מקדוניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במדינה המודרנית מקדוניה. אם התכוונתם למשמעויות אחרות של המלה "מקדוניה", ראו מקדוניה (פירושונים).

רפובליקת מקדוניה (במקדונית: Република Македонија) היא מדינה השוכנת בדרום מזרח אירופה,ללא מוצא לים, וגובלת עם יוון בדרום, אלבניה במערב, סרביה בצפון ובולגריה במזרח. בארגונים בינלאומיים היא מכונה "הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה". הרפובליקה קיבלה עצמאות ב-1991 בעקבות פירוק הפדרציה של יוגוסלביה.

השם מקדוניה הוא גם שמו של המחוז בצפון יוון הגובל ברפובליקה. המחוז היווני נקרא על-שם ממלכת מקדוניה העתיקה שהתקיימה מצפון ליוון, והתאחדה איתה בימי פיליפוס השני. גם רפובליקת מקדוניה ביקשה לאמץ סמלים הקשורים בממלכת מקדוניה העתיקה, אולם מחאה חריפה מצד יוון הביאה לשינוי הדגל של הרפובליקה. יוון התנגדה לא רק לסמליה של הרפובליקה, אלא גם לשמה, ולפיכך מכונה הרפובליקה בארגונים בינלאומיים "הרפובליקה היוגולסבית לשעבר של מקדוניה" (באנגלית: Former Yugoslav Republic of Macedonia - FYROM, בצרפתית: L'ex-république yougoslave de la Macédoine).

מקדוניה חברה באו"ם, מועצת אירופה, ארגון המדינות דוברות צרפתית, ארגון הסחר העולמי והארגון האירופי לביטחון ושיתוף פעולה. מקדוניה מועמדת להצטרף לאיחוד האירופי מאז דצמבר 2005 והיא הגישה בקשה להתקבל לנאט"ו.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פוליטיקה 3 כלכלה 3.1 המטבע המקומי 3.1.1 הוויכוח על העיצוב 4 גאוגרפיה 4.1 אקלים 5 דמוגרפיה 5.1 אוכלוסייה 5.2 קבוצות אתניות 5.3 שפות 5.4 דת 5.4.1 הכנסייה המקדונית האורתודוקסית 5.4.2 הכנסייה המקדונית הקתולית ביזנטית 5.4.3 הקהילה היהודית 5.4.4 הקהילה הפרוטסטנטית 6 חינוך וטכנולוגיה 7 תרבות 8 ראו גם 9 הערות שוליים 10 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של רפובליקת מקדוניה

השטח שנשלט כיום על ידי הרפובליקה המקדונית היה בעבר החלק הדרומי ביותר של יוגוסלביה. גבולותיו הנוכחיים תוקנו זמן קצר לאחר מלחמת העולם ה-2 כאשר ממשלת יוגוסלביה ייסדה את הרפובליקה העממית של מקדוניה, ובכך הכירה באזור כשייך לאומה נפרדת בתוך יוגוסלביה.

האזור שבו שוכנת כיום מקדוניה היה בעבר תחת שליטתן של מספר מדינות עתיקות ואימפריות לשעבר. המדינה המתועדת הראשונה בטריטוריה זו הייתה ממלכת פאיוניה. האזור עבר לשליטתה של ממלכת מוקדון העתיקה (שבמקור הייתה במקדוניה היוונית של ימינו) ^[1], הרפובליקה הרומית, האימפריה הביזנטית, האימפריה הבולגרית, האימפריה הסרבית והאימפריה העות'מאנית.

בשלהי המאה ה-6 לספירה, התפוררה השליטה הביזנטית באזור, ושבטים סלאבים פלשו אליו מהצפון. שבטים אלה הטמיעו בתוכם את תושבי האזורים דוברי היוונית, לטינית, אילירית ותראקית (אזורים אלה הם הרפובליקות של מקדוניה ובולגריה בימינו), והם יצרו את האימפריה הבולגרית הראשונה, שמרכזה היה בעיר אוחריד ^[2]. הפולשים הסלאביים למקדוניה הביזנטית התארגנו בחברות מפוזרות עצמאיות שנקראו על ידי היוונים סקאביניאני. הם הטילו מספר מצורים על ערים מקדוניות יווניות מרכזיות כגון סלוניקי, אבל לא הצליחו לכבוש אותן ^[3]. הסקאביניאנים הובסו על ידי האימפריה הביזנטית, שהכניעה או גירשה את הפולשים הסלאביים מחצי האי היווני בשלבים ^[3]. החיסול של היסוד הסלאבי במקדוניה היוונית-ביזנטית הגיע לשיאו בימיו של יוסטיניאנוס השני, שנאמר עליו כי הצליח להעביר 200,000 מהם ממקדוניה אל אנטוליה ^[3].

השבטים הסלאביים באזור הרפובליקה של מקדוניה שבימינו (אז חלק מבולגריה) קיבלו את הנצרות כדת שלהם בערך בסביבות המאה ה-9, במהלך שלטונו של בוריס הראשון, מלך בולגריה. היוצרים של האלפבית הגלגוליטי, הנזירים הביזנטיים-יווניים קיריל הקדוש ומתודיוס הקדוש, בהנחייתו של הפטריארך מקונסטנטינופול, קידמו את הנצרות ועודדו ידיעת קרוא וכתוב בקרב האנשים הסלאביים. העבודה שלהם הייתה מקובלת מאוד בבולגריה של ימי הביניים ונמשכה על ידי קלמנט מאוחריד, יוצרו של האלפבית הקירילי ושל נָ‏אוּ‏ם הקדוש מאוחריד, מייסדי בית הספר לספרות של אוחריד.

