אשליות אבודות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אשליות אבודות הוא רומן מאת הסופר והמחזאי הצרפתי אונורה דה בלזק. הרומן, שנכתב בין השנים 1837 ל-1843, נחשב לחלק ממכלול הסיפורים והרומנים של באלזאק שזכה לכינוי הקומדיה האנושית.

הרומן מורכב משלושה חלקים. העלילה מתחילה באזור פרובנציאלי בצרפת, עוברת לפאריס, ולבסוף חוזרת לפרוביניצה.

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמות המרכזית ברומן הוא לוסיאן שרדון, בנו של רוקח מהמעמד הבינוני שנפטר ואם ענייה בעלת שורשים אריסטוקרטיים. לוסיאן, משורר צעיר, יפה תואר, שאפתן וחסר סבלנות, חי בדלות בשכונה התעשייתית אומו בעיר אנגולאם. אחותו היפה חווה, אמו האלמנה וידידו הטוב דוד סישאר רואים בו גאון יצירתי, מתייחסים אליו בכפפות של משי ומלבים בכך את אהבתו העצמית ואת שאפתנותו. בחלק הראשון של הרומן, שנקרא "שני הפייטנים", אביו הקמצן של דוד מאלץ אותו לרכוש את בית הדפוס שבבעלותו בסכום מופרז, ודוד נדיב הלב נאלץ להסכים. לוסיאן מוצג בביתה של הברונית דה בג'ארטון, שנחשבת לראש חוג מצומצם ויוקרתי בקרב האריסטוקרטיה של אנגולאם, ומתחיל לחזר אחריה. כעבור זמן לא רב מחליטה הברונית דה בג'ארטון, שקצה בקרתניות של אנגולאם, לעבור לפאריס, ולוקחת עמה את לוסיאן. דוד מבקש את ידה של חווה, אך לוסיאן מפסיד את חתונת ידידו ואחותו בשל הנסיעה החפוזה.

בחלק השני, שנקרא "איש דגול מעיר שדה בפאריס", חובר לוסיאן לחוג של צעירים משכילים וכבדי ראש, שבראשו עומד דניאל ד'ארטאז, וכולל גם את הרופא הורציוס ביאנשון, דמות מוכרת מספרים אחרים של באלזאק כמו אבא גוריו. במקביל הוא מתחיל להתקרב לקבוצה של עיתונאים, בעיקר לאטיאן לוסטו, שכותב בכמה עיתונים ליברליים בשמו ובשמות בדויים. הניגוד בין הרצינות והאידאליזם בחוג של ד'ארטאז לציניות ולנהנתנות של חוג העיתונאים מחייב את לוסיאן לבחור צד, והוא בוחר להפוך לעיתונאי. הוא מנצל את מעמדו החדש כדי לתקוף את גב' דה באג'רטון, שהיחסים ביניהם התקררו מאז הגיעם לפאריס, פותח ברומן עם שחקנית בשם קוראליה, שעוזבת את פטרונה המבוגר למענו, ומנהל אורח חיים בוהמיינים. בהמשך הוא נוטש את העיתון הליברלי בו כתב ועובר לצד המלוכני, מהלך שמפנה כלפיו את חצי ביקורתם של חבריו העיתונאים, כמו גם כלפי קוראליה, שסופגת ביקורות חריפות על הופעותיה. הוא מבזבז את מעט הכסף שהרוויח כמו גם את כספם של אחותו חווה ושל דוד, ובסופו של דבר אף מזייף את חתימתו של דוד על שטר חוב. לאחר מותה של קוראליה הוא עוזב את פאריס, מושפל ועני, וחוזר לאנגולאם.

באותו הזמן באנגולאם עובד דוד סישאר על המצאה חדשה: נייר מחומרי גלם זולים במיוחד, שיאפשר להוזיל את מחיר הגיליון בשיעור ניכר. השמועות על ההמצאה מגיעות לאחים קוואנטא, בעלי בית הדפוס המתחרה לבית הדפוס של סישאר. השניים מנצלים את החובות שצבר לוסיאן על חשבון דוד, ומצליחים להביא למאסרו. לוסיאן, שלאחר חזרתו לאנגולאם מבין את הצרות שהמיט על אחותו וגיסו, סבור עוד שיצליח להציל אותם, אך תקוותו נכזבת. הוא עוזב את הבית במטרה לאבד את עצמו לדעת, אך לפני שהוא משליך את עצמו לנהר הוא פוגש כומר ספרדי שמניע אותו מהמעשה. מפגש זה הוא תחילתו של הרומן זוהר ושקיעה של יצאניות צמרת, שפרסם באלזאק מאוחר יותר. בסופו של דבר, כדי להחזיר את החוב המצטבר, מסכים סישאר להעביר את הזכויות על הפטנט לזכות האחים קוואנטא, שמתעשרים מאוד בזכותו.