אינטלקטואל

המונח אינטלקטואל (אינטלגרה; intellegere בלטינית פירושו הבנה) מציין בדרך כלל אדם העוסק בפעילות שכלית ורוחנית מתוך הנאה, האוהב לימוד ורכישת ידע במגוון נושאים לשם הלימוד וההחכמה, ולא לשם תכלית מעשית כלשהיא.

עבור הסוציולוגיה, אינטלקטואלים הם אנשי רוח המערבים את עצמם בחיים הציבוריים כדי להציג את ניתוחיהם, ואת נקודת מבטם על מגוון נושאים על מנת להגן על ערכי החברה שבה הם פועלים. אינטלקטואלים אינם נושאים, בדרך כלל, באחריות ישירה בחיים המעשיים, וסמכותם נובעת מאישיותם ואופיים. אינטלקטואל הוא מונח בר זמננו השונה מהמונח העתיק פילוסוף, שממקד את הגותו למסגרות רעיוניות בלבד.

מקור המילה

המונח "אינטלקטואל" כשם עצם הפך לפופולרי בשנת 1892, לאחר שעורך בעיתון צרפתי הציג כך את אנשי הרוח שחתמו על העצומה הדורשת לערוך משפט חוזר לאלפרד דרייפוס שנחשד בבגידה. ניתן להניח שבהקשר זה, השימוש הנפוץ הראשון במונח היה של לאומנים מתנגדי דרייפוס. כתוצאה מכך, למונח יוחס במקור קונטציה של כינוי גנאי עבור אנשים שאינם נאמנים למדינתם.

מיהו האינטלקטואל?

הסוציולוג יהודה שנהב מגדיר את האינטלקטואל כ"מי שיש לו סטטוס בשדה אחד (ספרות, אקדמיה, שירה, משפט, פיזיקה), אבל מתייצב ומביע את עמדתו בשדה אחר - הפוליטי והמוסרי. [...] מי שהצליח לחצות את השדה שלו, לעזוב את הווקטורים המוכרים בשדה שבו הוא פועל מתוך שגרה, ולשוטט בשדות אחרים, מכוח ההון הסימבולי שעומד לרשותו". אינטלקטואל אמיתי "הוא טיפוס של משוטט, מאבחן, מתריס".

אינטלקטואלים בשרות הפוליטיקה

האינטלקטואלים והסטודנטים היו כמעט תמיד מקור למהפכות:

• המרד של מרטין לותר נגד הכנסייה קיבל תמיכה רבה מהפקולטה באוניברסיטה שלו.
• תומאס הובס הגיע למסקנה כי האוניברסיטאות היו העיקרון שהנחה את המהפכה האנגלית.
• אלכסיס דה טוקוויל קשר גורמים שהשפיעו על האינטלקטואלים לצד השפעתם של האחרונים על הפוליטיקה כמקור עיקרי למהפכה שהתרחשה באירופה.
• בגרמניה, באיטליה וברוסיה היו האינטלקטואלים והסטודנטים אלה שפגעו בלגיטימיות של המשטר.
• המהפכות ברוסיה ובסין התחילו עם פעילות מטעמם של האינטלקטואלים ושל הסטודנטים.

עשוי להיווצר רושם כי המחאה של אינטלקטואלים וסטודנטים מזוהה עם פעילות שמאלנית, אבל הדבר אינו נכון. לפני שהיטלר ומפלגתו עלו לשלטון, וכך גם באשר למפלגה הפשיסטית, הם נתמכו על ידי קבוצות אינטלקטואלים שהיו פעילי ימין. כלומר ביקורת אינטלקטואלית עשויה לבוא גם מהימין וגם מהשמאל. הנטייה של האינטלקטואלים לבקר את התרבות ואת מוסדות החברה אינה פעולה פוליטית. כפי שמקס ובר מציין, המתח בין האינטליגנציה לבין הסדר החברתי הלא מושלם לובש לעתים צורה החורגת מעבר לזירה הפוליטית. לדיון של ובר לתגובות החלופיות יש הקשר ברור לאירועים בני זמננו. ובר מנסה להסביר את הממד הקריטי של הסמכות במערכת תרבות מסוימת, על ידי תיאור שלושה כוחות הפועלים החברה: סמכות, עניין חומרי ואוריינטציה. ככל שהשלושה קשורים יותר זה בזה כך הם משמרים יותר את כוחם.

ובר מגדיר את האינטלקטואלים כקבוצה שנועדה להעשיר את מערכת הערכים של החברה, ואשר יוצרת את המנהיגות של הקהילה. הוא ראה קשר הכרחי בינם לבין אלה המפעילים כוח בפוליטיקה, מאחר שיש קרבה בין "היוקרה של התרבות" ובין "היוקרה של הכוח”. המבנה הבסיסי של נחיצות האינטלקטואלים הוא מנגנון המשלב בין שתי קהילות: אינטליגנציה ופוליטיקה.