הביזנטיים החזירו לעצמם את השליטה המלאה בבלקנים בראשית המאה ה-11, אולם בשלהי המאה ה-12 הסירוב הביזנטי לוותר על האזור גרם ללידתה של האימפריה הבולגרית השנייה. האימפריה נתקלה במהרה בקשיים פוליטיים, והאזור הגאוגרפי הרחב של מקדוניה נפל שוב לידיה של האימפריה הביזנטית. במאה ה-14, הוא הפך לחלק מהאימפריה הסרבית, ואילו רק כמה עשורים לאחר מכן הוא עבר לידיים עות'ומאניות, והוא נשאר תחת שלטונן למשך חמש מאות השנים הבאות.

השלטון העות'ומאני באזור נחשב לקשוח. אחת ההתנגדויות הראשונות לשלטון העות'ומאני הייתה ב-1689 כאשר פרץ מרד קארפוש. מספר תנועות שמטרתן הייתה עצמאות למקדוניה החלו לקום בשלהי המאה ה-19, כאשר המפורסמת שבהן הייתה הארגון המהפכני המקדוני הפנימי (IMRO). לארגון לא הייתה זהות אתנית כלשהי, והוא היה פתוח רשמית "לכל אחד שחש את עצמו כמקדוני" ^[4] The majority of its members were however Slavic/Buglarian-speakers^[4]. אולם, רוב חבריו היו דוברי סלאבית/בולגרית. ב-1903, IMRO ארגן את המרד האילינדני-פראובראז'ני נגד העות'ומאנים, שלאחר ההצלחות הראשונות כולל הקמתה של רפובליקת קרושבו, רוסק במחיר דמים גבוה. המרד ויצירתה של רפובליקת קרושבו נחשבים כאבן הפינה להקמתה של הרפובליקה של מקדוניה.

בעקבות המלחמות הבלקניות מ-1912 ו-1913 והתפוררותה של האימפריה העות'מאנית, האזור המורחב של מקדוניה חולק בין יוון, בולגריה וסרביה. הטריטוריה של רפובליקת מקדוניה של ימינו נקראה "סרביה הדרומית". לאחר מלחמת העולם הראשונה, סרביה הפכה לחלק מממלכת הסרבים, קרואטים וסלובנים. ב-1929, הממלכה נקרא מחדש בשם האימפריה היוגוסלבית וחולקה למחוזות שנקראו Banovinas. האזור שכונה "סרביה הדרומית" (החלק הצפון מערבי של מקדוניה הנקרא גם וארדאר מקדוניה), כולל כל השטח של מקדוניה של ימינו, נודע בשם מחוז וראדאר של הממלכה היוגוסלבית.

ב-1941 יוגוסלביה נכבשה על ידי מדינות הציר ומחוז וארדאר חולק בין בולגריה ואלבניה (שהייתה תחת כיבוש איטלקי). מגויסים מקומיים ומתנדבים יצרו את הארמיה הבולגרית ה-5, שבסיסה היה בסקופיה, והייתה אחראית לאיסוף והגירוש של 7,000 יהודים מסקופיה וביטולה. השלטון הנוקשה עודד מספר מקדונים לתמוך במחתרת הקומוניסטית הפרטיזנית של יוסיפ ברוז טיטו. לאחר סוף מלחמת העולם השנייה, כאשר טיטו התמנה לנשיא יוגוסלביה, נוסדה הרפובליקה העממית של יוגוסלביה. הרפובליקה העממית של מקדוניה הפכה לאחת מששת הרפובליקות בפדרציה היוגוסלבית. בעקבות שינוי שם הפדרציה לרפובליקה הסוציאליסטית הפדרלית של יוגוסלביה ב-1963, שונה שמה של הרפובליקה העממית של מקדוניה בהתאם, ומאותו רגע היא נקראת הרפובליקה הסוציאליסטית של מקדוניה. המילה סוציאליסטית הושמטה משמה ב-1991 כאשר היא נפרדה ללא מלחמה מיוגוסלביה.

המדינה מציינת באופן רשמי את ה-8 בספטמבר 1991 כיום העצמאות שלה, כאשר מציינים גם את משאל העם שתמך בעצמאות מיוגוסלביה, אף על פי שהוא התיר השתתפות עתידית באיחוד עם מדינות לשעבר של יוגוסלביה. חג רשמי נוסף הוא היום של תחילת המרד האילינדני-פראובראז'ני ב-2 באוגוסט.

הרפובליקה של מקדוניה לא הייתה מעורבת במלחמות היוגוסלביות של ראשית שנות ה-90. הוסכם על מספר שינויים קלים בגבולותיה עם יוגוסלביה על מנת לפתור כמה בעיות שהתעוררו בסימון הגבולות. אולם, יציבותה עורערה במידה רבה במהלך מלחמת קוסובו ב-1999, כאשר 360,000 (מספר משוער) פליטים אלבניים (אתניים) מקוסובו מצאו מקלט במדינה. למרות שהם עזבו זמן קצר לאחר המלחמה, זמן לא רב לאחר מכן, רדיקלים אלבניים משני צידי הגבול דרשו לתת אוטונומיה או עצמאות לאזורים המאוכלסים באלבניים של הרפובליקה.

