אנפילד דגם 1853
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | רובה מוסקט מחורק |
| תכנון | מפעל הנשק הקל המלכותי |
| מדינה מייצרת |
 הממלכה המאוחדת |
| יצרן | מפעל הנשק הקל המלכותי |
| מעצב |
מפעל הנשק הקל המלכותי  |
| תקופת השימוש |
1853–1889 (כ־36 שנים) |
| מלחמות |
מלחמת קרים המרד ההודי הגדול מלחמת האזרחים האמריקנית |
| יחידות שיוצרו | כ-1,500,000 |
| מידע טכני | |
| קליבר | 15 מ"מ |
| פעולה | מצת חלמיש |
| חירוק קנה | 1:78 |
| הזנה | טעינת לוע ידנית |
| אורך כולל | 1.40 מטר |
| אורך קנה | 99 ס"מ |
| משקל ריק | 4.3 ק"ג |
| קצב אש | בודדות |
| מהירות לוע | 270 מטר לשנייה |
| טווח מקסימלי | 1,140 מטר |
  | |
אנפילד דגם 1853 (באנגלית: Pattern 1853 Enfield) או מוסקט מחורק אנפילד (Enfield rifle-musket) הוא מוסקט מחורק קנה בעל טעינת לוע, אשר פותח על ידי מפעל הנשק הקל המלכותי (אנפילד) ושירת את כוחות האימפריה הבריטית בשנים 1853–1867.
הדגם 1853 נכנס לשירות סדיר של הכוחות הבריטים כמחליף למוסקט הבראון בס ששימש את הכוחות לאורך כמאה שנים. רובה זה היה עליית מדרגה משמעותית שכן הוא כלל קנה מחורק המדויק בהרבה מהקנה חלק הקדח, אשר עשה שימוש בכדורי "מיני" (Minié) שהיו מחורקים וכללו שימוש מהפכני בתרמילים שכללו את הקליע ומטען אבק שרפה, שניהם בתוך תרמיל ניר מוכן לשימוש. רובה האנפילד הוחלף בתור רובה סדיר ב-1867 על ידי הסניידר-אנפילד, גם הוא פיתוח של מפעל אנפילד.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1853 עם פרוץ מלחמת קרים, הצבא הבריטי היה בעיצומו של מהלך לשדרוג הרובים הסדירים של החיילים מרובים חלקי קדח לרובים מחורקים מדויקים בהרבה, שלפני כן היו נחלתם של יחידות מיוחדות (כגון הרובאים). חלק מהכוחות שנשלחו לחצי האי קרים קיבלו את הדגם הקודם "אנפילד דגם 1851" שכלל עיצוב דומה וקנה מחורק, אך עם תחילת ייצור דגם 1853 ואישורו לשימוש הצבא, נשלחו הרובים המתקדמים יותר לחיילים בשטח החל מ-1855 והם עברו את טבילת האש הראשונה שלהם באופן נרחב במלחמה.
פרשיית התרמילים והמרד ההודי הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת סוף שנת 1856, הופיעו בהודו רובי האנפילד שהחליפו את רובי הבראון בס הלא מחורקים (בדגם ההודי). שני הרובים נטענו מהלוע, כלומר הקליע ואבק השרפה הוכנסו מלוע הנשק, ההבדל היה שבמוסקט היה נטען כדור עופרת, אליו הייתה מוספת כמות אבק שרפה ואלה היו נדחפים במורד הקנה. באנפילד נעשה שימוש כאמור בתרמילים שכללו את הקליע ומטען אבק שרפה, שניהם בתוך תרמיל ניר אשר שומן באופן נכבד כדי למנוע רטיבות ולהקל על טעינת הרובה.
כדי לטעון את האנפילד החדש, על החייל היה לקרוע את תחתית התרמיל בעזרת שיניו ולשפוך את אבק השריפה במורד הקנה, את התרמיל והקליע שבתוכו היה עליו לדחוף במורד הקנה אחרי אבקת השריפה[1][2]. נושא שימון הקליעים הפך לאחת מהסיבות שהציתו את המרד ההודי משום השמועות שהסתובבו סביב שימון התרמילים, שכן הטענה הייתה שהתרמילים שומנו בעזרת שומן חזיר ופרה. היה בסיס מסוים לשמועה זו משום שהשימון כמו הכנת התרמילים נעשה על ידי חברה חיצונית וללא שליטה ישירה של השלטונות הבריטיים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ britishmuzzleloaders (Rob), The P53 Enfield Rifle-Musket: Platoon Exercise c. 1859, יוטיוב, הסרטון בוחן תרגיל אמיתי באש שנלמד אצל חיילים באימפריה הבריטית לשימוש ברוביהם אנפילד מדגם P53) Pattern 1853), 12 בדצמבר 2014 (באנגלית)
- ^ Wilkinson-Latham, Christopher, The Indian Mutiny, London, UK, Osprey Publishing, 1977