בוהמה
אנשי הבּוֹהֶמַה הם אמנים ואנשי רוח המנהלים אורח חיים שונה ובלתי-שגרתי.
מקור המילה במאה ה-15, כאשר מלך בוהמיה, זיגמונד, שהיה מרוצה מפועלם של הצוענים בהכנת חרבות וקני רובים עבור צבאו, העניק להם זכויות שונות וגם צייד אותם בתעודות שאיפשרו להם לנוע בארצות מערב אירופה. הצוענים שהגיעו עם תעודות של בוהמיה לצרפת כונו בהתאם כ"בוהמיאנים". הללו חיו שם בקהילות סגורות, והשמועות בנוגע לאורח חייהם המשונה פרחו. לאחר כ-400 שנה, במאה ה-19, נדבק המושג אל האמנים, ואילו הצוענים עצמם כבר מזמן לא נקראו "בוהמיאנים".
אורח חייהם של אנשים בוהמים נקשר רבות לשימוש בסמים ולמתירנות; כמה מהיוצרים החשובים ביותר של המאה ה-20 נחשבו (בעיני עצמם או אחרים) כבוהמים. ההגדרה המילונית המקובלת כיום לבוהמי היא: "אדם בעל נטיות אמנותיות או רוחניות, החי ונוהג ללא התחשבות בכללים ובמוסכמות המקובלות".
קהילות בוהמה פרחו בערים מסוימות בתחילת המאה ה-20, ובמיוחד בשכונות ספציפיות: שוואבינג במינכן; מונמרטר ומונפרנס בפריז; גריניץ' וילג' בניו יורק; נורת' ביץ' והייט-אשבורי בסן פרנסיסקו; סוהו, פיצרוביה וצ'לסי בלונדון. "בוהמות" מודרניות ניתן למצוא באמסטרדם שבהולנד; בוילנה, בירת ליטא; בקטמנדו, בירת נפאל; ובצ'אנג ראי שבתאילנד. בישראל, מרכז הבוהמה של היום מתרכז בעיר תל אביב, בשנים קודמות היו מרכזים בוהמיים גדולים גם בצפת, עין הוד וירושלים.