בין מרץ ליוני 2001 פרץ עימות קצר בין הממשלה ומורדים אלבניים כאשר הוא התרחש ברובו בצפון ובמערב המדינה. מלחמה זו הסתיימה עם התערבותו של כוח שמירת הפסקת אש מטעם נאט"ו. בהסכם אוחריד, הממשלה הסכימה לתת כוח פוליטי גדול יותר והכרה תרבותית למיעוט האלבני. הצד האלבני וויתר על דרישותיו להיפרדות טריטוריאלית והכיר באופן מלא בכל המוסדות המקדוניים. בנוסך, לפי הסכם זה, המורדים יתפרקו מנשקם וימסרו אותו לכוחות נאט"ו. ב-2005, המדינה קיבלה מעמד רשמי של מועמדת להצטרפות לאיחוד האירופי, תחת השם הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של מקדוניה

הרפובליקה של מקדוניה היא דמוקרטיה פרלמנטרית עם ממשלה ביצועית המורכבת מקואליציה של מפלגות החברות בבית הנבחרים ורשות שופטת עצמאית עם בית משפט לחוקה. באספת בית הנבחרים של מקדוניה יש 120 מושבים וחבריה נבחרים אחת לארבע שנים.

תפקידו של נשיא הרפובליקה הוא בעיקר טקסי, כאשר הכוח האמיתי נתון בידיו של ראש הממשלה. הנשיא הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של מקדוניה והוא גם נשיא מועצת הביטחון של המדינה. נשיא הרפובליקה נבחר אחת לחמש שנים והוא או היא יכולים להיבחר פעמיים לכל היותר (מצב דומה לזה שבארצות הברית). הנשיא הנוכחי הוא ברנקו צרבנקובסקי.

עם העברת החוק החדש והבחירות שהיו ב-2005, התפקידים המקומיים של הממשלה התחלקו בין 78 עיריות. עיר הבירה, סקופיה, נשלטת כקבוצה של עשר עיריות שמתייחסים אליהן ביחד כאל "העיר של סקופיה". עירייה ברפובליקה של מקדוניה היא יחידה של ממשל עצמי. עיריות שכנות רשאיות ליצור קשרי מסחר ושיתוף.

הכוח השיפוטי נמצא בידי בתי המשפט, כאשר בראש המערכת נמצא בית המשפט העליון, בית המשפט לחוקה ובית המשפט של הרפובליקה. אספת הנבחרים ממנה את השופטים.

הנטייה הפוליטית העיקרית של המדינה היא בין המפלגות הפוליטיות הנשענות על הרוב האתני המקדוני לבין המפלגות המתבססות על המיעוט האלבני. הנושא של איזון הכוח בין שתי הקהילות גרם למלחמה קצרה ב-2001, שלאחריה הושג הסכם על חלוקת הכוח. באוגוסט 2004, הפרלמנט של הרפובליקה העביר חוק ששינה את הגבולות הפנימיים במדינה ונתן יותר אוטונומיה לאלבנים באזורים שבהם הם מהווים את רוב האוכלוסייה.

לאחר קמפיין קדם-בחירות בעייתי, המדינה עברה חילופי ממשלה רגועים יחסית ודמוקרטיים בבחירות שהיו בתאריך 5 ביולי 2006. תוצאת הבחירות היה ניצחון מכריע של מפלגת המרכז-ימין VMRO-DPMNE שבראש עמד ניקולה גרואבסקי.

החלטתו של גרואבסקי לכלול את מפלגת האלבנים הדמוקרטית בממשלה החדשה, במקום את הקואליציה של מפלגת האיחוד הדמוקרטי לאינטגרציה עם המפלגה לשגשוג דמוקרטי, שזכו ברוב הקולות האלבניים, הציתה מחאות נרחבות בחלקים במדינה שבהם יש ריכוזים גדולים של אוכלוסייה אלבנית (הקואליציה בין שתי המפלגות הללו התפרקה לאחרונה [3]). אולם, לאחרונה החל דו-שיח בין האיחוד הדמוקרטי לאינטגרציה לבין מפלגת השלטון VMRO-DMPNE במאמץ לפתור את המחלוקות בין שתי המפלגות ולתמוך בשאיפות של המדינה בנוגע להצטרפות לאיחוד האירופי ולנאט"ו [4].

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת מקדוניה

השטח המיוער תופס יותר משליש משטח המדינה, כרבע משטח המדינה משמש למרעה וכ-16% ממנו מעובד. הגידולים העיקריים הם חיטה, תירס, כותנה וטבק. במדינה עדר של כ-300,000 ראשי בקר ו-2.2 מיליון כבשים (1992).התעשייה קטנה, אבל קיימת כרייה של מחצבים, בעיקר פחם חום, עופרת, ברזל, נחושת וגופרית.

