כיפה אדומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כיפה אדומה והזאב, ציור של גוסטב דורה (1883)
כיפה אדומה ממרציפן במוזיאון המרציפן בסנטאנדרה, הונגריה

כיפה אדומה היא אחת מהמעשיות שליקטו האחים גרים. האגדה היא אבטיפוס של מוטיב עלילתי 333 בסיווג ארנה-תומפסון.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגדה פורסמה לראשונה בסוף המאה ה-17 בידי הסופר שארל פרו בספרו הידוע "סיפורי אמא אווזה", ונכתבה מחדש כמאתיים שנה מאוחר יותר בידי האחים גרים לגרסה הידועה כיום (יש גרסאות שונות לעלילה). עלילת האגדה מספרת על ילדה שכונתה "כיפה אדומה" בשל ברדס אדום שחבשה תמיד לראשה (למרות שזה לא נכון, מכיוון שברדס וכיפה הם שני כיסויי ראש שונים והכיפה היא כיסוי ראש גברי). יום אחד, אמהּ של כיפה אדומה שלחה אותה לבית סבתה בקצה היער להביא לה עוגה ובקבוק יין, לאחר שזו חלתה, בעודה אומרת לה להיזהר בדרך ולא לסור מהשביל כדי שלא תיפול ותשבור את הבקבוק, או בגרסאות אחרות להזהר מ"הזאב הגדול והרע".

בדרך היא אכן פגשה בזאב הרע וזה השתוקק לאוכלה, אך לא עלה בידו (הסיבה תלויה בגרסת הסיפור). הזאב שאל אותה לאן היא הולכת וזו ענתה לו בתום לב שלבית סבתה החולה, להביא לה מצרכים (למעשה כיפה אדומה, בצעד זה, המרתה את פי אמה). הזאב, לאחר ששמע זאת, מפתה אותה להתבונן ביער ולהנות מקסמיו, והיא אכן מסתובבת ביער תוך כדי שהיא קוטפת פרחים לסבתה.

בזמן הסחת הדעת, הזאב רץ במהירות לבית הסבתא. הוא דפק בדלת הבית, ולאחר שזו שאלה מי הדופק בדלת, הוא עונה לה ומעמיד פנים שהוא כיפה אדומה. לאחר שהסבתא פתחה את הדלת, הערים עליה הזאב וטרף אותה בשלמותה (כאשר למרות זאת היא נשארת בחיים בבטנו). לאחר מכן נשכב הזאב במיטתה, כשהוא לובש את בגדיה של הסבתא לשם התחזות, בציפייה לכיפה אדומה שתבוא. כעבור זמן מה, הגיעה כיפה אדומה אל הבית כדי להביא לסבתה את העוגה ובקבוק היין. הזאב המחופש שחיקה את קולה של הסבתא ביקש מכיפה אדומה להתקרב למיטה, ואז התנהל בין כיפה אדומה לזאב הדיאלוג המפורסם:

"סבתא, למה זה אזנייך ארוכות כל-כך?" - "כדי לשמוע אותך טוב יותר, יקירתי" ענה הזאב.

"ולמה עינייך גדולות כל-כך?" - "כדי לראות אותך טוב יותר, יקירתי".

"ולמה פיך גדול כל-כך ושינייך חדות כל-כך?" - "כדי לטרוף אותך!" ענה הזאב שחשף את עצמו, זינק ובלע את כיפה אדומה (שגם נשארה בחיים לצד סבתה, בבטנו).

למזלן של כיפה אדומה וסבתה, עבר הצייד (או בגרסה אחרת חוטב עצים) באותו רגע ליד בית הסבתא. הוא נכנס פנימה, תפס את הזאב הרע, פתח את בטנו (לא תואר כיצד, כדי לא להפחיד את הילדים) והוציא ממנו את כיפה אדומה ואת הסבתא. במקומן, הכניס הצייד סלעים לבטנו, שגרמו למותו של הזאב מרוב כובד וכאבים.

הגרסאות הקדומות יותר של האגדה, שהסתובבו באירופה לפחות מהמאה ה-10, שונות מאוד מהגרסה המוכרת כיום במספר דרכים. הבגד של הילדה לא תמיד אדום. באחת הגרסאות, כאשר כיפה אדומה בדרך לסבתה, היא נתקלת בציפור פצועה ומורחת ריבה על כנפה השבורה, שמרפאת אותה (מטאפורה לחומר חיטוי). האנטגוניסט אינו תמיד זאב, אלא לפעמים אווגר או איש-זאב. איש-הזאב בדרך כלל משאיר שאריות מדמה ומבשרה של הסבתא ומאכיל את הילדה. בנוסף, הוא מבקש ממנה להתפשט ולהשליך את בגדיה לאש[דרוש מקור].

