גרייס גיפורד
 | |
| לידה |
4 במרץ 1888 דבלין, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
13 בדצמבר 1955 (בגיל 67) Portobello, Dublin, אירלנד |
| מדינה |
אירלנד |
| מקום קבורה |
בית הקברות גלאסנווין |
| השכלה |
|
  | |
אוולין גרייס גיפורד פלנקט (באנגלית: Grace Evelyn Gifford Plunkett; 4 במרץ 1888 – 13 בדצמבר 1955) הייתה אמנית וקריקטוריסטית אירית, שהייתה פעילה בתנועה הרפובליקנית. היא נישאה לארוסה המהפכן ג'וזף פלנקט בכלא קילמיינהאם שעות ספורות לפני הוצאתו להורג בשל חלקו במרידת חג הפסחא ב-1916.
רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההורים שלה היו פרדריק גיפורד, עורך דין קתולי, ואיזבלה ג'וליה ברטון גיפורד, שהייתה פרוטסטנטית. גרייס הייתה האחת עשרה מתוך 12 ילדיהם, וגדלה ברתמיינס, פרבר של דבלין.[1] הבנים במשפחת הוטבלו כקתולים, והבנות כפרוטסטנטיות, אבל בפועל כל הילדים גודלו כפרוטסטנטים.[2]
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 16, גיפורד החלה ללמוד בבית הספר המטרופוליטני לאמנות בדבלין, בהדרכתו של האמן האירי ויליאם אורפן. אורפן החשיב את גרייס כאחת מתלמידיו המוכשרים ביותר. הוא צייר אותה לעיתים קרובות, והיא הייתה אחת הנושאים בסדרתו "אירלנד הצעירה". בתקופה זו, התגלה כישרונה של גרייס כקריקטוריסטית, והיא החלה לפתח את כישוריה אלו. בשנת 1907 היא למדה בקורס לאמנות בבית הספר לאמנות סלייד, בלונדון.[3]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיפורד חזרה לדבלין ב-1908, ובקושי רב, ניסתה להתפרנס בתור קריקטוריסטית, ופרסמה קומיקסים בכתבי העת The Shanachie, Irish Life, Meadowstreet וב-The Irish Review, אשר נערך מ-1913 על ידי ג'וזף פלנקט. היא שקלה הגירה, אבל ויתרה על הרעיון. למרות קשייה הכלכליים, היא נהנתה מחיי חברה פעילים; בין חבריה נכללו נורה דרייהרסט, עיתונאית שעבדה בלונדון, וג'ורג' ויליאם ראסל (AE). דרייהרסט לקחה את גרייס לפתיחת בית הספר הדו-לשוני החדש שפתח פטריק פירס, Scoil Éanna (סנט אנדה), כחלק מהתנועה לתחיית השפה האירית (מטרה מרכזית של הלאומנים האירים). שם היא פגשה לראשונה את ג'וזף פלנקט. הוא היה חבר של גיסה, גם הוא אחד המנהיגים העתידיים של מרד הפסחא, תומאס מקדונה, שהיה נשוי למיוריאל, אחותה של גרייס.
אירוסין ונישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
התעניינותה הגוברת של גיפורד בדת הקתולית העמיקה את הקשר בינה לבין פלנקט, והיא הייתה דנה עמו ברעיונות של מיסטיקה קתולית. פלנקט היה בן למשפחה אובר-קתולית, ואביו היה רוזן של הכס הקדוש (האצילות האפיפיורית). פלנקט הציע לה נישואין בשנת 1915; גיפורד נענתה; היא החלה לקבל הכשרה בדוקטרינה הקתולית, והתקבלה לתוך הכנסייה הקתולית באפריל 1916. בני הזוג תכננו להתחתן ביום ראשון של חג הפסחא באותה שנה, חתונה כפולה עם אחותו שם פלנקט וארוסה.[4] הוריה של גיפורד לא ראו בעין יפה את נישואיה לפלנקט, בשל בריאותו הרעועה – הוא היה חולה מאוד באותה העת.[5]
התוכנית לא יצאה לפועל בשל תחילת המרידה, בה פלנקט ומקדונה היו בין המנהיגים. מקדונה, פירס וטום קלארק נורו על ידי כיתת יורים ב-3 במאי. באותו יום, שמעה גיפורד כי פלנקט עתיד לעמוד מול כיתת היורים עם שחר. היא מיהרה לקנות טבעת, ובעזרתו של כומר, שכנעה את רשויות הצבא לאפשר להם להתחתן. גרייס וג'וזף נישאו בליל ה-3 במאי בבית התפילה של כלא קילמיינהאם, כמה שעות לפני שהוצא להורג.[6][7]
גיסתה, ג'רלדין פלנקט, כתבה ביומנה שגרייס עברה הפלה זמן קצר לאחר שבעלה הוצא להורג, ושבסביבתה היה מובן שהיא כבר הייתה בהריון בעת טקס הנישואין.[8]
לאחר המרידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרייס פלנקט החליטה לקדם את שין פיין באמצעות אמנותה, והיא חזרה לעבוד כאמנית מסחרית כדי להתפרנס. היא נבחרה לוועדה המנהלת של שין פיין ב-1917.
