ארווה לה טלייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארווה לה טלייה
Hervé Le Tellier
צילום מ-2021
צילום מ-2021
לידה 21 באפריל 1957 (בן 67)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפתצרפת צרפת
מקום לימודים אוניברסיטת פריז 7, המרכז להכנת עיתונאים של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס גונקור (2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארווה לה טלייהצרפתית: Hervé Le Tellier; נולד ב-21 באפריל 1957) הוא סופר ובלשן צרפתי. חבר בקבוצת הספרות הבינלאומית אוליפו, והנשיא הרביעי שלה. זוכה פרס גונקור לשנת 2020 עבור ספרו "אנומליה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לה טלייה נולד בפריז. הוא החל את דרכו כעיתונאי מדעי, והצטרף לאוליפו בשנת 1992.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 הוא זכה לתשומת לב משמעותית עם פרסום ספרו Les amnésiques n'ont rien vécu d'inoubliable בצרפת, אוסף של אלף משפטים קצרים מאוד המתחילים ב"אני חושב ש".

הרומן המורכב שלו Le voleur de nostalgie נכתב כמחווה לסופר האיטלקי איטלו קלווינו.

בשנת 2002 החל לפרסם ב"לה מונד" על בסיס יומי כרוניקה סאטירית קצרה בשם "נייר זכוכית". הוא ייסד, יחד עם פרדריק פאז'ס ואחרים, את "אגודת החברים של ז'אן-בטיסט בוטול" כדי לקדם את הפילוסוף הפיקטיבי הזה ואת בית הספר שלו ל"בוטוליזם".

בשנת 2006 פרסם מסה בשם "האסתטיקה של אוליפו", המציגה נקודת מבט אישית מאוד על ספרות תחת אילוצים, מזווית לשונית.

ספרו "אנומליה" זיכה אותו בפרס גונקור לשנת 2020 ותורגם ל-45 שפות[1]. לה טליה הוא החבר הראשון באוליפו שזכה בפרס זה.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קפלת הסיקסטין, תורגם על ידי איאן מונק, הוצאת ארכיון דלקי, 2011
  • אלף פנינים (לאלף אגורות), תורגם על ידי איאן מונק, הוצאת ארכיון דלקי, 2011
  • מספיק על אהבה, תורגם על ידי אדריאנה האנטר, עיתונות אחרת, 2011
  • התערבותו של אדם טוב, בתרגומה של אדריאנה האנטר, עיתונות אחרת
  • Electrico W, תורגם על ידי אדריאנה האנטר, עיתונות אחרת
  • כל המשפחות המאושרות, תורגמה על ידי אדריאנה האנטר, עיתונות אחרת
  • "אגדות נוזלים", תורגם על ידי קול סוונסן, מהדורות הריבוע השחור.

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיתוף פעולה עם אוליפו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קומפליום אוליפו, הוצאת אטלס, 1998
  • מסעות חורף, הוצאת אטלס, 2000.

בשיתוף פעולה עם אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפאווים בראש, האנתולוגיה, בימוי. ברטראן ז'רום ופרנסואז טרסאר, גלימאר 2007
  • מילון הפאוונים בראשו, דיר. פרנסואז טרסארד, גלימאר, 2007
  • קריאות מאת רומן גארי, עורך. פרנסואה אובל, מהדורה משותפת Le Magazine littéraire -Gallimard, 2011
  • צ'יין, עם פיליפ די פולקו, Textuel Éditions
  • Contes de Perrault, שכתוב של כיפה אדומה, תחת הכותרת La Petite Rétrospective rouge, Editions Belfond, 2015.

יצירות לתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Siréplikmacsimum, 1996
  • La Magie nakafé, "קהל צעיר", עם עמנואל ברויאר, 2002
  • Le Roi-Caillou, "קהל צעיר", עם עמנואל ברויאר, 2003
  • לה לוסטר, עם עמנואל ברויאר, 2006
  • בטכניקולור, עם רמי שֶני, 2006
  • מאדאם קולבר, קומדיה, עם רמי שֶני, 2007
  • הקרב על גרגוביה, קומדיה, עם רמי שֶניי, 2008
  • אמנזיאקים לא חוו שום דבר בלתי נשכח, עם אטיין קוקרו ואיזבל קניא, שעובד בשנת 2011 על ידי פרדריק שרבף
  • La Chapelle Sextine , קומדיה, עיבוד ,,בימוי ומשחק במופע יחיד של ז'אן בזייה, 2015
  • אני ופרנסואה מיטראן, קומדיה, עם השחקן אוליבייה ברושה, עיבוד ובימוי של בנז'מן גיאר, 2016
  • ארוחת הערב שלי עם ווינסטון, קומדיה, בימוי ומשחק במופע יחיד של ז'יל כהן, 2019

יצירות אופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עם המלחין פרנסואה ריבק, Le Regard de Lyncée, אופרת פופ-רוק, 2001
  • עם פרנסואה ריבק, Qui est fou, אופרת פופ-רוק, 2003
  • עם המלחין ברונו ז'ינר, פיון לוקח סיור ב-D9, אופרה קאמרית לפי הנובלה "התנועה הלבנה" , 2012.

יצירות וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רפליס, 26 דקות, עם ז'אן-בטיסט דקאוול, 1999
  • חוצה את פריז, 15 דקות, עם ז'אן-בטיסט דקאוול, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארווה לה טלייה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]