כיום הרפובליקה של מקדוניה נחשבת למדינה עם תעשייה מפותחת למחצה, בעלת צמיחה מתמשכת בייצור התעשייתי. תהליך השינוי בכלכלה החל ב-1995 כאשר הממשלה חתמה על הסדרים עם קרן המטבע הבינלאומית ועם הבנק העולמי. כלכלת המדינה פתוחה ומשתלבת בתוך המסחר הבינלאומי, עם יחס מסחר-תוצר מקומי גולמי כולל של 79.5%. המגזרים החשובים ביותר הם חקלאות ותעשייה. מגזר השירותים גדל גם כן במהלך השנים האחרונות. לכוח העבודה יש חינוך תחרותי וכישורים, אולם חסרות לו עבודות מתאימות, מה שגורם לבריחת מוחות. המדיניות הכלכלית של המדינה היא למשוך משקיעים זרים ולהגדיל את אחוז התעסוקה. אחד המאפיינים הבולטים של כלכלת המדינה הוא המדיניות הפיסקלית ששמרה על יציבות הדינר המקדוני למשך תקופה ארוכה. המדינה עושה מאמצים לפתח מגזר יזמות בגודל בינוני.

במבט לאחור, מקדוניה, ביחד עם מונטנגרו, בוסניה והרצגובינה וקוסובו, השתייכה לאזורים הפחות מפותחים ביוגוסלביה לשעבר. היא סבלה מקשיים כלכליים חמורים לאחר שקיבלה את עצמאותה, כאשר השוק היוגוסלבי הפנימי התמוטט והסובסידיות מבלגרד הפסיקו. בנוסף, היא עמדה בפני אותן בעיות שעמדו בפני מדינות מזרח אירופיות סוציאליסטיות לשעבר במהלך המעבר לכלכלת שוק. נתיב מסילת הרכבת העיקרי שלה, דרך סרביה, נשאר בלתי אמין ועלויות המעבר דרכו הן גבוהות, ולפיכך משפיע על היצוא הרווחי לשעבר של שוק הירקות שלה אל גרמניה.

פריצתן של המלחמות היוגוסלביות והסנקציות שהוטלו על סרביה ועל מונטנגרו גרמו לנזק גדול לכלכלת המדינה, כיוון שבסרביה היו 60% מהשווקים לפני ההתפרקות של יוגוסלביה. כאשר יוון הטילה אמברגו סחר על הרפובליקה בשנים 1994-1995, הכלכלה הושפעה גם כן. עם סיום המלחמה הבוסנית בנובמבר 1995 וההסרה של האמברגו היווני הייתה רווחה מסוימת, אבל תחילתה של מלחמת קוסובו ב-1999 והמשברים האלבניים ב-2001 גרמו לאי יציבות נוספת בכלכלת המדינה. מאז סופו של האמברגו היווני, יוון הפכה לשותף העסקי החשוב ביותר של מקדוניה. חברות יווניות רבות קנו חברות ממשלתיות לשעבר במדינה. שותפות עסקיות חשובות אחרות הן גרמניה, איטליה וסלובניה.

הכלכלה המקדונית התאוששה מאז באיטיות, למרות שהאבטלה הנרחבת, השוק האפור, השחיתות והמערכת המשפטית הבלתי יעילה באופן יחסי גורמים לקצב גידול נמוך ולבעיות משמעותיות. לרפובליקה עדיין יש את אחד מהתוצרים המקומיים הגולמיים הנמוכים באירופה. שיעור האבטלה הרשמי הוא 36%. גודלו של כוח העבודה הוא בקירוב 900,000 אנשים כאשר 320,000 מתוכם הם מובטלים. אולם, רבים מהמועסקים לא מדווחים. דבר זה משתקף בשוק האפור, שיש כאלה המעריכים את נפח הפעילות שלו בכ-20% מהתוצר המקומי הגולמי.

הצמיחה בקושי הגיעה ב-2002 ל-0.9%, ואז 3.4%, 2.9%, 3.7% ו-3.2% בשנים שלאחר מכן. הממשלה הנוכחית הודיעה על תוכניות להפעיל מערכת של שיעור מס קבוע עם כוונה להפוך את המדינה למקום יותר מושך עבור משקיעים זרים. שיעור המס הקבוע יעלה ל-12% ב-2007 וירד ל-10% במהלך 2008.

[עריכה] המטבע המקומי

הדינר (denar) (ברבים: denari, מקדונית: денар ו-денар, קוד המטבע: MKD) הוא המטבע של הרפובליקה של מקדוניה. הוא מתחלק ל-100 דני (deni). מקורו של השם דינר הוא מהשם של ממטבעות הכסף של רומא העתיקה, הדינאריוס.

הדינר הראשון הונפק ב-26 באפריל 1992, והחליף את הגרסה של הדינר היוגוסלבי מ-1990 לפי אותו שווי ערך. ב-5 במאי 1993, המטבע הוחלף פעם נוספת, כאשר דינר חדש אחד (MKD) שווה בערכו ל-100 דינרים ישנים (MKN). ערכי השטרות והמטבעות עבור הדינר הישן והחדש מפורטים בטבלה שלהלן.

