אנרגיה פנימית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פוטנציאלים תרמודינמיים
אנרגיה פנימית
אנרגיה חופשית
אנרגיה חופשית של הלמהולץ
אנרגיה חופשית של גיבס
אנתלפיה
פוטנציאל גראנד קנוני


אנרגיה פנימית - גודל בתרמודינמיקה שמתאר את האנרגיה של מערכת תרמודינמית. מסומן בדרך כלל באות U, ולעתים באות E.

האנרגיה הפנימית כוללת את האנרגיה הבלתי מסודרת של המערכת, כלומר את האנרגיה הקינטית של חלקיקים יחסית למרכז המסה של הגוף (אנרגיה תרמית), או את האינטראקציות בין החלקיקים השונים שמרכיבים את המערכת (כמו אינטראקציה חשמלית בין החלקיקים, או קשרים כימיים). היא לא כוללת אנרגיה קינטית או פוטנציאלית של הגוף כולו.

היחידות של האנרגיה הפנימית הן יחידות של אנרגיה (ג'ול, ארג, או קלוריה - שהיא יחידת האנרגיה ההיסטורית בה השתמשו בתרמודנימיקה), והיא גודל אקסטנסיבי.

בתרמודינמיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנרגיה הפנימית היא הפוטנציאל התרמודינמי שהמשתנים הטבעיים שלו הם האנטרופיה S הנפח V, ומספר החלקיקים Ni, כלומר הוא מתאים למקרה של מערכת מבודדת תרמית, עם נפח קבוע. מבחינה מתמטית דבר זה מובע על ידי:

U =U\left(S,V,N_i\right)

הביטוי עבור הדיפרנציאל של האנרגיה הפנימית הוא למעשה הצורה הדיפרנציאלית של החוק הראשון של התרמודינמיקה, שהוא חוק שימור האנרגיה עבור מערכות תרמודינמיות:

\ dU = TdS - PdV+ \sum_i \mu_i d N_i.

מביטוי זה ניתן לחשב את:

הטמפרטורה - \ T = \left( \frac{\partial U}{\partial S}\right)_{V,N_i} ,
הלחץ - \ P = -\left( \frac{\partial U}{\partial V}\right)_{S,N_i} ,
הפוטנציאל הכימי \  \mu_i = \left( \frac{\partial U}{\partial N_i}\right)_{S,V} .

הדיפרנציאל של האנרגיה הפנימית, שכאמור נובע מהחוק הראשון של התרמודינמיקה, הוא הבסיס שממנו בעזרת טרנספורמי לז'אנדר ניתן לקבל את הביטויים עבור הדיפרנציאלים של שאר הפוטנציאלים התרמודינמיים, ואת הפוטנציאלים עצמם. למרות זאת, בגלל שהתנאים של מערכת מבודדת תרמית עם נפח קבוע אינם נפוצים במערכות תרמודינמיות, מושג האנרגיה הפנימית פחות שימושי מהפוטנציאלים התרמודינמיים האחרים.

במכניקה סטטיסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במכניקה סטטיסטית האנרגיה הפנימית משחקת תפקיד חשוב במעבר מהצבר הקנוני לגדלים התרמודינמיים. כאשר נתון צבר קנוני של מערכת תרמודינמית, האנרגיה הפנימית שלה מחושבת על ידי ממוצע על הצבר:


U=\langle E \rangle=\sum_r{E_r P(r)}=\frac{ \sum_r{E_r e^{-\beta E_r}}}{\sum_r{e^{-\beta E_r}}}

כאשר

  •  E_r - האנרגיה של מצב מיקרוסקופי \ r בו כל אחד מהחלקיקים המרכיבים את הצבר יכול להיות בו
  •  P(r)=\frac{ e^{-\beta E_r}}{\sum_r{e^{-\beta E_r}}} הסיכוי של חלקיק להיות במצב המיקרוסקופי \ r
  •  \beta = \frac{1}{k_bT}

כאשר מגדירים את פונקציית החלוקה - Z=\sum_r{e^{-\beta E_r}} מקבלים

U=-\frac{\partial \ln Z}{\partial \beta}=k_bT^2\frac{\partial \ln Z}{ \partial T}

ביטוי זה אומנם לא נותן את האנרגיה הפנימית כפונקציה של המשתנים הטבעיים שלה, אלא של הטמפרטורה במקום האנטרופיה. אולם ניתן ממנו להגיע לביטוי עבור האנרגיה החופשית של הלמהולץ כפונקציה של המשתנים הטבעיים שלו.

כאשר רמות האנרגיה של כל חלקיק אינן תלויות ברמות האנרגיה של חלקיקים אחרים, אפשר לכתוב את פונקציית החלוקה כמכפלה של פונקציות חלוקה נפרדות עבור כל אחד מהחלקיקים (עד כדי חלוקה בעצרת של מספר החלקיקים הזהים - גורם שמשפיע על האנטרופיה, ועל האנרגיה החופשית, אבל לא על האנרגיה הפנימית). דבר זה מאפשר לפרק את האנרגיה לסכום האנרגיות של החלקיקים השונים (כצפוי מגודל אקסטנסיבי), ואף לפרק לסכום האנרגיות בדרגות החופש השונות עבור כל חלקיק (דרגות החופש המרחביות השונות, וגם דרגות חופש של רוטציה וויברציה).

כיוון שמדובר בביטוי עבור ממוצע של התפלגות, יש לו גם סטיית תקן, שהמימוש הפיזיקאלי שלה המכונה פלקטואציה. היא נתונה על ידי:

\Delta U= \sqrt{\frac{\partial^2 \ln Z}{\partial^2 \beta}}=\sqrt{k_bT^2\frac{\partial \ln U}{ \partial T}}.

מכיוון שהאנרגיה הפנימית היא גודל אקסטנסיבי, והטמפרטורה היא גודל אינטנסיבי, האנרגיה הפנימית גדלה באופן לינארי עם מספר החלקיקים, אבל הפלקטואציה גדלה רק יחסית לשורש מספר החלקיקים, כך שבגבול התרמודינמי הפלקטואציה זניחה ברוב המקרים.