אסכולת הדנובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נוף בדנובה עם טירה מאת אלברכט אלטדורפר
סצנה מתוך קרב איסוס מאת אלטדורפר

אסכולת הדנובהגרמנית: Donauschule או: Donaustil) הוא הכינוי לסגנון יצירתם האומנותית של מספר ציירים מתחילת המאה ה-16 אשר התרכזו באזור בואריה, צפון אוסטריה ולאורך נהר הדנובה. עבודתם של הציירים הללו הייתה בעלת סגנון אומנותי משותף הנחשב כחוליה מקשרת בין סגנון התקופה הגותית המאוחרת והרנסאנס.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "אסכולת הדנובה" נטבע לראשונה בשנת 1892 על ידי היסטוריון האמנות תיאודור פון פרימל (Theodor von Frimmel) בסקירה ביקורתית שהעביר על הדיסרטציה של ההיסטוריון ומבקר האמנות מקס יקוב פרידלנדר (Max Jakob Friedländer), אודות יצירתו של הצייר אלברכט אלטדורפר. פרימל ראה בציורי הנוף של אזור הדנובה, כחלק מופרד ומובחן של האמנות הגרמנית ובעיקר בעבודתו של אלטדורפר עצמו. בשנים הבאות התרחב השימוש במונח לתיאור היצירה האומנותית המובחנת של ציורי הטבע הנוף אך בשנת 1922 קרא פרידלנדר לקביעת מונח פחות עמום.

המאפיינים האמנותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסגנון האמנותי של אסכולת הדנובה התאפיין בחידוש הבלתי מוכר עד אז של יצירת תחושה טבעית ושילוב של הצופה בו. הנוף והטבע בציורים מקבל חיים בלתי תלויים משלו, והופך למרכזה ומהותה של היצירה האמנותית. לעתים קרובות נוצרת בצופה תחושת ההשתלבות של עצמו בתוך נוף הניחן באור טבעי משלו. השמיים בתמונות מכוסים בדרך כלל בעננים כהים היוצרים תחושה קודרת, ובחלק מן התמונות משולבות סצינות של אירועים מתוך הסיפורים בכתבי הקודש.

אסכולת הדנובה משתמשת בציורי הטבע והנוף כאמצעים אומנותיים סימבוליים. מבקרי אומנות מודרניים מוצאים בה מאפיינים של האקספרסיוניזם תוך שימוש במונחים שנכנסו לשימוש גם בשפה יומיומית כגון "אייקון נוף", "אוירה כפרית" וכדומה.

בין האמנים המזוהים ביותר עם סגנון אסכולת הדנובה נמנים: אלברכט אלטדורפר, וולף הובר, קריסטוף שווארץ, אאוגוסטין הירשפוגל.