סוג המטבע	ערכי המטבעות (דינרים)	ערכי השטרות (דינרים)
דינר ישן	לא הונפקו	10, 25, 50, 100, 500, 1000, 5000, 10000
דינר חדש	0.5, 1, 2, 5	10, 20, 50, 100, 500, 1000, 5000

[עריכה] הוויכוח על העיצוב

מקדוניה הכריזה על עצמאותה מיוגוסלביה ב-8 בספטמבר 1991. לפי הניו-יורק טיימס, גרסה של המטבע של המדינה החדשה החלה להופיע בינואר 1992 ^[5] וחלק מהשטרות הכילו תמונה של סלוניקי, העיר השנייה בגודלה ביוון ועיר הבירה של הפרובינקיה ההיסטורית של מקדוניה. המגדל הלבן של סלוניקי הופיע בצורה בולטת בתמונה שעל השטר, ומכיוון שמדובר באתר היסטורי חשוב, השטרות חוללו "זעם באתונה... בעיר הבירה של מקדוניה היוונית (סלוניקי)" ^[5]. ממשלת מקדוניה מעולם לא עשתה שימוש בשטרות אלה.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של מקדוניה

שטחה של מקדוניה הוא 25,333 קמ"ר והיא נמצאת בדרום מזרח אירופה בקואורדינטות הגאוגרפיות 41°50′N, 22°00′E. אורך הגבולות של מקדוניה הוא 748 ק"מ, אותם היא חולקת עם סרביה (221 ק"מ) בצפון, בולגריה (148 ק"מ) במזרח, יוון (228 ק"מ) בדרום ואלבניה (151 ק"מ) במערב. מקדוניה היא פרוזדור מעבר עיקרי מאירופה המערבית והמרכזית אל הים האגאי ודרום אירופה ואל אירופה המערבית. האקלים שלה מאופיין על ידי קיץ וסתיו חמים ויבשים לעומת חורף קר עם שלגים עזים.

המדינה היא חלק מהאזור הגדול יותר שנקרא גם כן מקדוניה, שממנו היא קיבלה את שמה. היא מנותקת מהים, אולם יש לה שלושה אגמים טבעיים: אגם אוחריד, אגם פרספה ואגם דג'וראן. שטח האגמים שלה הוא 477 קמ"ר ולפיכך שטח היבשה נטו הוא 24,856 קמ"ר.

למקדוניה יש שלושה פרקים לאומיים (פליסטר, גאליצ'יצה, מאברובו) ושתי שמורות טבע (אזראני, ג'אסן). היא עשירה בכרום, עופרת, אבץ, מנגן, טונגסטן, ניקל, ברזל ברמה נמוכה, אזבסט, גופרית, עצים.

פני הקרקע של מקדוניה הם בעיקר מחוספסים, והיא ממוקמת בין ההר סאר ובין ההר אוסוגובו שיוצרים את עמק הנהר וארדאר שחוצה אותה (והוא גם האזור הנמוך ביותר במדינה). שלושת האגמים שלה נמצאים ליד גבולות הרפובליקה הדרומיים, והם נחתכים על ידי הגבולות עם אלבניה ויוון. אוחריד נחשב כאחד מהאגמים ובתי הגידול העתיקים ביותר בעולם. האזור פעיל מבחינה סיסמית והיו בו בעבר רעידות אדמה הרסניות, האחרונה שבהן ב-1963 כאשר סקופיה נפגעה קשות מרעידת אדמה חזקה, שבה נספו יותר מ-1000 אנשים.

למקדוניה יש גם נוף של הרים, המשתייכים לשני רכסים שונים: דינארסקה ורודופסקה. רכס דינארסקה הוא העתיק יותר וכתוצאה ממנו מתרחשת ארוזיה; הרכס רודופסקה הוא הצעיר יותר מביניהם ופני השטח שלו הם הרריים ומחוספסים. רשימת 12 ההרים הגבוהים במקדוניה מפורטת מימין.

ההרים הגבוהים ביותר במקדוניה הם: קוראב (2764 מטרים), סאר (2747), באבה (2601), יאקופיצה (2540), נידזה (2521), דשאט (2373), גאליצ'יצה (2288), סטוגובו (2273), יאבלאניצה (2257), אוסוגובו (2251), ביסטרה (2163), פאלצ'קוביצה (1754).

[עריכה] אקלים

האקלים במקדוניה הוא בין אקלים ים-תיכוני לבין אקלים יבשתי. עונת הקיץ חמה ויבשה, ואילו בעונת החורף הטמפרטורה נמוכה במידה בינונית. כמות המשקעים הממוצעת לשנה נעה בין 1,700 מ"מ באזור ההרים המערביים לבין 500 מ"מ בחלק המזרחי של המדינה. במקדוניה ישנם שלושה אזורי אקלים עיקריים: ים-תיכוני מתון, הרים ויבשתי מתון. האקלים לאורך עמקי וארדאר וסטרומיצה (הערים העיקריות הן גווגלייה, ואלאנדובו, דורייאן, סטרומיצה וראדוביש) הוא ים תיכוני מתון. האזורים החמים ביותר הם דמיר קאפייה וגווגלייה, היכן שהטמפרטורה מגיעה עד ל-40 מעלות בחודשי הקיץ. האקלים ההררי מאופיין בחורפים ארוכים ומושלגים ובקיצים קצרים. הטמפרטורה באביב נמוכה בהשוואה לסתיו. במקדוניה יש 30 תחנות לבקרת מזג אוויר.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של מקדוניה

