בוריס וואסקה אלטיפארמאק
בוריס מ. וואסקה אלטיפארמאק (Altiparmak, Boris M. & Vaska), הם זוג שהתגורר בבית במרכז העיר ביטולה במקדוניה. בוריס וואסקה אלטיפארמאק היו אחראים להצלתם של האחים סולומון (מו) וסמואל (סמי) סדיקאריו (Sadikario, Solomon (Mo) & Samuel (Sami) ) ולהצלתו של אלברט רוסו (Albert Ruso).
מקדוניה בתקופת מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-11 בחודש מרץ 1943 נכנסו חיילים בולגרים למקדוניה, וגרשו ממנה כ- 7,000 יהודים מקדונים למחנה הריכוז טרבלינקה. כמעט אף אחד מהם לא שרד את המלחמה, וכך כל הקהילה הושמדה.
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האחים סדיקאריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-11 במרץ, בזמן איסוף המוני של יהודים במקדוניה, ברח סולומון (שכונה מו) סדיקאריו מהשוטרים הבולגרים, וחיפש מחסה בכמה בתים בביטולה, אך נתקל בסירוב כל פעם מחדש. סולומון היה חבר ב"תנועת הנוער הסוציאליסטית היגוסלאבית" (SKOJ (אנ')), ונראה שבאמצעות קשריו שם, שמע על בוריס אלטימארמאק, שהיה קשור למחתרת המקדונית. כשהגיע לבסוף לביתו של בוריס אלטיפארמאק, הסכים זה להסתיר אותו בביתו. סלומון הודה לבוריס והחל לבכות, ובוריס ישב לנחם אותו. לאחר שעה קלה, נשמעה שוב דפיקה בדלת ביתו של בוריס. בדלת עמד אחיו של סולומון, סמואל (שכונה סמי), והציע הכרת תודה אינסופית לבוריס אם ייתן גם לו להתחבא מהמשטרה הבולגרית בביתו. בוריס הסכים להסתיר גם אותו[1]. אחרי שלושה ימים שבהם טיפלה אשתו של בוריס, ואסקה, באחים סדיקאריו, הצליח בוריס ליצור קשר עם הפרטיזנים בהרים סביב ביטולה, והאחים סדיקאריו הצטרפו לשורותיהם. חברם לפלוגה הפרטיזנית "Damjan Gruev", זמילה קולונוסמוס, דיווח לאחר המלחמה, על סיפורם של האחים סדיקאריו אודות ההצלה לה זכו מידי בוריס אלטיפארמאק[2].
שני האחים סדיקאריו נהרגו במלחמה: סולומון נהרג בלחימה נגד הבולגרים ב-1944 וסמואל בלחימה נגד הנאצים ב-1945.
אלברט רוסו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יום לאחר עזיבתם של האחים סדיקאריו את בית אלטיפארמאק והצטרפותם לפרטיזנים, הגיע לבית אלטיפארמאק חבר נוסף ב "תנועת הנוער הסוציאליסטית היגוסלאבית"- אלברט רוסו. רוסו סיפר שבוריס הזמין אותו להתחבא בביתו מיד לאחר שזה דפק על דלת הבית. בוריס עודד את רוסו לגבי מצבו, אך הזכיר לו שבית משפחת אלטיפארמק אינו בטוח עוד, שכן המשטרה חשדה בבני המשפחה ובשל האיומים וההפחדות שהשמיעו הנאצים לבולגרים ומקדונים שיסתכנו בעזרה ליהודים[3].
כעבור שלושה ימים בבית אלטיפארמאק, הצליח בוריס ליצור קשר עם הפרטיזנים ורוסו הועבר לבית במרכז העיר, שם חיכה מספר ימים לפרטיזנים. ואסקה אלטיפארמאק המשיכה לספק לו מזון עד שהגיעה קבוצת הפרטיזנים לקחתו ליערות. למרבה ההפתעה אחד החברים בקבוצה זו היה חבר-ילדות שלו, סולומון סדיקאריו, שסיפר לו על שהותו הקצרה אצל בית אלטיפארמאק[3]. אלברט רוסו שרד את השואה.
הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-28 בנובמבר 1989 הוכרו בוריס וואסקה אלטיפארמאק כחסידי אומות העולם על ידי יד ושם[4].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מתוך עדותו של בוריס אלטיפארמאק לגבי פועלו להצלת יהודים (ארכיון יד ושם)
- ^ מתוך עדותו של ז'מילה קולונומוס לגבי בוריס אלטיפארמק (ארכיון יד ושם)
- ^ 1 2 מתוך עדותו של אלברט רוסו לגבי בוריס אלטיפארמאק (ארכיון יד ושם)
- ^ The Righteous Among The Nations, Altiparmak FAMILY