בגרסאות מסוימות, הזאב אוכל את כיפה אדומה לאחר שהיא נכנסת למיטה איתו ושם מסתיים הסיפור. במקרים אחרים, היא שמה לב לכך שזו אינה סבתה אלא הזאב הלובש את בגדי סבתה, ומנסה להימלט. היא אומרת ל"סבתא" שלה שהיא צריכה להתפנות ושהיא לא רוצה לעשות זאת במיטה. הזאב מניח לה לעשות זאת, אך קושר אליה חוט כדי שלא תברח. עם זאת, היא מתירה את הקשר ומניחה אותו על חפץ אחר, ובורחת. בסיפורים אלה היא ניצלת לא בעזרת דמות בוגרת, גברית או נשית, אלא בעזרת חוכמתה[דרוש מקור].

משמעות האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרבות מן המעשיות המוכרות כיום, שורשי המעשיה נעוצים בעבר הרחוק והיא נושאת בחובה מסר שהשתנה במרוצת השנים. אמונה עממית גורסת כי האגדה "כיפה אדומה" היא בעלת מסר מיני לבנות, ושעל כן נהגו אמהות לספר אותה לבנותיהן, בתחילת גיל הבשלות המינית. המסר של הסיפור היה: עכשיו, כאשר יש לך כיפה אדומה (הכוונה לווסת), עלייך להיזהר מזאבים, דהינו גברים. הסיפור התגלגל עד שערכו האחים גרים, במאה ה-19 את האוסף הנודע שלהם ובשל שינויים חברתיים, השתנתה מטרתו והמסר אשר נשא בחובו היה: אסור לדבר עם זרים. בתקופה ההיא, מעשיות רבות כללו אלימות רבה וסופן היה טראגי, כאוב ומזעזע עד להתפקע. בפרט, כיפה אדומה וסבתא, שתיהן נרצחו על ידי הזאב הרע. בתקופה מאוחרת, כאשר אלימות הפכה לטאבו, לפחות לילדים, הוסיפו לאגדה המפורסמת את הצייד שנחפז להציל את כיפה אדומה וסבתא, וזוהי הגרסה המוכרת כיום.

תרגום לעברית לאור המשמעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפת המקור, גרמנית, נקראת גיבורת הסיפור "Rotkäppchen", מילולית "הילדה בברדס הרכיבה האדום" (גם השם האנגלי "Little Red Riding Hood" משמעותו דומה). הסיפור תורגם לעברית תחת השם "כיפה אדומה", וזאת למרות העובדה שכיפה אינה השם המקורי, ויתרה מזו, היא מזוהה בתרבות היהודית עם גברים. כיסויי ראש בכלל, וברדס בפרט, וברדס רכיבה אף יותר, מסמלים בתרבות האירופית דבקות בערכים דתיים (ראו כיפה, נזיר, ברדס ועוד), והמתרגם בחר כיסוי ראש המוכר לקורא העברי כמייצג דתיות. בישראל יצא לאור לראשונה הסיפור בעברית בתרגומו של לוין קיפניס בלויווי ציורים של ק. מטהמורוס בהוצאת שמואל זימזון.

אריך פרום[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי פרשנותו של אריך פרום[1], המשמעות אמנם נסובה על עניין המיניות הנשית. הכיפה הקטנה מקטיפה אדומה מסמלת את הוסת - המחזור של האישה, הדימום מאזור הפות המעיד על היותה פוריה. האזהרה שלא לשבור את בקבוק היין היא למעשה אזהרה מפני קיום יחסי מין ואובדן הבתולים (בקבוק היין הוא כנראה שם נרדף לפין). עם זאת הוא תוהה מהו תפקידו של הגבר וכיצד מוצגת המיניות, וכן מיניותו של הגבר, בסיפור. לטענתו, הגבר מצטייר כבעל חיים ערמומי ואכזר, ויחסי המין מתוארים כיחסים קניבליים שבהם הגבר בולע את האישה (זהו דווקא אינו אקט מיני). תיאור זה מבטא איבה עמוקה כלפי הגבר וכלפי מין, שיש להניח שאיננה מקובלת על נשים שמחבבות גברים ונהנות מיחסי מין. גם במילוי כרסו של הזאב באבנים הוא רואה הצגה של איבה ודעה קדומה כלפי הגברים. כדי להעמיד את הגבר באור מגוחך, נותנים לו למלא תפקיד של אישה הרה, אך שמים בבטנו אבנים שהם סמל לעקרות, שכובדן ממית אותו. על פי פרום, סיפור אגדה זה הוא סיפור של שלושה דורות של נשים המסמלות את הסכסוך העתיק של גבר-אישה, שגם מסתיים בניצחונן, בניגוד למיתוס של אדיפוס, שבו הגבר יוצא כמנצח.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריך פרום, "השפה שנשכחה", עמ' 199-194