אפקט הקרנה אחורית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אפקט הקרנה אחוריתאנגלית: Rear projection effect) הוא אפקט מיוחד, טכניקה לשילוב הופעות חזית עם רקע שצולם מראש. האפקט היה בשימוש נרחב בתעשיית הקולנוע שלפני העידן הממוחשב. האפקט היה מזוהה כאשר היה נראה מאחורי הגיבור רקע דהוי.

טכניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחקנים עומדים מול מסך בזמן שמקרן ממוקם מאחורי המסך מטיל את התמונה בצורה הפוכה על המסך (הקרנת מראה כך שמקדימה ההקרנה נראית רגילה) לשם זה נדרש שטח גדול יחסית ומרחק כדי להקרין את הסרט, לעתים קרובות הרקע המוקרן הופיע קלוש ודהוי לעומת האובייקט בקדמת הבמה. השתמשו באפקט זה בסרטים כדי לדמות נסיעה ברכב, בית בוער, אזור מסוכן וכו', כאשר השחקנים וצוות הצילום היו למעשה באולפן.

חסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים מסוימים החפצים מקדמת הצילום והשחקנים היו נראים זזים בחוסר סינכרון עם הרקע בשל חוסר תיאום בין צילום הרקע התזזיתי לצילום השחקנים עם סטאדיקאם או אמצעי אחר (בעיקר קפיצות תזוזות חדות ברקע וכו...) האפקט היה צורם ונראה לעין, בפוסט לא יכולים להתחרט ולהחליף את הרקע או לעשות לרקע מניפולציה כל שהיא לאחר הצילום.

יתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחקן יכול בזמן אמת להגיב לרקע ולראות את האפקט מאחוריו, הצלם יכול להזיז את המצלמה לעשות זום וכ"ד (בצילומי מסך כחול כדי לזוז ולעשות זום צריכים להשתמש במערכת מויישין קונטרול –בקרת תנועה המאוד יקרה כי הרקע והאובייקט לא מצטלמים ביחד באותו הזמן). חוסכים עבודת פוסט, עלות יחסית זולה.

התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתקדמות העיקרית של הקרנה אחורית היא הקרנה קדמית, אותו עיקרון רק שנעשה שימוש בחומר מיוחד על מסך מיוחד כדי לאפשר את ההקרנה מהחזית בצורה ברורה וחדה. התוצאה היא תמונה רוויה הרבה יותר ואובייקטים חדים יותר. הטכניקה החדשנית הייתה בשימוש ניסיוני בזמן הצילומים של 2001: אודיסיאה בחלל , במקרה זה נעשה שימוש כדי להימנע מאתרי צילום יקרים באפריקה במהלך סצינות הפתיחה של הסרט, אבל האפקט היה בשימוש גם במגוון סצינות לאורך הסרט (היציאה לחלל החלונות של החללית) ולייצרת אפקטים על המסך של המחשב (מחשב החללית) כיום משתמשים באפקט המסך כחול שהפך נפוץ יותר ויקר פחות. הקרנה אחורית הפכה מיושנית קוונטין טרנטינו השתמש באפקט בספרות זולה במהלך הנסיעה במונית ג'יימס קמרון השתמש באפקט ב"הנוסע השמיני 2" ו"בשליחות קטלנית 2" (שהמשאית דוהרת מאחורי שוורצנגר) היה שימוש רב בסרט אוסטין פאוורס כדי לתת מראה של סרטי ריגול ישנים "רוצחים מלידה" השתמשו בטכניקה בצורה נרחבת כדי להדגיש מניעים ניסתרים תת-הכרתיים של השחקנים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנה אחורית הייתה עוד לפני שהחל בפועל השימוש בה, על ידי ז'ורז' מלייס ואדווין פורטר אולם זה נעשה אפשרי רק ב-1930 בשל שלוש התפתחויות הטכניות הדרושות:

  • החשוב ביותר היה פיתוח של מנוע מצלמה ומקרן, אשר היו מקושרים לתריס של המצלמה בסינכרון מלא.
  • שנית, איסטמן קודאק המבוא של של רגיש לכל הצבעים מלאי הסרט בשנת 1928 אפשרה את המצלמה כדי לחשוף את הרקע מוקרן יותר מניות, מה שהופך אותו נראה קלוש פחות ממה שהוא עשה לפני. לבסוף, הגדול מודד הסרט מתחיל להסתמן בשנת 1920 המנוח דרש מנורות הקרנת עוצמה רבה יותר, אשר היו זמינים בהמשך להכנת התחזית בהירים המסך האחורי ובכך כראוי חשופים יותר. חברת פוקס הייתה הראשונה להשתמש בטכניקת הקרנה אחורית מודרנית, בשנת 1930 עם סרטיהם Liliom ואז "רק תדמיינו" על העבודה הטכנית קיבלו בשנת 1933 אוסקר. זמן קצר לאחר מכן פארמונט שיכללה את השיטה ופיתחה שיטות אחדות כגון סינכרון 3 מקרנים לאותו מסך.
  • חשיפה בהירה יותר ASC וRKO

פיתחו חשיפה בהירה יותר עם הסרט "טס במורד לריו" (1933)

אלפרד היצ'קוק השתמש בתהליך בהצלחה להראות את קרי גרנט מותקף על ידי מטוס ב"מזימות בינלאומיות", אך ספג ביקורת כאשר הוא השתמש בו בהרחבה ב"מארני".