים בסגד. באחת הקומדיות של אדה סיגליגטי - ליליום - הוא גילם את המלצר דיורי, אך מערכת היחסים שלו עם חובבי התיאטרון נפסקה עד מהרה. הוא היה עסוק יותר בספרות. שיריו פורסמו על ידי כתבי העת "הונגריה" (Magyarország), נאגיווילאג (Nagyvilág), סגדי היראדו (Szegedi Híradó), הוא ניסה למצוא עבודה שוב כעיתונאי. אפילו הסופר קלמן מיקסאט ביקש ממנו לכתוב מאמר לניסיון.

בקיץ 1881 מיקסאט, הסופר שהיה מוכר מאוד בסגד והיה גם עיתונאי בכיר של ה"סגדי נפלו" (יומן סגד) עזב לבודפשט, כך התפנה מקום בעיתון, שאותו קיבל בקפי. בשנת 1887 בקפי היה כבר כתב בכיר בעיתון, ובשנת 1899 התמנה לעורך הראשי של העיתון הגדול ביותר מחוץ לבודפשט הבירה.

מבין יצירות הספרות של בקפי, הסיפורים הקצרים על חיי האיכרים הם אלה שראויים לתשומת לב מיוחדת. בשנת 1887 היה המייסד, סגן הנשיא ואחר כך היושב ראש של מפלגת העצמאות המקומית והמפלגה של 1848. היו לו הישגים מצוינים בשיפור מצבם החברתי והכלכלי של העיתונאים בערי השדה והכפר, וגם בתפקידו כסגן נשיא "איגוד העיתונאים הכפריים" הוא פעל רבות למען מטרה זו.

הוקרה

במאי 1905 חגג בקפי את רבע המאה לקריירה העיתונאית שלו. הוא התקבל על ידי ההנהלה הרשמית של העיר סגד ובמיוחד על ידי חבריו לקבוצת הכתבים. עבודתו כעיתונאי וכעורך קיבל את הכבוד הראוי.

חייו הפרטיים, מותו

בשנת 1889 התחתן עם השחקנית המוכשרת של תיאטרון סגד, וילמה קיקמזאי (1864–1891), ובשנת 1891 נולד להם בן. אשתו נפטרה מקדחת לידה (כשהתבגר הפך הילד לקומיקאי ומחזאי קברט מפורסם בשם לאסלו בקפי). האלמן אנטל בקפי התחתן בשנית ב-1903 עם בתו של בעל בית המרקחת המקומי. בינואר 1906 בקפי חלה וכבר שהה במיטה בקביעות. המשפחה עשתה הרבה כדי לרפא אותו, אך בסופו של דבר גרמה למותו מחלת השחפת מצעירותו. סופרים, עיתונאים ומנהיגי העיר נפרדו ממנו וספדו לו בעל פה ובכתב.

עבודותיו

• לפני שופט. סגד, 1885
• על שאנדור רוז'ה השודד (או: זמנים חשוכים) סגד, 1887
• שדים מסכנים. סגד, 1889
• בגולגולתא. בודפשט, 1894
• גיבורת הרומן הקטן (1895)
• האישה פוסקת (1897)
• פורעי חוק. סגד, 1898 מהדורה שנייה, 1899
• שמלת מלמלה קטנה וסיפורים אחרים. בודפשט, 1899
• מהחיים. סגד, 1904

הפסוק שלו הפך בן אלמוות במוזיקה של דנקו פיסטה: "הכינור שלי שבור, הוא לא רוצה לדבר...".

לקריאה נוספת

• אנדראש לנדיאל: רישומים לתולדות העיתונות של סגד. ISBN 963 9144 42 8
• לקסיקון יהודי הונגרי. אנטל בקפי.
• לקסיקון ביוגרפי הונגרי
• יוז'ף סיניאי. חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים. 1891
• אנטל בקפי, המדריך להיסטוריה מקומית של סנטש - מחקרים), 2000

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנטל בקפי בוויקישיתוף