דנובה

נהר דנובה
גשר מריה-ואלריה על הדנובה, מחבר בין הונגריה לסלובקיה
אורך	2,860 קילומטר
גובה מוצא הנהר	925 מטר
ספיקה ממוצעת	6,700 מ"ק לשנייה
אגן הניקוז	795,686 קילומטר רבוע
מוצא	בריגאך, באזור היער השחור בגרמניה
שפך	הים השחור
מדינות באגן הניקוז	גרמניה, אוסטריה, סלובקיה, הונגריה, קרואטיה, סרביה, בולגריה, רומניה, מולדובה ואוקראינה

נהר הדנובה בבודפשט

הדנובה באולם

הדנובה (גרמנית: Donau; רומנית: Dunăre; הונגרית: Duna; קרואטית: Dunav; אוקראינית: Дунай; פולנית: Dunaj; יוונית קדומה: istros) הוא הנהר השני באורכו באירופה, אחרי נהר הוולגה. אורכו של הדנובה: 2,860 ק"מ.

מקור שמו הוא במילה Danubius, שמו של אל הנהרות הרומי.

הדנובה נובע באזור היער השחור (Schwarzwald) בגרמניה ונשפך לים השחור כדלתה בתחום רומניה. הוא עובר דרך 10 מדינות ובדרכו חוצה את ערי הבירה וינה, בודפשט, ברטיסלבה ובלגרד. הדנובה הוא אחד מנתיבי המים הבינלאומיים החשובים ביותר. זהו הנהר היחיד הזורם ממרכז אירופה לים השחור, ועל כן הוא אחד האמצעים העיקריים לתעבורה של סחורות בין מרכז ומזרח אירופה.

היסטוריה

במשך יותר מ-2,000 שנה שימש נהר הדנובה כאמצעי לתעבורת צבאות. גם האימפריה הרומית אשר במאות הראשונות לספירת הנוצרים היה נהר הדנובה גבולה הצפוני, עשתה בו שימוש. מאוחר יותר חצו את נהר הדנובה הגותים, הסלאבים, ההונים ושבטים אחרים בדרכם אל תוך האימפריה הרומית.

הצלבנים עשו שימוש בנהר הדנובה במהלך מסעות הצלב על מנת לנוע מהר יותר אל עבר ירושלים. בשלהי ימי הביניים השתמשו אף הטורקים העות'מאנים בנהר הדנובה להקלת גיחותיהם במסעות כיבושיהם בדרום-מזרח אירופה ובמרכז אירופה עד שנבלמו במערכה על וינה בשנת 1683 אשר לאחריה לא היוו עוד איום על מרכז אירופה.

במאה ה-19 נחתמו הסכמים רבים על מנת למנוע ממדינה כלשהי להשיג שליטה רבה מדי על נהר הדנובה. באותה התקופה נחלשה השפעת האימפריה העות'מאנית בבלקן ואילו השפעת האימפריה הרוסית עלתה, על כן, פעלו מדינות אירופה החזקות למנוע השתלטות רוסית על שפך נהר הדנובה. בשנת 1856 נחתם חוזה פריז שסיים את מלחמת קרים, הוראת החוזה הייתה שוועדה בינלאומית תפקח על השימוש בשפך נהר הדנובה לים השחור. ב-1890 ביצעה אוסטריה עבודות שיפור באזור הקרוי בשם "שער הברזל", המצוי כיום בגבול שבין רומניה לסרביה. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ועדת הפיקוח על נהר הדנובה אושרה מחדש בהסכמי וורסאי.

לאחר מלחמת העולם השנייה הפיקוח על נהר הדנובה לא התאפשר בגלל חלוקת אירופה למזרח ומערב על ידי מדיניות מסך הברזל של הסובייטים כפי שהטיב לתאר אותה וינסטון צ'רצ'יל.

בתחילת שנות ה-90 סלובקיה הטתה חלק מנהר הדנובה ל"סכר גאבציקובה" על מנת להפיק חשמל בשיטה ההידרו-אלקטרית, מה שעורר משבר עם הונגריה על קו הגבול ביניהן, משבר שיושב רק באופן חלקי. סכר זה היה פרויקט משותף של צ'כוסלובקיה, אוסטריה והונגריה אך הונגריה ואוסטריה נמנעו מלהשתתף בפרויקט עקב לחצים מצד קבוצות התומכות באיכות הסביבה וצ'כיה פרשה לאחר הפילוג בינה ובין סלובקיה.