[עריכה] אוכלוסייה

אוכלוסייתה של מקדוניה מונה כ-2,055,915 תושבים, לפי מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2002, כאשר 58% מהתושבים מתגוררים באזורים עירוניים. להלן רשימה של הערים הגדולות ביותר במקדוניה לפי מפקד האוכלוסין משנת 1994 כיוון שמפקד האוכלוסין מ-2002 לא כלל את גודל אוכלוסיית הערים, אך כן כלל את גודל האוכלוסייה של האזורים המנהליים:

סקופיה ביטולה ולס שטיפ שטרומיצה טטובו קומאנובו פרילפ גוסטיבר אוחריד שטרוגה קוצ'אני ראדוביש סרביה בולגריה יוון

הערים הגדולות במקדוניה

הערים והאזורים המנהליים הגדולים ביותר במקדוניה
עיר	אוכלוסייה	אזור מנהלי	אוכלוסייה
סקופיה	444,000	סקופיה הגדולה	506,926
ביטולה	80,000	האזור המנהלי ביטולה	95,385
קומאנובו	71,000	האזור המנהלי קומאנובו	105,484
פרילפ	68,000	האזור המנהלי פרילפ	76,768
טטובו	60,000	האזור המנהלי טטובו	86,580
אוחריד	51,000	הרשות המוניצפלית אוחריד	55,749
ולס	48,000	האזור המנהלי ולס	55,108
גוסטיבאר	46,000	האזור המנהלי גוסטיבאר	81,042
שטיפ	42,000	האזור המנהלי שטיפ	47,796
סטרומיצה	40,000	האזור המנהלי סטרומיצה	54,676
קוצ'אני	27,000	האזור המנהלי קוצ'אני	38,092
ראדוביש	16,223	האזור המנהלי ראדוביש	28,244

[עריכה] קבוצות אתניות

הקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה היא המקדונים, שהם עם סלאבי. לפי מפקד האוכלוסין מ-2002, 1,297,981 תושבים הצהירו על עצמם כמקדונים, והם מייצגים 64.18% מכלל האוכלוסייה. בערך 535,000 אנשים הצהירו על עצמם כעל אלבנים, והם מייצגים 25.2% מהאוכלוסייה. קבוצות אתניות קטנות יותר הן טורקים (77,959 או 3.85%), צוענים (53,879 או 2.66%), סרבים (35,939 או 1.78%), בוסנים (17,018 או 0.84%), ולאכים (9,695 או 0.48%) ואחרים (20,993 או 1.04%). מפקד האוכלוסין המקדוני מתעד את רוב הקבוצות האתניות, אולם הקבוצות הקטנות ביותר לא מקבלות כימות מספרי בדו"ח הסופי.

[עריכה] שפות

תושבי מקדוניה מדברים במגוון שפות, והדבר משקף את הגיוון האתני שבמדינה. השפה הרשמית והנפוצה ביותר היא מקדונית, שמשתייכת לענף של קבוצת השפות הדרום סלאביות. מבחינה מבנית, היא קרובה לבולגרית יותר מאשר לכל שפה סלאבית אחרת. הצורה הנוכחית שלה נקבעה באופן רשמי לאחר מלחמת העולם ה-2 ומאז המלחמה הופיעה מסורת ספרותית משגשגת.

שפות אחרות שמדוברות במדינה הן אלבנית, בולגרית, רומאנית (מדוברת על ידי צוענים), טורקית, סרבית, ולאכית (ארומאנית ומגלנו-רומאנית), קווקזית, יוונית ושפות אחרות שמדוברות באופן יחסי לגודל הקבוצה האתנית הקשורה אליהן.

מקדונית היא השפה היחידה שמצוינת באופן רשמי בחוק כשפה הלאומית בחוקה של המדינה. אולם, החוקה קובעת כי שפה שמדוברת על ידי יותר מ-20% מכלל האוכלוסייה תיחשב גם כן לשפה רשמית – כיום, רק השפה האלבנית ממלאת את הדרישה הזאת. כמו כן, במחוזות שבהם לפחות 20% מהתושבים הם ממיעוט אתני מסוים, השפה של המיעוט הזה תשמש למטרות רשמיות בממשל המקומי.

[עריכה] דת

רוב האוכלוסייה (64.7%) משתייכים לכנסייה המקדונית האורתודוקסית . 33.3% מהאוכלוסייה הם מוסלמים וזרמים נוצריים אחרים מהווים 0.37% מהאוכלוסייה. שאר האוכלוסייה (1.63%) מתוארת בתור "לא מוגדר" במפקד האוכלוסין שנערך ב-2002. רוב הילידים האלבניים, טורקים ובוסניים הם מוסלמים, כמו גם מיעוט מקרב האוכלוסייה המקדונית האתנית שבמדינה, הידוע גם כמוסלמים מקדוניים. בסך הכל, במדינה יש למעלה מ-1,200 כנסיות ו-400 מסגדים. לקהילות הדתיות האורתודוקסיות והמוסלמיות יש בתי ספר משלהם בסקופיה שבה יש גם מכללה תאולוגית אורתודוקסית. מבחינה אחוזית, במקדוניה יש את האוכלוסייה המוסלמית הגדולה ביותר באירופה אחרי אלבניה ובוסניה והרצגובינה.