באותה השנה, אחותה מיוריאל, אלמנתו של מקדונה, מתה מהתקף לב בזמן ששחתה. יחד עם אחותה הבוגרת קתלין, גרייס לקחה על עצמה את הטיפול בשני ילדיה של מיוריאל, דונה וברברה מקדונה, עד 1919, ונשארה קרובה אליהם במהלך כל חייה.
מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת האזרחים, גרייס פלנקט נעצרה עם רבים אחרים בפברואר 1923, ונכלאה בכלא קילמיינהאם למשך שלושה חודשים. היא ציירה בתאה ציורי קיר, כולל אחד מפורסם של הבתולה הקדושה וישו התינוק. היא שוחררה במאי 1923.
עם סיום מלחמת האזרחים, לא היה לה בית משלה, ואך מעט כסף. כמו רבים שהתנגדו לאמנה האנגלו-אירית, גרייס סבלה מנידוי חברתי והתקשתה למצוא עבודה. אך בשל כשרונה כאמנית, הקריקטורות שלה המשיכו להתפרסם בעיתונים ומגזינים, כולל Dublin Opinion, Irish Tatler, Sketch, ובהזדמנות אחת ב-1934, ב"פאנץ'". היא איירה את ספרו של ויליאם בטלר ייטס The Words upon the Window Pane ב-1930. היא עברה מדירה שכורה אחת לאחרת, וחוותה חוסר יציבות כלכלית, עד שב-1932 היא החלה לקבל קצבת פנסיה אזרחית מטעם ממשלת פיאנה פול של איימון דה ואלירה. כשהיא חופשייה מהדאגות הכלכליות, היא הרשתה לעצמה לטייל מדי פעם לפריז כדי לבקר בגלריות ובתערוכות. היא התגוררה במשך שנים רבות בדירה ברחוב נאסאו. היו לה מחזרים, אך היא לא רצתה להתחתן שנית.
מחותניה של גרייס סירבו לכבד את צוואתו של בעלה, שבה הוא השאיר את כל רכושו לאלמנתו. במכתבו האחרון אליה הוא דרש שתתעקש על כך, דבר שגרייס ראתה כנטל כבד, מכיוון שרדיפה אחר כסף לא היה חלק מאופייה. מבחינה משפטית הצוואה הייתה בטלה, מכיוון שהוא נחתם רק על ידי עד יחיד, במקום השניים הנדרשים על פי חוק, וכן נכתב לפני שהם נישאו. במשך שנים, גרייס לא קיבלה מירושתו דבר, אבל בשנת 1934 פתחה בהליכים משפטיים נגד הוריו של ג'וזף, הרוזן ג'ורג' נובל פלנקט ואשתו ג'וזפין. הרוזן והרוזנת פלנקט הגיעו עם גרייס לפשרה, לפיה שילמו לה 700 ליש"ט, בתוספת עלויות.[9]
משנות ה-1940 ואילך, התדרדרה בריאותה של גרייס. בשנת 1950 היא אושפזה והייתה צריכה טיפול שיקומי.[10]
גרייס גיפורד פלנקט נפטרה ב-13 בדצמבר 1955 בדירתה. היא זכתה בלוויה ממלכתית, בהשתתפות הנשיא שון או'קלי. היא נקברה עם כיבודים צבאיים מלאים סמוך לחלקה הרפובליקנית בבית הקברות גלאסנווין.
