בן אלמוות (מאנגה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בן אלמוות
BOTI2.JPG
הסדרה בתרגום האנגלי, הוצאת "דארק הורס"
無限の住人‏
(Mugen-no-Jūnin - תושב הנצח)
ז'אנר פעולה, סמוראים, דרמה
מאנגה
יוצר הירואקי סאמורה
הוצאה Kodashana (יפן)
התפרסם לראשונה במגזין Afternoon (יפן)
תקופת הפרסום המקורית 1994 – עדיין רצה
מספר הכרכים שהתפרסמו 23
אנימה: 無限の住人 / Mugen-no-Jūnin
אורך פרק 24 דקות
במאי קואיצ'י מאשימו
תסריטאי
סטודיו Bee Train
רשת השידור AT-X (יפן)
מדבבים בשפה העברית לא הופצה בעברית
תקופת שידור מקורית 13 ביולי 2008 – עדיין רצה
מספר העונות
מספר הפרקים

בן אלמוות (קאנג'י: 無限の住人 Mugen-no-Jūnin - "תושב הנצח" בתרגום ישיר), היא סדרת מאנגת סמוראים שנוצרה על ידי המאנגקה הירואקי סאמורה, ומפורסמת מאז 1994.

הסדרה, שמתרחשת בתקופת שוגונות טוקוגאווה ביפן, עוקבת אחר שתי דמויות עיקריות: מאנג'י, סמוראי חסר אדון (רונין) שירד ממעמדו לאחר שסירב לציית לאדונו המושחת, הרג אותו ואת 99 שומרי הראש שלו, וכעת מוגדר כפושע נמלט; לאחר שקולל בחיי נצח של סבל, הוא נשכר כשומר ראש על ידי נערה בשם רין המבקשת לנקום את מות הוריה. הסיפור מתמקד בעלילותיהם של מאנג'י ורין ובקשיים המוסריים שהם נתקלים בהם במהלך מסע ה"נקמה", אך גם מתפרש על פני דמויות שונות כגון האדם שרצח את הוריה של רין, לוחמים שונים העוקבים אחריו, קבוצה שקמה מנגד להם ועוד רבים.

הסדרה מוצאת לאור ביפן על ידי הוצאת "קודאשנה" ומפורסמת במגזין "אפטרנון" (Afternoon) בקצב של פרק מדי חודש. כבר כשפורסם הטאנקובון ה-11 של הסדרה, כ-2.4 מיליון עותקים של כרכיה נמכרו‏[1]. נכון להיום כוללת הסדרה 23 כרכים.

בארצות הברית, הוצאת דארק הורס לקחה על עצמה את פרסום הסדרה, ועד כה הוציאה לאור 19 כרכים. שמה המתורגם של הסדרה הוא "Blade of the Immortal" ("להבו של האלמוות").

המאנגה זכתה להערכה רבה ולמספר פרסים, ביניהם פרס המצוינות ב"פסטיבל האמנויות של יפן" ב-1997[2] , פרס איגל למאנגה הטובה ביותר ב-2007[3], ופרס אייזנר לחומר המתורגם הטוב ביותר שפורסם בארצות הברית בשנת 2000.

כותרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של הסדרה, שניתן לתרגמו ישירות כ-"תושב הנצח" או "איש הנצח", מתייחס ככל הנראה להיותו של מאנג'י בן אלמוות. להלן כמה מהתרגומים הרשמיים של השם בשפות שונות:

  • Blade of the Immortal (אנגלית): "להבו של האלמוות". (שמה הבינלאומי של הסדרה).
  • A Lâmina do Imortal (פורטוגזית): "להבו של האלמוות".
  • L'Habitant de l'infini (צרפתית): "תושב הנצח".
  • L'immortale (איטלקית): "בן האלמוות".
  • La espada del inmortal (ספרדית): "חרבו של האלמוות".
  • المقيم الأبدي (ערבית): "תושב הנצח".

