אנרגיה תרמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אנרגיה תרמית היא חלק האנרגיה של מערכת או גוף מסוימים, שמיוחס לטמפרטורה שלו. אנרגיה זו, אשר היא חלק מהאנרגיה הפנימית, מתארת את כמות החום האגורה במערכת.

אופיה ה"תרמי" של האנרגיה הזו נובע מכך שהיא מתארת אנרגיות חלקיות של החלקיקים המיקרוסקופיים שמרכיבים את המערכת, ואשר נעים באופן אקראי, ובמהירות ממוצעת הקשורה בטמפרטורה. ניתן למדל אנרגיה זו, כסכום האנרגיות הקינטיות של כלל החלקיקים במערכת. עבור חלקיק יחיד, זוהי האנרגיה הקינטית הממוצעת עבור טמפרטורה מסוימת.

מושג זה של אנרגיה נמצא בשימוש בתחומי התרמודינמיקה והמכניקה הסטטיסטית.

הגדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת בעלת N חלקיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לכתוב את האנרגיה התרמית כ: U_{\textrm{thermal}} = N \cdot f \cdot \frac{1}{2}kT

כאן:

  • \ N הוא מספר החלקיקים במערכת.
  • \ k הוא קבוע בולצמן.
  • \ T היא הטמפרטורה בקלווין.
  • \ f הוא מספר דרגות החופש לתנועה במערכת. עבור מולקולה חד אטומית, f=3.


P physics.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.