אסטלה סלומונס
 | |
| לידה |
2 באפריל 1882 דבלין, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
2 בנובמבר 1968 (בגיל 86) דבלין, אירלנד |
| מקום לימודים |
המכללה הלאומית לאמנות ועיצוב בית הספר לאמנויות צ'לסי |
| תחום יצירה |
ציור |
  | |
אסטלה פרנסיס סלומונס (באנגלית: Estella Francis Solomons; 2 באפריל 1882 – 2 בנובמבר 1968) הייתה מהאמניות האיריות המובילות בדורה.
תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סלומונס נולדה בדבלין, אירלנד, בתו של מוריס סלומונס (1832–1922) והמשוררת רוזה ג'יין ג'ייקובס. אביה, שהיה אופטיקאי, מוזכר בספר "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס. משפחתה, שהיגרה לדבלין מאנגליה בשנת 1824, היא אחת המשפחות היהודיות הוותיקות באירלנד. סבתה רוזה ג'ייקובס סלומונס (1833–1926), שנולדה בהאל באנגליה, הייתה מחברת הספר Facts and fancies (דבלין 1883).[1] אחיה של אסטלה, בתל סלומון, היה רופא ידוע, מנהל בית החולים רוטונדה ושחקן רוגבי בינלאומי, והוא הוזכר בסיפור Finnegans Wake.[2] אחיה אדווין (1879–1964) היה סוכן בורסה וחבר בולט בקהילה היהודית בדבלין. אחותה הצעירה סופי הייתה זמרת אופרה.[3] דיוקן של סופי, על ידי דודניתה לואיז ג'ייקובס, שורד בארכיון אסטלה סלומונס בספריית טריניטי קולג' בדבלין.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1898, בגיל 16, היא החלה ללמוד בבית הספר המטרופוליטן לאמנות בדבלין, שם זכתה בפרס משמעותי. חבריה לכיתה כללו כמה שהפכו לאמנים איריים מובילים, ביניהם מרי סוואנזי, אווה המילטון (1876–1960) וכן ויליאם ג'. ליץ'[4] (1881-1968). היא למדה גם בבית הספר לאמנות צ'לסי בשנים 1903 - 1906.[5] ביקור שלה בתערוכה של עבודתו של רמברנדט באמסטרדם ב-1903 השפיע על העשייה היצירתית שלה ואולי השפיע על אימוץ עשיית הדפסים בתור אמצעי הביטוי האמנותי העיקרי שלה. היא למדה תחת שני אמנים מובילים באירלנד, וולטר אוסבורן, שהיה עוד השפעה גדולה עליה, וכן ויליאם אורפן.[6] עם חברותיה סיסי בקט (דודתו של סמואל בקט) וביאטריס אלברי, היא למדה בפריז בסטודיו של קולורוסי. כשחזרה לאירלנד, היא הציגה בלנסטר הול, יחד עם אמנים אחרים של התקופה, כגון ביאטריס אלוורי, אווה המילטון וגרייס גיפורד.[7] עבודתה נכללה גם בתערוכות משותפות עם אמנים אחרים במילס הול (1919, עם מרי דאנקן) וגלריית ארלינגטון, לונדון (1935, עם לואיז ג'ייקובס). היא הציגה גם בסטודיו שלה ברוסוויק בדצמבר 1926.[8]
סלומון איירה את ספרו של פדריק קולום, The road round Ireland (1926) וגם את The Glamour of Dublin של ד. ל. קלהר בשנת 1928. הספר פורסם במקור לאחר ההרס של מרידת חג הפסחא ב-1916, והמהדורה המאוחרת יותר כוללת שמונה נופים של מקומות מוכרים במרכז העיר. התחריט שלה "A Georgian Doorway" נכלל בספרה של קתרין מק'קורמק, Leabhar Ultáin ב-1920. בפרסום זה הופיעו איורים של כמה אמנים אירים בולטים והכנסותיו תורמולבית החולים החדש לילדים ברחוב קרמונט שבדבלין, שהוקם על ידי שתי חברות בולטות בקומן נה מאן, קתלין לין ומדלן פרנץ'-מאלן.
