גאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גאון הוא כינוי לאדם הנחשב לבעל אינטליגנציה ויצירתיות גבוהות במיוחד. המילה הייתה במקורה תואר כבוד מופלג ביהדות שניתן לראשי ישיבות ולגדולים בלימוד התורה. השימוש בה התפשט לתחומים אחרים בעברית החדשה, כמקבילה למילה הרומית genius שמשמעותה המקורית קשורה ליצירתיות ולא לידענות.

הגדרת הגאונות כתכונה אנושית הניתנת למדידה ולא רק כתואר כבוד, והניסיון להגדיר גאונות ולחזות אותה, הם רעיונות שמקורם במאה ה-19, עם עליית תחומי הפסיכולוגיה והפסיכומטריה. במהלך המאה ה-20, ניסיונות לקשור בין תוצאות גבוהות במיוחד במבחני אינטליגנציה לבין יצירתיות והשגים יוצאי דופן לא עלו יפה. אין כיום הגדרה מוסכמת של גאונות, או הבנה ברורה של הגורמים המביאים להישגים בולטים.

בתקופה המודרנית זוכים אנשים בעלי יצירתיות ויכולת בתחומים שונים להכרה ולפרסום. זוכי תחרויות (כגון אליפויות שחמט) או פרסים מכובדים (כגון פרס נובל), אנשים שהגיעו להצלחה כלכלית בולטת המביאה למעמד ציבורי (כמו סטיב ג'ובס) ואף ספורטאים בולטים במיוחד (כמו מאראדונה) זוכים לעתים קרובות להתייחסות ציבורית כגאונים. אנשים שאינם בין החיים, שהישגים בולטים במיוחד נקשרו בשמם, מתוארים לעתים בדיעבד כגאונים, גם אם לא זכו להכרה כזו בימי חייהם. דוגמאות לכך הם המלחין וולפגנג אמדאוס מוצארט והצייר וינסנט ואן גוך. אישים אחרים בהיסטוריה זכו להכרה כגאונים כבר בימי חייהם עקב השגים חריגים במיוחד, בעיקר בתחומי המתמטיקה, המדע והפילוסופיה. דוגמאות בולטות הם לאונרדו דה וינצ'י, רנה דקארט, אייזק ניוטון, גוטפריד לייבניץ, קרל פרידריך גאוס ועמנואל קאנט.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה "גאון" מופיעה כבר בתנ"ך וקשורה למילים גאווה וגאות (גאון הירדן). הצירוף "גאון יעקב" המופיע בתהלים, מ"ז, ה' מפורש כ"תפארת ישראל", והפך לתוארם של ראשי ישיבות בבל. בהמשך הפך "גאון" להיות תואר לראש ישיבה, וממנו נגזר שמה של תקופת הגאונים ביהדות. בעברית המודרנית הוענקה למילה משמעותה של המילה הלועזית בעלת הצליל הדומה genius[1].


הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסיכומטריה מסווגים כגאונים נבחנים שהשיגו תוצאות גבוהות מ-140 במבחני מנת משכל (בערך אחד ל-250 נבחנים)[דרוש מקור]. עם זאת, הרעיון של מבחן התנהגותי אחד, הבוחן מגוון מצומצם של נושאים, ומתיימר למדוד כמותית יצירתיות או אינטליגנציה או לחזות הישגים עתידיים, שנוי במחלוקת.

במשמעותה הכללית המילה "גאון" מתארת התייחסות סובייקטיבית לאדם הנתפס כבעל יכולת שכלית מרשימה במיוחד, בדרך כלל לנוכח הישגי העבר או היכרות אישית, ולא תכונה קטגוריות או ניתנת למדידה.

גאונות יכולה להתקשר ליכולות כגון קישור בין רעיונות מתחומים שונים, הבנת רעיונות מופשטים ומורכבים, פריצת מסגרות ומחשבה לא שגרתית, ניתוח מהיר של מידע חדש וקישורו עם ידע קיים, ושילובים של יכולות אלה המתבטאים ביכולת פתרון בעיות סבוכות וקבלת החלטות מועילות במהירות.