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיר "Grace" של פרנק ושון אומרה משנת 1985 נכתב עליה, והיה פופולרי באירלנד ובמקומות אחרים, והוקלט מאז על ידי מוזיקאים רבים.[11] השיר אומץ על ידי החטיבה הירוקה, קבוצת תומכים של סלטיק FC שניסו בדצמבר 2016 להפוך את גרסת השיר של להקת גלסנווין ללהיט מספר 1 של מצעד חג המולד בבריטניה. היה זה במטרה לגייס כספים וסיוע משפטי למען חברי הקבוצה שנקנסו תחת חוק התוקפנות בכדורגל ( Offensive Behaviour at Football and Threatening Communications (Scotland) Act 2012) ולמען הקמפיין לביטול החוק.[12] הוא הגיע בשיא למספר 17 ב-iTunes במצעד הבריטי ב-15 בדצמבר 2016.[13][14]
היא מופיעה בסרטון יומן החדשות של ג'ון מקדונה כאחד האנשים שקנו אגרות באירוע שבו מייקל קולינס חתם על הוצאת איגרות החוב הרפובליקנים הראשונים מחוץ לבניין סנט אנדה ב-1919. הסרט בארכיון, וזמין לצפייה במכון הסרטים האירי ובאינטרנט. [15]
"Blood Upon the Rose" (דם על הוורד) הוא מחזה שנכתב ב-2014 על ידי פאדי גילארד-בנטלי על גרייס גיפורד ויוסף פלנקט.
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך חייה, פורסמו שלושה ספרים של עבודותיה של גיפורד בעט ודיו, בעיקר ציורים של תיאטראות איריות ודמויות פוליטיות.
- 1919: To Hold as Twere: אוסף של 17 קריקטורות של דמויות פוליטיות.
- 1929: Twelve Nights at the Abbey Theatre: אוסף איורים של שחקנים מתיאטרון אבי בדבלין.
- 1930: Doctors Recommend It: An Abbey Tonic in Twelve Doses: אוסף איורים מתוך סצנות של מחזות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאמר הכולל כמה מציוריה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Theo Snoddy (1996). Dictionary of Irish Artists 20th Century. Wolfhound Press. ISBN 0-86327-562-1.
- ^ Letters (3 באפריל 2000), "Grace Gifford", The Irish Times, p. 15
{{citation}}: (עזרה) - ^ O'Neill, Maire Grace Gifford Plunkett and Irish Freedom – Tragic Bride of 1916 (Irish Academic Press, Dublin & Portland, OR, 2000 ISBN 0-7165-2666-2)
- ^ De Valera, Síle (29 בפברואר 2000). "Launch of 'Grace Gifford Plunkett and Irish Freedom'".
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Czira (née Gifford) (15 באפריל 1966), "Grace Gifford", The Irish Times, p. 11
{{citation}}: (עזרה) - ^ Ireland. Eyewitness Travel Guides. DK Publishing. 2012. p. 94. (subscription required)
- ^ "Plunkett Married on Eve of his Death". New York Times. 7 במאי 1916. p. 1 – via Newspapers.com.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lives and loves: the sexual side of the Rising, Roy Foster, The Irish Times, Sep 27, 2014
- ^ Plunkett Dillon, Geraldine (edited by Honor O Brolchain): All in the Blood (A. & A. Farmar)
- ^ Gannon, Cathal (2006). The Life and Times of a Dublin Craftsman. Dublin: Lilliput Press. ISBN 1-84351-086-3.
- ^ Grace
- ^ Collins, Robert (22 בדצמבר 2016). "Why are Celtic fans trying to make Grace Christmas No1, what is the Green Brigade legal fund?". The Scottish Sun.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "iTunesCharts.net: 'Grace (Green Brigade)' by Glasnevin (British Songs iTunes Chart)". www.itunescharts.net.
- ^ Pagan, Katy (16 בדצמבר 2016). "Celtic fans' group The Green Brigade make a play for CHRISTMAS No1 to pay mounting legal fines". The Scottish Sun.
{{cite web}}: (עזרה) - ^
Grace Plunkett buys a Republican Loan Bond, סרטון בערוץ "akooshla", באתר יוטיוב (אורך: 01:12)