במסורת האינטלקטואלית המערבית פרסה פעילות זו את כוחותיה בהטלת ספקות במקור הסמכות, בעיקר בתקופת התפתחותן של הדמוקרטיות בארצות הברית ובאירופה.

תפקיד האינטלקטואל

פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולשכתב אותו. הסיבה לכך: לא מובן.

קיימת, כאמור, הבחנה בין שתי התפצלויות הקשורות בתפקיד הפוליטי של האינטלקטואל – הנטייה להשתלב מול הנטייה לחדש. דיון זה מתמקד באורח בסיסי בתפקיד האינטלקטואל בפוליטיקה.

קיימים ארבעה תפקידים אפשריים:

	אינטלקטואל	אינטליגנציה
חדשנות	שומר סף	מטיף
שימור	משמר	משגיח

סוג 1: שומר הסף

בתפקיד שומר הסף האינטלקטואל הוא זה שפותח את השער לחידושים. הוא נשלח מטעם החברה לייבא אליה רעיונות חדשים - במובן זה הוא ה"גשש". הוא חושב באופן עצמאי ומחפש את המשמעות ההיסטורית. הוא מתעניין בערכים המרכזיים של ציוויליזציה נתונה.

כל זמן שההשכלה הגבוהה הייתה נתונה בידי הכנסייה, היא פעלה לפי האמת המסורתית והתאימה את הדור החדש לקבל את ערכי המערכת. המכללות היו אם כן המרכז של השמרנות. חילון האוניברסיטאות הפך את הכנסייה למוסד השמרני, ואת האוניברסיטאות למקור השפעה על שכבת העילית בחברה. השינוי שחל בכנסייה משקף שינוי לצד ההסתגלות לטכנולוגיה. דמויות מפתח בטכנולוגיה של הכנסיות לקחו על עצמם את ההנהגה של קבוצת אינטלקטואלים חילונית. המודרניזציה של הכנסייה משקפת את היקף הטכנולוגיה שהפכה גם היא לחלק אינטגרלי מחיי האינטלקטואל.

תקשורת ההמונים היא פעילות משתלבת נוספת המנטרת את ההשפעות מהעולם המלומד. יותר ויותר עיתונאים הכותבים עבור העיתונים הגדולים חולקים ערכים ונטיות פוליטיות עם האינטלקטואלים הביקורתיים.

סוג 2: המטיף

האינטלקטואל הוא גם בוחן וגם מעריך. בפונקציה זו תפקידו של האינטלקטואל הוא לשמור על ערכי המוסר של החברה. לפני עידן התיעוש לאינטלקטואלים הייתה זכות חברתית מקודשת לפרש את חברתם. המונופול הזה נבע מערכי הכנסייה. האינטלקטואלים הראשונים של הכנסייה היו הכמרים. הכמורה האירופאית ביקרה את העולם דרך נקודת המבט הגבוהה של ערכים רוחניים. האינטלקטואלים החופשיים לקחו על עצמם את תפקיד הפיקוח. באירופה התפתחות זו נקשרה היטב עם רעיונות הרנסאנס.

קטגוריה זו של מבקרים חדשניים התמקדה בביקורת על התרבות ועל החינוך. כלומר, המטיפים לקחו על עצמם לדאוג שהחברה תמלא אחר ערכים בסיסיים מוסכמים. כאשר הופגן כלפיהם כוח מוגזם הם נטו כקבוצה להיות מוקסמים ממנו, והעריצו מנהיגים בעלי קסם אישי שאיתם יכלו להזדהות.

סוג 3: המשמר

המשמר הוא לרוב בעל תפקיד לשמר את המסורת שעוזרת לשמור על המסגרת הלגיטימית של הסמכות. בתרומתו למערכת השימור הופך האינטלקטואל לחלק ממערכת התרבות, ומעודד את "הערך הלאומי", לפי וובר. עליהם להסביר את ידע העבר לחברה הנוכחית, וכוחם נשען על היכולת לספר את סיפורו של הגורל האנושי. הם משלבים במהותם את כלל התכונות של חברתם - האינטלקטואל מסוג זה הוא חלק מהממסד.

סוג 4: המשגיח

בעקבות המהפכה התעשייתית נוצר צורך בנושאי משרה חדשים שימלאו את התפקידים הביורוקרטיים.

תפקיד האינטלקטואלים הוא לשמור על הפעילות התקינה של החברה. בפונקציה זו האינטלקטואל ממלא תפקיד של פרופסיה ביורוקרטית. גם כאן תפקידו לשמור על הפעילות התקינה של החברה, אבל להבדיל מהמשמר או מהמטיף כאן הכוונה לשמירה טכנית-ביורוקרטית, ולא לשמירה ערכית.

לקריאה נוספת

• פול ג'ונסון, אינטלקטואלים, הוצאת דביר, 1996.
• שלמה זנד, האינטלקטואל, האמת והכוח - מפרשת דרייפוס ועד מלחמת המפרץ, הוצאת עם עובד, 2000.

קישורים חיצוניים

• יהודה שנהב, בגידת האינטלקטואלים, באתר הקשת הדמוקרטית המזרחית