כיפה אדומה
ערך זה עוסק במעשייה "כיפה אדומה". אם התכוונתם לסרט, ראו כיפה אדומה: הסיפור האמיתי.
כיפה אדומה היא אחת מהמעשיות שליקטו האחים גרים. האגדה היא אבטיפוס של מוטיב עלילתי 333 בסיווג ארנה-תומפסון.
תוכן עניינים |
תקציר העלילה [עריכה]
האגדה פורסמה לראשונה בסוף המאה ה-17 בידי הסופר שארל פרו בספרו הידוע "סיפורי אמא אווזה", ונכתבה מחדש כמאתיים שנה מאוחר יותר בידי האחים גרים לגרסה הידועה כיום. עלילת האגדה מספרת על ילדה שכונתה "כיפה אדומה" בשל ברדס אדום שחבשה תמיד לראשה. יום אחד, אמהּ של כיפה אדומה שלחה אותה לבית סבתה בקצה היער להביא לה עוגה ובקבוק יין, לאחר שזו חלתה, בעודה אומרת לה להיזהר בדרך ולא לסור מהשביל כדי שלא תיפול ותשבור את הבקבוק, או בגרסאות אחרות להזהר מ"הזאב הגדול והרע".
בדרך היא אכן פגשה בזאב הרע וזה השתוקק לאוכלה, אך לא עלה בידו (הסיבה תלויה בגרסת הסיפור). הזאב שאל את כיפה אדומה לאן היא הולכת וזו ענתה לו בתמימות שלבית סבתה החולה, להביא לה מצרכים. הזאב, לאחר ששמע זאת, מפתה את כיפה אדומה להתבונן ביער, ולהנות מקסמיו, והיא אכן מסתובבת ביער תוך שהיא קוטפת פרחים לסבתה.
בזמן הזה הזאב רץ במהירות לבית הסבתא, הערים עליה בהתחזותו לכיפה אדומה, וטרף אותה בשלמותה. לאחר מכן נשכב במיטתה, כשהוא לובש את בגדיה, בציפייה לכיפה אדומה שתבוא. כעבור זמן מה הגיעה כיפה אדומה אל הבית. הזאב, אשר חיקה את קולה של הסבתא, ביקש מכיפה אדומה להתקרב למיטה, ואז התנהל בין כיפה אדומה לזאב הדיאלוג המפורסם:
"סבתא, למה זה אזנייך ארוכות כל-כך?" - "כדי לשמוע אותך טוב יותר, יקירתי" ענה הזאב.
"ולמה עינייך גדולות כל-כך?" - "כדי לראות אותך טוב יותר, יקירתי".
"ולמה פיך גדול כל-כך ושינייך חדות כל-כך?" - "כדי לטרוף אותך!" ענה הזאב, זינק ובלע את כיפה אדומה.
למזלם של כיפה אדומה וסבתה, עבר הצייד באותו רגע ליד בית הסבתא. הוא נכנס פנימה, תפס את הזאב הרע, פתח את בטנו והוציא ממנו את כיפה אדומה ואת הסבתא, ובמקומן הכניס לבטנו סלעים, שגרמו למותו של הזאב.
הגרסאות הקדומות יותר של האגדה, שהסתובבו באירופה לפחות מהמאה ה-10, שונות מהגרסה המוכרת כיום במספר דרכים. הבגד של הילדה לא תמיד אדום. האנטגוניסט אינו תמיד זאב, אלא לפעמים אווגר או איש-זאב. איש-הזאב בדרך כלל משאיר שאריות מהדם והבשר של הסבתא ומאכיל את הילדה. בנוסף, הוא מבקש ממנה להתפשט ולהשליך את בגדיה לאש[דרוש מקור].