תורשה או טיפוח?[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשערה כי קיים בסיס גנטי או תורשתי לגאונות הייתה נפוצה בחברה ובמחקר החל בסוף המאה ה-19 אם לא קודם לכן, לאחר פרסום תורת האבולוציה ועדויות על מאפיינים גופניים העוברים בתורשה. השערה זו נתמכת, לדוגמה, במספר מקרים של זוכי פרס נובל שאחד מהוריהם זכה בפרס נובל (דוגמה בולטת היא אירן ז'וליו-קירי, בתם של בני הזוג מארי ופייר קירי - שלושתם זכו בפרס). כמו כן קיימות משפחות שהולידו מקרבן מספר אנשים בולטים בתחומם לאורך דורות - כמו המלחינים ממשפחת באך והמתמטיקאים ממשפחת ברנולי.

עם זאת, ניתן לתת למקרים אלה גם הסברים חלופיים, כגון ערכים משפחתיים ומעמד חברתי שכיוונו את הילדים אל תחומי העניין של הוריהם, חינוך מוצלח במיוחד לו זכו, והיותם של הוריהם דמויות מופת. ההתנגדות להשערת הגאונות התורשתית נובעת גם מקיומם של מקרים של גאונות שהופיעה "יש מאין" מבחינה תורשתית - גאונים שהוריהם לא היו בעלי כשרון יוצא דופן בתחומם, כגון סריניוואסה רמנוג'אן ואייזק ניוטון.

קיימים גם מקרים של אנשים שפיתחו יכולות יוצאות דופן בתחומים ספציפיים לאחר תאונה או מחלה. מכך ניתן לשער כי גאונות קשורה למבנה המוח המאקרוסקופי. אך אין בכך תשובה חד משמעית לשאלה: מבנה המוח יכול להיות מושפע מתורשה, מגורמים סביבתיים מתמשכים כגון חינוך ותזונה, או מאירועים חד פעמיים, ואין למדע עדיין הבנה של התהליכים המעורבים בכך‏[2].

ניתן לראות סוגיה זו כחלק ממחלוקת רחבה יותר - השאלה אם אינטליגנציה היא תכונה תורשתית או נרכשת. לשאלה זו אין תשובה חד משמעית, למרות שנים רבות של מחקרים ונתונים סטטיסטיים שנאספו לצורך אישוש כל אחת מההשערות, אך יש לה משמעויות פוליטיות בהקשר של מאבקים בין גזעיים ותרבויות.

עם התקדמות הבנת הגנום האנושי, טוענים מומחים בתחום הגנומיקה כיום כי מעבר בתורשה הוא מודל פשטני מדי לרוב התכונות האנושיות; רעיון התורשה במובנו הקלאסי אינו כלי שימושי, במיוחד עבור תכונות מורכבות כמו אינטליגנציה, והשימוש בו הוא חסר תוקף מדעי‏[3].

מאחר שגאונות היא מעצם הגדרתה אירוע נדיר ביותר, בלתי אפשרי להסיק מסקנות מתוך הדוגמאות הבודדות. בעולם התחרותי המודרני, תדמיתו של אדם כגאון יכולה להיות תוצאה של נסיבות שאינן קשורות רק לכישוריו האינטלקטואליים, כגון יחסי ציבור, קשרים חברתיים, אופי (רדיפת פרסום, דבקות במטרה, הצלחה בהשגת תקציבים, יכולת מינוף עבודת אנשים אחרים, ועוד), ואף צירופי מקרים (הצלחה מקרית במחקר, חשיפה מקרית לרעיונות או לבעיות הדורשות פתרון)‏[4].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מגאון הירדן לגאונת הכיתה באתר האקדמיה ללשון העברית, אפריל 2012
  2. ^ בלדד השוחי, לאן נעלמו הילדים של כל הגאונים?, באתר כלכליסט, 4 במרץ 2010
  3. ^ Steven P R Rose, Commentary: Heritability estimates—long past their sell-by date, International Journal of Epidemiology Volume 35, Issue 3, ‏2006 (באנגלית)
  4. ^ רן לוי, פשוט גאונות?, באתר כלכליסט, 13 באוקטובר 2008