[עריכה] הכנסייה המקדונית האורתודוקסית

הכנסייה המקדונית האורתודוקסית היא הכנסייה השלטת במדינה. יש לה 10 מחוזות (שבע במקדוניה עצמה ועוד 3 מחוץ למדינה), 10 בישופים, ובערך 350 כמרים. המקדונים, שהם רוב האוכלוסייה, הם נוצרים אורתודוקסיים. 30,000 אנשים בקירוב מוטבלים בכל המחוזות בכל שנה. לכנסייה יש מספר מחלוקות עם הכנסייה הסרבית האורתודוקסית לאחר ההיפרדות מאז שנפרדו וההכרזה העצמית על נטילת ההנהגה הדתית של המדינה (הכרזה שלא הוכרה על ידי אף כנסייה אורתודוקסית אחרת) ב-1967. אולם, מועצת הארכיבישופים של הכנסייה האורתודוקסית הסרבית, בהחלטה מס' 06/1959, הכירה בעצמאות (תלות עצמית) של הכנסייה המקדונית האורתודוקסית. לאחר שהמשא ומתן בין הכנסיות הושעה, הכנסייה האורתודוקסית הסרבית הכירה בקבוצה שהובלה על ידי זוראן וראנישקובסקי (הידוע גם בשם הארכיבישוף יובאן מאוחריד, בישוף מקדוני בדימוס, כארכיבישוף האורתודוקסי מאוחריד. התגובה של הכנסייה האורתודוקסית המקדונית הייתה ניתוק כל הקשרים עם הכמורה של הארכיבישופות מאוחריד ומניעה מהבישופים של הכנסייה האותודוכסית הסרבית מלהיכנס למקדוניה. הבישוף יובאן נכלא למשך 18 חודשים בעוון "הכפשה של הכנסייה האורתודוקסית המקדונית ופגיעה ברגשות הדתיים של אזרחים מקומיים" בגלל שהפיץ לוחות זמנים ועלונים מטעם הכנסייה האורתודוקסית הסרבית.

הועדה המקדונית לענייני דת מונעת מהקבוצה להירשם כקבוצה דתית, בטענה שרק קבוצה אחת יכולה להירשם עבור כל וידוי ושהשם לא שונה במידה מספקת מזה של הכנסייה המקדונית האורתודוקסית. הכנסייה המקדונית השיגה מסמכים הנותנים אישור על קיומה של מעורבות ישירה של הממשלה הסרבית במימון של פעילויות הקבוצה, ונשיא מקדוניה קרבנקובסקי ראה בדבר כהתערבות בעניינים הפנימיים של מדינה ריבונית. כמו כן, נשיא מקדוניה דחה בקשה של ראש הכנסייה האורתודוקסית הסרבית לשחרר את זוראן וראנישקובסקי (שנקבע כתנאי עיקרי על ידי הפטריארך הסרבי לחידוש המשא ומתן בין שתי הכנסיות). וראנישקובסקי הורשע בשימוש לא ראוי בסכום כסף גדול שנתרם לכנסייה האורתודוקסית המקדונית.

[עריכה] הכנסייה המקדונית הקתולית ביזנטית

לכנסייה המקדונית הקתולית ביזנטית (ידועה גם בשם הכנסייה המקדונית הקתולית יוונית) יש בערך 11,000 מאמינים ברפובליקה. הכנסייה נוסדה ב-1918, והקהל שלה הוא בעיקר אנשים שהמירו את דתם לנצרות קתולית ושל צאצאיהם. סדרי התפילה בכנסייה הם לפי המנהג הביזנטי והיא נמצאת בקשר עם כנסיות רומאיות ומזרח קתוליות אחרות. טקסי הדת מבוצעים במקדונית.

[עריכה] הקהילה היהודית

היהודים הראשונים שהתיישבו במקדוניה עשו זאת כבר במאות ה-3 וה-4. היהודים ישבו אז בערים סקופיה, שטובי, ביטולה, סטרומיצה, דוויארן ואוחריד.

בעת ששלטו העות'מאנים במקדוניה גדל מספר היהודים במדינה והחלה הגירת יהודים מרחבי האימפריה למקדוניה. העיר ביטולה (בפי היהודים - מונאסטיר) הפכה למרכז יהודי חשוב והגיעו אליה יהודים מספרד, פורטוגל ואלבניה.

יהודי מקדוניה קיבלו בברכה את מבשרי ביאת המשיח כגון שלמה מולכו, שבתי צבי, דוד הראובני ונתן העזתי.

בתחילת המאה ה-20 התבצעה הגירה גדולה של יהודים ממקדוניה, בעיקר מהעיר מונאסטיר (כיום ביטולה) לצ'ילה ולארצות הברית. עד ימינו ישנה קהילה גדולה של יהודים מקדונים בצ'ילה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם איחוד מדינות יוגוסלביה היו במקדוניה כ-7,000 יהודים, רובם היו ספרדים דוברי לאדינו ומיעוטם אשכנזים. ערב מלחמת העולם השנייה היו במקדוניה כ-7,800 יהודים מהם כ-3,800 בסקופיה, 3,300 בביטולה וכ-550 בשטיפ. במהלך המלחמה סופחה מקדוניה כמחוז של בולגריה. השלטון הבולגרי התייחס בהגינות יחסית ליהודי בולגריה גופא, אך רדף את היהודים באזורים שסופחו לבולגריה משכנותיה. במרץ 1943 נשלחו כמעט כל יהודי מקדוניה לטרבלינקה שם נרצחו 7,144 יהודים. מיהדות מקדוניה של אותה העת נותרו רק כ-200 יהודים.

