רומן גארי
רומן גארי (בצרפתית: Romain Gary; 8 במאי 1914 – 2 בדצמבר 1980) היה סופר, במאי קולנוע, דיפלומט, וטייס קרב יהודי-צרפתי יליד ליטא.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
נולד בשם רומן קַאצֶב (בפולנית: Kacew; ברוסית: Кацев) ב-8 במאי 1914 בווילנה. גדל בעיר הולדתו וילנה ומאוחר יותר בוורשה. לפי סיפור בדיוני אביו היה כביכול איוון מוז'וחין, שהיה אחד מגדולי השחקנים הרוסיים ושלמעשה לא היה לו כל קשר עם אמו של רומן גארי, ספק אם נפגש אתה אי פעם. במציאות אביו של הסופר היה כנראה סוחר יהודי בשם אריה לייב קאצב ואמו - מינה יוסלבנה לבית אובצ'ינסקי (Owczinski), שחקנית יהודייה-רוסייה שהתגרשה מבעלה הראשון. בגיל 14 עבר עם אמו להתגורר בניס שבצרפת. למד משפטים בפריז, ואחר כך התגייס לחיל האוויר הצרפתי שם שירת כטייס קרב. עם הכיבוש הנאצי ברח מצרפת ובחר להגיע לאנגליה כדי להמשיך להיאבק בגרמנים. שירת כטייס קרב בצבא צרפת החופשית, תחת פיקודו של שארל דה גול, באירופה ובצפון אפריקה. על שירותו קיבל גארי את אות לגיון הכבוד בדרגת אביר.
לאחר מכן היה דיפלומט. בין השאר שירת במשלחת צרפת לאו"ם בניו יורק, בלונדון, וב-1956 היה קונסול צרפת בלוס אנג'לס. את כתיבתו הספרותית החל עוד בתקופת לימודיו, ואת ספרו הארוך הראשון שזכה לפרסום - "חינוך אירופי" - כתב בעת המלחמה. לאחר שהיה לסופר מוערך בצרפת, החל לפרסם ספרים תחת שמות בדויים. לדבריו, הרגיש שהמבקרים אינם טורחים לקרוא לעומק את יצירתו, בעוד שיצירה תחת שם חדש זוכה לקריאה מדוקדקת יותר. שם העט המפורסם ביותר בו השתמש הוא אמיל אז'אר, תחת שם זה פרסם ארבעה ספרים, ביניהם את כל החיים לפניו, שזכה גם לגרסה קולנועית זוכת אוסקר בבימויו של משה מזרחי ובכיכובה של סימון סיניורה והשחקנית הישראלית מיכל בת-אדם. גארי זכה בפרס גונקור לספרו שורשי השמים, וכאשר זכה בפרס גונקור כאז'אר על "כל החיים לפניו" סירב לקבלו, בעצת עורכת הדין שלו. בסך הכול פרסם 25 ספרים תחת שמו ושישה ספרים תחת שמות בדויים.
בסוף המהדורה העברית של ספרו עפיפונים מופיע כנספח "חייו ומותו של אמיל אז'אר" ובו הסברו של גארי על הסיבות שגרמו לו לבחור בשם הבדוי, וההשלכות המבדרות שהיו לכך מבחינתו. חוברת זו פורסמה לאחר מותו.
אשתו הראשונה הייתה הסופרת הבריטית, העיתונאית ועורכת המגזין ווג (Vogue) לזלי בלאנץ'. הם נישאו ב-1944, בעת גלותו באנגליה, והתגרשו ב-1961.
בשנת 1962 נשא לאישה את ג'ין סיברג, שחקנית אמריקנית צעירה ומצליחה. הם התגוררו בלוס אנג'לס, והתגרשו ב-1970. לשניים ילד משותף, אלכסנדר דייגו גארי. לאחר התאבדותה של סיברג ב-1979 שקע גארי בדיכאון. ב-2 בדצמבר 1980 שם קץ לחייו ביריית אקדח לפיו בדירתו שבפריז. במכתב ההתאבדות שהותיר אחריו ציין כי "אין קשר לג'ין סיברג". גופתו נשרפה ואפרו פוזר בים התיכון.
[עריכה] הנצחה
[עריכה] מבין ספריו שתורגמו לעברית
- תחת השם רומן גארי:
-
- ריקודו של ג'ינגיס כהן - תרגום אתי בנימיני, הוצאת כנרת, 1998
- עפיפונים - תרגום אביטל ענבר, עם עובד, (תשמ"ג 1983)
- הבטחה עם שחר - תרגום ש' מ' עוגן, ספרית פועלים, 1968
- ליידי L - תרגום מירון אוריאל, לדורי, 1959 ; תרגום נוסף אביטל ענבר, ספרית מעריב, תשמ"ח 1988
- חינוך אירופי - תרגום אביטל ענבר, ספרית מעריב, תשמ"ו 1986
- כלב לבן - תרגום אביטל ענבר, ספרית מעריב, תשמ"ט 1988
- לאור אישה - תרגום אביטל ענבר, ספרית מעריב, תשמ"ה 1985
- עצור - כאן פג תוקף כרטיסך - תרגום מרים טבעון, מועדון קוראי מעריב, תשמ"ט 1989
- המלתחה הגדולה - תרגום מרים טבעון, ספרית מעריב, תשמ"ט 1988
- שורשי השמים - תרגום מרדכי שניאורסון, הוצאת כתר, 1988
- תחת השם אמיל אז'אר:
-
- כל החיים לפניו - תרגום אביטל ענבר, עם עובד, תשל"ז 1977
- חרדתו של המלך סלומון - תרגום אביטל ענבר, עם עובד, תשנ"א 1991.
- תרגום נוסף: תירגם מצרפתית: ניר רצ'קובסקי. הוצאת ידיעות ספרים, 2010.
[עריכה] לקריאה נוספת
- דומיניק בונה, רומן גארי – ביוגרפיה (תרגום מצרפתית: אביטל ענבר), ספרית מעריב תשמ"ט-1989.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- הספרים של רומן גארי באתר סימניה
- כל החיים לפניו, מרומן לסרט - הסופר והבמאי שרה קרש, משרד החינוך
- מאמר על הרומן 'עפיפונים' באתר סנונית
- רומן גארי (בצרפתית)
- חייו ומותו הכפולים של רומן גארי, מאת אביטל ענבר שתירגם כעשרה מספריו של גארי, באתר e-mago , 26/03/2007
- פרקים ראשונים מתוך הספר "עפיפונים" באתר עם עובד
- רומן גארי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- מאשה צור-גלוזמן, "חרדתו של המלך סלומון" מאת אמיל אז'אר, ללמד את אלוהים לקח, באתר הארץ, 21/04/10
- תלמה אדמון, חמלת השיפוצניק: על "חרדתו של המלך סלומון", nrg, 21 באפריל 2010
- אלי אליהו, "Romain Gary: A Tall Story": הביוגרפיה החדשה על רומן גארי חושפת מקומות אפלים של הסופר, באתר הארץ, 17/12/10