סלומונס נבחרה כעמיתה במכון RHA (Royal Hibernian Academy) ביולי 1925, אך רק בשנת 1966 נבחרה כחברת כבוד. עבודתה נכללה בתערוכת החברים השנתית של האקדמיה בכל שנה במשך שישים שנה.
פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
סלומונס הצטרפה לקומן נה מאן ב-1918 והייתה פעילה בפוליטיקה הרפובליקנית לפני ובמהלך מלחמת העצמאות האירית.[8] היא הייתה בצד הרפובליקני במלחמת האזרחים והסטודיו שלה שימש כבית מבטח למתנדבים רפובליקנים. היא נישאה למשורר ולמו"ל שיימוס או'סאליבן (1879–1958) (ג'יימס סאליבן סטארקי)[9] על אך התנגדות הוריה ליחסים משום שאו'סאליבן לא היה יהודי. הם נישאו בשנת 1929 לאחר מות הוריה.[10] היא שיתפה פעולה עם בעלה בהוצאת כתב העת הספרותי והאמנותי הידוע The Dublin Magazine (1923-1958), שאו'סאליבן היה עורכו במשך 35 שנה. סלומונס סיפקה תמיכה כספית חיונית למגזין, במיוחד במיקור מפרסמים, משימה קשה באקלים הכלכלי הקשה של מדינת אירלנד החופשית החדשה. היא נעזרה במאמץ זה על ידי המשוררת והסופרת, קתלין גודפלו, חברתה לחיים, ומי שתרומתה יסדה את מקלט חיות הבר של מוראהמפטון.[11] גודפלו, שכתבה בשם העט מייקל סקוט, הצטרפה לקומאן נה מאן באותו זמן כמו סלומונס.[12] שני דיוקנאות של גודפלו מאת סלומונס נמצאים בגלריה מודל Niland בסלייגו.
חיים מאוחרים יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
סלומונס לקחה משרת הוראה, והמשיכה לצייר נופים ודיוקנאות, ביניהם של ג'ק ייטס, ארתור גריפיתס, המשורר אוסטין קלארק, ג'יימס סטיבנס וג'ורג' ראסל.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטים דוקומנטריים על חייה שודרו בערוץ RTE ובערוץ ההיסטוריה.[13]
הארכיון של אסטלה סלומונס, שכולל יצירות אמנות ותצלומים (והדפסים של לואיז ג'ייקובס) והארכיון של The Dublin Magazine נמצאים בספרייה של טריניטי קולג' בדבלין.[14]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Solomons, Rosa J., author., The Library of Trinity College Dublin
- ^ Goodwin, Terry The Complete Who's Who of International Rugby (Blandford Press, England, 1987, ISBN 0-7137-1838-2)
- ^ Bethal Solomons One Doctor in His Time by Christopher Johnson - Marion Pitman Books (London 1956)
- ^ Adams, James. "Irish Artist Directory".
- ^ RIA Dictionary of Biography.
- ^ Goldstone, Katrina (2001). "The Jews of Dublin". World of Hebernia. 6 (4): 146.
- ^ Irish Times, obituary, 1968
- ^ 1 2 RIA Dictionary of Irish Biography.
- ^ Jews in Twentieth-century Ireland By Dermot Keogh
- ^ Estella Solomons
- ^ "Morehampton Road Wildlife Sanctuary Dublin".
- ^ Clarke, Dardis (13 בפברואר 1981). "'The Dark Lady of the Dublin Magazine'". The Irish Times.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Solomons, Estella (1882–1968) The History Channel(הקישור אינו פעיל, May 2011)
- ^ "Manuscripts & Archives Research Library in Trinity College Dublin".