אפקט פורר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אפקט פורראנגלית: Forer effect; על שם הפסיכולוג ברטרם פורר) הוא הטיה קוגניטיבית המכונה גם אפקט ברנום (על שם הקרקסאי פי. טי. ברנום שעסק רבות בפיצוח ובחשיפה של אפקט זה). על פי הטיה זו, אדם נוטה להעניק דירוג נכוֹנוּת גבוה לתיאור חיובי, המתייחס כביכול אליו באופן ספציפי, גם אם בפועל התיאור כללי ומעורפל דיו כדי להיות ישים למגוון רחב של אנשים. אפקט פורר מסייע בהסברת נטייתם של אנשים רבים לקבל את נכונותם של תחומים פסבדו-מדעיים, כמו אסטרולוגיה, גרפולוגיה או ניבוי עתידות.

ניסוי פורר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורר ערך בשנת 1948 ניסוי במסגרת קורס מבוא לפסיכולוגיה, שבו השתמש בתיאור אישיות מעורפל שהופיע בטור אסטרולוגי בעיתון כלשהו. התיאור, לפי פורר, היה עשוי להתאים כמעט לכל אדם:

יש לך צורך שאנשים אחרים יאהבו ויעריצו אותך, אך אתה נוטה להיות ביקורתי ביחס לעצמך. למרות שיש לך כמה חולשות אנושיות, אתה מסוגל בדרך כלל לפצות עליהן. יש לך יכולות רבות שאינך עושה בהן שימוש ושלא ניצלת לתועלתך. למרות שכלפי חוץ אתה נראה בעל משמעת ושליטה עצמית, בתוכך אתה נוטה להיות מודאג וחסר ביטחון. לעתים יש לך ספקות אם עשית את ההחלטות הנכונות או את הדבר הנכון. אתה מעדיף מידה של שינוי וגיוון, ומאבד סיפוק כאשר ישנן הגבלות ואיסורים על פעולתך. אתה גם מתגאה ביכולתך לחשוב באופן עצמאי, ואינך מקבל את הצהרותיהם של אנשים אחרים בלי שתנתנה לך הוכחות מספקות. למרות זאת, גילית כי לפעמים לא כדאי להיות גלוי מדי בפני אחרים. לעתים, אתה מתנהג באופן מוחצן וחברותי ומפגין חיבה לאחרים, אך במקרים אחרים אתה מופנם, מהוסס ומרוחק. חלק משאיפותיך נוטות להיות לא מציאותיות.

במסגרת הניסוי, ערך פורר מבחן אישיות לתלמידי קורס המבוא, התעלם מתשובותיהם, ונתן לכל אחד מהתלמידים את ההערכה שלעיל. הוא ביקש מהם לדרג את ההערכה שקיבלו בציון שבין 0 ל-5, כש-5 הוא הציון להערכה המתאימה באופן "מעולה" לאישיותו, 4 סימן התאמה "טובה", וכן הלאה. הציון הממוצע היה 4.26 בפעם הראשונה בה ערך פורר את הניסוי. פורר ואחרים חזרו על הניסוי מאות פעמים נוספות עם תלמידי פסיכולוגיה, כשהציון הממוצע נותר בערך 4.2.

התוצאות המובהקות של הניסוי יכולות להסביר, לפחות באופן חלקי, מדוע אנשים רבים סבורים כי פסבדו-מדעים כמו אסטרולוגיה, ביוריתמוס, כירומנטיקה, גרפולוגיה ודומיהם מספקים להם תיאור אישיות מדויק. פורר סבר כי הסיבה לדירוג הדיוק הגבוה-במובהק של הניתוח הסתמי, היא שאנשים נוטים להאמין לטענות הנוגעות אליהם, ביחס ישר לרצון שלהם שהטענות תהיינה נכונות.

כלומר, תהיה לאנשים נטייה לקבל הצהרות מפוקפקות ואפילו כוזבות לחלוטין ביחס לעצמם, כל עוד הן תיראנה להם חיוביות או מחמיאות דיין, משום שהם מקווים שהן תהיינה נכונות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Forer, B. R. (1949). The fallacy of personal validation: A classroom demonstration of gullibility. Journal of Abnormal and Social Psychology, 44, 118-123.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]