מכיוון שהסדרה לא תורגמה לעברית, שם הערך הוא תרגום חופשי.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאנג'י היה בעברו סמוראי ששירת כמוציא-להורג תחת אדון מסוים עד שגילה כי הלה מושחת, והרג אותו. מאותו יום הוא נרדף על ידי משרתיו של אותו אדון, וקטל אותם בזה אחר זה. לאחר שניסה למצוא מקלט אצל אחותו הצעירה מאצ'י, נאלץ גם להתייצב מול בעלה, שאביו היה אחד מקורבנותיו. בסוף אותו קרב, מאנג'י הוכרז ברבים כ-"רוצח המאה" עקב מספר הקורבנות. אחותו, שנכחה בעת מות בעלה, איבדה את שפיותה, ומאז אותו יום מאנג'י הקדיש את עצמו לטיפול בה וניסה לוותר על חרבו. באותו הזמן הוא גם הכיר את יאוקובוני, נזירה בת כ-800 שנה, שהעניקה לו את ה"קסן-צ'ו"- זן של תולעי-דם שמאכלסות את בשרו ומרפאות את פציעותיו, וכן מעקבות את תהליך הזדקנותו. למרות שמדובר לכאורה ביתרון, מדובר בחיי נצח של סבל שכן הכאב עדיין מוחשי כמקודם. לאחר מות אחותו בעקבות מעשיו שלו, מאנג'י מגיע להסכם עם יאוקובוני- אם יהרוג 1,000 "אנשים רעים", יהווה הדבר כפרה על כי הרג 100 אנשים טובים וגרם למות אחותו, ובכך יהפוך שוב לבן תמותה. אולם, מהר מאוד הוא מבין שסיבך את עצמו, שכן קשה מאוד להגדיר אנשים כ"טובים" או "רעים".

לאחר זמן מה מצטלבת דרכו של מאנג'י עם זו של אסאנו רין, נערה ששמעה עליו מפי יאוקובוני ומבקשת את עזרתו לנקום את רצח הוריה. האדם שאחראי לרציחתם הוא קאגהיסה אנוטסו, מנהיג קבוצה בשם "היטו-ריו" ("חסרי השיטה", בתרגום ישיר) ששם לו למטרה להשתלט על כל הדוג'ואים ללימוד אמנויות לחימה ביפן, בטענה כי השיטה שלו תומכת בכל דרך לניצחון בקרב. מאנג'י מסכים לעזור לרין, והשניים מתחילים לנדוד יחדיו בחיפוש אחר אנוטסו ואנשיו. ככל שהזמן עובר, הם מגלים שקשה יותר ויותר לרדוף אחר נקמה, וכי רבים מאנשי ההיטו-ריו מורכבים בהרבה מכפי שהם נראים, כולל אנוטסו עצמו.

במקביל, קבוצה אחרת - ה"מוגאי-ריו" - קמה להתנגד להיטו-ריו. תחילה לא ברור מהם המניעים שלה, אך בהמשך מתברר כי רוב חבריה הם פושעים-לשעבר שמונהגים על ידי השלטון. בתמורה להרג אנשי ההיטו-ריו, הם יכולים לקנות את חירותם ולהתנקות מפשעיהם.

מאנג'י ורין יוצרים קשרים הן עם אנשי היטו-ריו ומוגאי-ריו, וככל שהזמן חולף הם נגררים עמוק ועמוק יותר למאבקי הכוח בין שתי הקבוצות.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאנג'י ורין

הערה: באותה תקופה, שם המשפחה של האדם - במידה והיה לו - בא ראשון, והשם הפרטי אחריו.