ב-1992 חוברו נהר הריין, נהר המיין ונהר הדנובה במסגרת הפרויקט הגרמני "תעלת ריין-מיין-דנובה", מה שיצר נתיב מים באורך 3,500 ק"מ אשר קצהו האחד בשפך נהר הריין בים הצפוני וקצהו השני בשפך הדנובה בים השחור.

בשנת 1999 התעבורה בנהר הדנובה הייתה קשה עקב הפגזות כוחות נאט"ו 3 גשרים על הדנובה שבסרביה, נזק שתוקן רק בשנת 2002.

החשיבות הכלכלית

מי שתייה

מי הדנובה מהוים את מקור מי השתייה של כ-10 מליון בני אדם המתגוררים בישובים לאורכה. נכון לשנת 2004 , כשליש ממי השתייה באיזור שטוטגרט ומחוז דנובה עילית במדינת באדן וירטמברג בגרמניה, מקורם במי הדנובה המטוהרים, ובשיעור נמוך יותר בערים נוספות לאורכה כגון אולם ופסאו. באוסטריה ובהונגריה נעשה שימוש מועט במי הדנובה לצרכי שתייה בעיקר בגלל הצורך בטיהור מאסיבי שלהם. ברומניה רק באיזורים מעטים בהם רמת הזיהום נמוכה ניתן להשתמש במי הדנובה לשתייה.

תובלה ומסחר

הדנובה משמשת כנתיב תובלה חשוב. פתיחת תעלת ריין-מיין-דנובה, איפשרה יצירת קשר תעבורתי על גבי ספינות בין הים השחור לבין מערב אירופה ונמל רוטרדם. תוכניות לשיפור התעבורה בנתיב המים הכרוכות בפעולות בינוי בהיקפים נרחבים, נתקלות בהתנגדויות של ארגוני איכות הסביבה.

דיג

הדיג בדנובה, אשר היווה מקור פרנסה עיקרי ובעל ערך כלכלי חשוב לתושבים המתגוררים לאורכו בימי הביניים, איבד מחשיבותו וכיום רק דייגים מעטים מתפרנסים ממנו בנקודות מסויימות לאורכו ובאיזור השפך, שם הוא מגלם עדיין ערך כלכלי.

תיירות

בכל המדינות אשר לאורך הדנובה מפוזרים איזורים בעלי משמעות תיירותית כגון איזורי נופש, שמורות טבע ופארקים לאומיים. לאורך גדת הנהר, נמתח לאורך כ-2900 קילומטר, "שביל האופניים של הדנובה" המהווה נקודת משיכה תיירותית חשובה.

בתרבות ובאמנות

• "הדנובה הכחולה" הוא שמו של קטע מוסיקלי מפורסם בסגנון הואלס, מאת המלחין האוסטרי יוהן שטראוס. "גלי הדנובה" הוא קטע מוסיקלי בסגנון ואלס מאת המלחין הרומני יוסיף איוונוביץ'. "סיפורי הדנובה" הוא שמה של סימפוניה מאת המלחין האוסטרי-אמריקני ג'ו זאווינול.
• הדנובה מוזכרת בהמנון הלאומי של בולגריה לשם תיאור יופיה הטבעי של הארץ. בשירי העם הליטאים מוזכרת הדנובה יותר מאשר הנהר הארוך ביותר בליטא –נמן.
• אסכולת הדנובה התפתחה בציור הגרמני במאה ה-16, כסגנון של ציורי נוף וטבע.
• "נווט הדנובה" הוא שמו של ספר מאת הסופר הצרפתי ז'ול ורן.
• הדנובה מוזכרת כאתר התרחשויות במספר רב של סרטי קולנוע.
• בסדרת הטלויזיה "מסע בין כוכבים" מוזכרת ספינת חלל מסוג דנובה.

ערים גדולות שהדנובה עובר דרכן

• אולם - גרמניה
• אינגולשטאט - גרמניה
• רגנסבורג - גרמניה
• לינץ - אוסטריה
• וינה - בירת אוסטריה
• ברטיסלבה - בירת סלובקיה
• בודפשט - בירת הונגריה
• נובי סאד - סרביה
• בלגרד - בירת סרביה
• רוסה - בולגריה
• בראילה - רומניה
• גאלאץ - רומניה

ראו גם

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דנובה

• הדלתה של הדנובה
• ביצת יאלומיצה
• שערי הברזל