ארנה מילר
 | |
| לידה |
21 באוקטובר 1886 זאלאסנטגרוט, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
25 בדצמבר 1937 (בגיל 51) ברה"מ |
  | |
ארנה מילר (בהונגרית: Müller Ernő; ברוסית: Мюллер Осипович Эрнст; זאלהסנטגרוט, 21 באוקטובר 1886 – ברית המועצות, 25 בדצמבר 1937)[1] היה יהודי-הונגרי, בעל מקצוע, פעיל המפלגה הקומוניסטית. הוא נפל קורבן לטיהורים הגדולים והוצא להורג בהפרת החוק במשפטי הראווה של סטלין.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מילר נולד ליוז'ף מילר ופאני שטרן. הוא למד רק שש שנים בבית ספר יסודי,[2] ולאחר מכן עזב את לימודיו ועבד כחייט. הוא הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית (MSZDP).[1] במהלך מלחמת העולם הראשונה נתפס על ידי חיל רגלים רוסי כחייל של גדוד הרגלים ה-19 ההונגרי המלכותי שהתארגן בעיר פץ' ונפל בשבי.[2] לאחר שהצטרף למהפכה הרוסית באוקטובר 1917 הצטרף לצבא האדום, ב-1918 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.
פעילותו כקומוניסט[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא חזר להונגריה ב-1921 והקים את מפלגת הקומוניסטים של הונגריה הבלתי חוקית. ב-16 בפברואר 1922 נעצר, אך עבר לרוסיה הסובייטית במסגרת חילופי השבויים ההונגרי-סובייטי[2] בשנים 1928–1929, כחבר בוועדת החוץ של מפלגת הקומוניסטים ההונגרית, ארגן את פועלי צרפת ואת פועלי אוסטריה. הוא נעצר באוסטריה בשנת 1929 מסיבה זו, ולאחר ריצוי עונשו חזר לברית המועצות, שם כיהן בתפקיד ארגוני אחראי במפלגה ופרסם בקביעות בעיתון המפלגה בשפה ההונגרית "Sarló és Kalapács" (מגל ופטיש).[3][4]
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מילר נעצר ב-14 בנובמבר 1937 בהאשמות מפוברקות במסגרת הטיהורים הגדולים של סטלין, נידון למוות ב-25 בדצמבר והוצא להורג באותו היום. הוא נקבר בבית הקברות דונסקויה. שמו שוקם וטוהר ב-19 בנובמבר 1955.[1]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארנה מילר. בתוך: לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש. 1967.
- ארנה מילר. בתוך: לקסיקון תולדות תנועת העבודה. בודפשט, 1972.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 A politikai elnyomás, Moszkvában és a Moszkvai területen agyonlőtt és eltemetett áldozatainak mártirológiája 1938-53 – Müller Ernő.
- ^ 1 2 3 HU BFL - VII.102.a - fogoly - 1922 - 1038
- ^ Lakatos Éva: Magyar irodalmi folyóiratok. Bp. 1986. (A Petőfi Irodalmi Múzeum Bibliográfiai Füzetei) 2170–2172. p.
- ^ Müller Ernő: Cseljabinszki epizód 1918-ból. Sarló és Kalapács, 2. (1931: 8.) 45–47.