בגרסות מסוימות, הזאב אוכל את הנערה לאחר שהיא נכנסת למיטה איתו, ושם מסתיים הסיפור. במקרים אחרים, היא מבחינה בזהות הבדויה שלו ומנסה להימלט. היא אומרת ל"סבתא" שלה שהיא צריכה להתפנות ושהיא לא רוצה לעשות זאת במיטה. הזאב מניח לה לעשות זאת, אך קושר אליה חוט כדי שלא תברח. עם זאת, היא מתירה את הקשר ומניחה אותו על חפץ אחר, ובורחת. בסיפורים אלה היא ניצלת לא בעזרת דמות בוגרת, גברית או נשית, אלא בעזרת חוכמתה[דרוש מקור].
משמעות האגדה [עריכה]
כרבות מן המעשיות המוכרות כיום, שורשי המעשיה נעוצים בעבר הרחוק והיא נושאת בחובה מסר שהשתנה במרוצת השנים. אמונה עממית גורסת כי את האגדה "כיפה אדומה" נהגו אמהות לספר לבנותיהן, בתחילת גיל הבשלות המינית. המסר של הסיפור היה: עכשיו, כאשר יש לך כיפה אדומה (סמל לווסת), עליך להיזהר מזאבים, משמע גברים. הסיפור התגלגל עד שערכו האחים גרים, במאה ה-19 את האוסף הנודע שלהם ובשל שינויים חברתיים, השתנתה מטרתו והמסר אשר נשא בחובו היה: אסור לדבר עם זרים. בתקופה ההיא, מעשיות רבות כללו אלימות רבה וסופן לא היה משמח. בפרט, כיפה אדומה וסבתא, שתיהן נרצחו על ידי הזאב הרע. בתקופה מאוחרת, כאשר אלימות הפכה לטאבו, לפחות לילדים, הוסיפו לאגדה המפורסמת את הצייד שנחפז להציל את כיפה אדומה וסבתא מבטנו של הזאב בסוף הסיפור, וזוהי הגרסה המוכרת כיום.
תרגום לעברית לאור המשמעות [עריכה]
בשפת המקור, גרמנית, נקראת גיבורת הסיפור "Rotkäppchen", מילולית "הילדה בברדס הרכיבה האדום" (גם השם האנגלי "Little Red Riding Hood" משמעותו דומה). הסיפור תורגם לעברית תחת השם "כיפה אדומה", וזאת למרות העובדה שכיפה אינה השם המקורי, ויתרה מזו, היא מזוהה בתרבות היהודית עם גברים. כיסויי ראש בכלל, וברדס בפרט, וברדס רכיבה אף יותר, מסמלים בתרבות האירופית דבקות בערכים דתיים (ראו כיפה, נזיר, ברדס ועוד), והמתרגם בחר כיסוי ראש המוכר לקורא העברי כמייצג דתיות.
אריך פרום [עריכה]
על-פי פרשנותו של אריך פרום,[1] המשמעות אמנם נסובה על עניין המיניות. הכיפה הקטנה מקטיפה אדומה מסמלת את הווסת, והאזהרה שלא לשבור את בקבוק היין היא אזהרה מפני קיום יחסי מין ואובדן הבתולים. עם זאת הוא תוהה מהו תפקידו של הגבר וכיצד מוצגת המיניות בסיפור. לטענתו, הגבר מצטייר כבעל חיים ערמומי ואכזר, ויחסי המין מתוארים כיחסים קניבליים שבהם הגבר בולע את האישה. תיאור זה מבטא איבה עמוקה כלפי הגבר וכלפי מין, שיש להניח שאיננה מקובלת על נשים שמחבבות גברים ונהנות מיחסי מין. גם בסיפור של מילוי כרסו של הזאב באבנים, הוא רואה הצגה של איבה ודעה קדומה כלפי הגברים. כדי להעמיד את הגבר באור מגוחך נותנים לו למלא תפקיד של אישה הרה, אך שמים בבטנו אבנים שהם סמל לעקרות, שכובדן ממית אותו. על פי פרום, סיפור אגדה זה הוא סיפור של שלושה דורות של נשים המסמלות את הסכסוך העתיק של גבר-אישה, שגם מסתיים בניצחונן, בניגוד למיתוס של אדיפוס, שבו הגבר יוצא כמנצח.
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- קתרין אורנשטיין, לרקוד עם זאבים (באנגלית)