כיום יש רק כ-100 יהודים במקדוניה, רובם בסקופיה.

[עריכה] הקהילה הפרוטסטנטית

במדינה יש קהילה פרוטסטנטית קטנה. הפרוטסטנט המפורסם ביותר במדינה הוא הנשיא לשעבר בוריס טראיקובסקי. הוא היה מהקהילה המתודיסטית, שהיא הכנסייה הגדולה והעתיקה ביותר ברפובליקה, והיא מתוארכת לסוף המאה ה-19. מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 הקהילה גדלה, בין השאר בגלל מאמינים חדשים ובגלל עזרה מיסיונרית מבחוץ.

[עריכה] חינוך וטכנולוגיה

ארבעת שלבי הלימודים במקדוניה דומים לאלו של מדינות רבות בעולם: קדם-יסודי, בית ספר יסודי, בית ספר תיכון ומוסד אקדמאי.

במקדוניה יש ארבע אוניברסיטאות לאומיות: אוניברסיטת הקדושים קיריל ומתודיוס בסקופיה, אוניברסיטת הקדוש קלמנט מאוחריד בביטולה, האוניברסיטה הלאומית של טטובו ואוניברסיטת גוצ'ה דלצ'ב בשטיפ. כמו כן, במקדוניה יש מספר מוסדות אקדמיים פרטיים, כגון האוניברסיטה האירופית [5], האוניברסיטה הסלאבית בשבטי ניקולה האוניברסיטה המזרח אירופית ואחרות.

הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי הכינה פרויקט הנקרא "מקדוניה מתחברת" (Macedonia Connects), ובמסגרת הפרויקט מקדוניה הפכה למדינה הראשונה בעולם שבה כל תשתית האינטרנט מסוג פס רחב היא אלחוטית [6]. משרד החינוך והמדעים דיווח כי 461 בתי ספר (יסודיים עד תיכוניים) מחוברים לאינטרנט. בנוסף, ספק שירותי אינטרנט (On.net) הקים רשת MESH המספקת שירותי Wi-Fi ב-11 הערים/עיירות הגדולות במדינה.

[עריכה] תרבות

למקדוניה יש מורשת תרבותית עשירה באמנות, אדריכלות, שירה ומוזיקה, ויש בה אתרים ארכאולוגיים דתיים רבים הנהנים מהגנה חוקתית. בכל שנה נערכים במדינה פסטיבלים בנושא שירה, קולנוע ומוזיקה.

סגנונות המוזיקה המקדוניים התפתחו תחת השפעתה החזקה של מוזיקת הכנסיות הביזנטית. מקדוניה היא אחת המדינות עם ציורי הפרסקו המשומרים היפים ביותר, בעיקר מהתקופה שבין המאה ה-11 למאה ה-16. בסך הכל ישנם אלפי מ"ר של ציורי פרסקו שהשתמרו, רובם במצב טוב למדי, והם מייצגים את יצירות המופת של בית הספר המקדוני לציור של הכנסייה הנוצרית.

במקדוניה יש שילוב בין סגנונות אדריכליים עתיקים וחדשים. רוב המנזרים המקדוניים, שנבנו בתקופות שונות לאורך ההיסטוריה של המדינה, ובייחוד אלו שנבנו בין המאה ה-11 למאה ה-16, השתמרו בצורה מלאה עד היום. האוסף המקדוני של איקונינים, ובייחוד אלה שבאוחריד, נחשב לאחד האוספים היקרים ביותר בעולם, ומבחינת חשיבות אורתודוקסית הוא נמצא במקום השלישי לאחר האוספים שבסיני ומוסקבה. לאוסף הזה יש ייחודיות מבחינה ביזנטולוגית.

אירועי התרבות החשובים ביותר במקדוניה הם פסטיבל הקיץ של אוחריד למוזיקה ודרמה קלאסיות, ערבי השירה של סטרוגה שבהם משתתפים משוררים מכ-50 מדינות ברחבי העולם, ערבי האופרה של סקופיה במאי, פסטיבל הצילום הבינלאומי בביטולה, תיאטרון הצעירים הפתוח ופסטיבל הג'אז שבסקופיה.

[עריכה] ראו גם

• MAT מקדוניאן איירליינס - חברת התעופה הלאומית של מקדוניה
• E75 (מקדוניה) - הכביש המהיר הוותיק ביותר במדינה

[עריכה] הערות שוליים

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מקדוניה

• האתר הרשמי של ממשלת מקדוניה
• לחקור את מקדוניה - פורטל התיירות הלאומי
• מדריכי כיס לערי מקדוניה
• מקדוניקה - אנציקלופדיה מולטימדית על מקדוניה
• גלריית התמונות עם למעלה מ-1000 תמונות הקשורות למקדוניה
• תמונות נוספות של מקדוניה
• תמונות של מקדוניה ב-Google Earth
• דיווחים של קונגרס ארצות הברית בנוגע למקדוניה