הזוג הנודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאנג'י: לשעבר סמוראי בשירותו של אדון מושחת, ומשגילה על זהותו האמיתית של זה הביא למותו. אף כי כל הלוחמים תחת אותו אדון רדפו אחרי מאנג'י, איש לא יכול לו בקרב בודד. לאחר סיום מסע הטבח, הוא קיבל את התואר "רוצח המאה", ועדיין מוגדר כפושע נמלט. הוא הפך לבן-אלמוות על ידי הנזירה יאוקובוני, שהעניקה לבשרו את תולעי הדם, ה"קסן צ'ו". הללו מקריבות את עצמן כשהוא נפצע והופכות לחלק מבשרו, אם כי הכאב נותר כשהיה. התולעים לא מסוגלות לרפא כל פצע, אך בהחלט מסוגלות להרחיק עד כי חיבור איברים כרותים. הוא לקח על עצמו את הטיפול באחותו כדי לנסות לכפר על חטאיו, אך גם היא נהרגה כתוצאה מסיבוכיו עם העולם התחתון. בניסיון נואש לכפר גם על כך, הוא הגיע להסכם עם הנזירה כי יהרוג 1000 אנשים רעים כדי לחזור להיות בן תמותה. זמן מה לאחר מכן פנתה אליו רין בבקשה שיעזור לה לנקום את מות הוריה, ומאנג'י הסכים בטענה כי מראהּ מזכיר לו את אחותו. למרות שהוא מנסה לכפר על טעויותיו מהעבר, הוא בדרך כלל רק נקלע עמוק יותר למאבקים עקובים מדם. הוא נושא כלי נשק רבים, רבים מהם ממוצא זר ולא אופייניים לסמוראי מסורתי, מה שגם העניק לו את השם "מר תריסר הלהבים". מאנג'י מוצג כמיומן יחסית לסמוראים אחרים, אם לשפוט לפי העובדה שחיסל 100 מהם בשנתיים, אם כי לאורך הסדרה הוא מובס לעתים קרובות ושורד רק בזכות תולעי-הדם שמרפאות אותו מפציעות-מוות בקרבות מול לוחמי היטו-ריו. גילו, כנרמז לאורך הסדרה, הוא בסביבות 26.
  • אסאנו רין: רין הייתה בתו של מנהל דוג'ו לאמנות החרב, עד ששני הוריה נרצחו בידי אנוטסו ואנשיו כשהייתה בת 14. לאחר שהתאמנה במשך כשנתיים, היא מצאה את מאנג'י וביקשה ממנו שיעזור לה במסע הנקמה שלה. למרות שבתחילה היא נחושה לנקום ברוצחי משפחתה, היא חווה מאבקים פנימיים רבים בקשר לטוהר מטרותיה ועד כמה תהיה מוכנה להרחיק לכת בשביל הנקמה. היא גם מוצגת כחווה שינויים רבים במהלך הסדרה, מילדה שמנסה להעמיד פני מבוגרת, דרך התפתחותה לנערה מפוכחת יותר ותמימה פחות. בתחילת מסעם משמש לה מאנג'י שומר ראש שכור בלבד, אם כי יש ביניהם מערכת יחסים של אב ובת, או של אח גדול ואחות קטנה. עם הזמן היא מפתחת קשר רציני יותר כלפיו שאף גובל בהתאהבות למרות היותו מבוגר ממנה, אם כי נראה שמאנג'י לא מודע לעניין. רין מוגדרת כבינונית בשימוש בחרב, אך מתאמנת תדירות.

היטו ריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה שקמה תחת חסותו של קאגהיסה אנוטסו, במטרה לכבוש את כל הדוג'ואים ביפן על מנת להחזיר לאומנות החרב את תהילתה מהעבר. לפיה, ניתן להשתמש בכל דרך כדי להגיע לניצחון, ואין בה אף סמוראי מסורתי אחד. במשך זמן מה נראה כי השלטון דווקא מעוניין להפוך את ההיטו-ריו לדוג'ו הרשמי של יפן, אך לבסוף מסתבר כי מדובר במזימה להיפטר מהם. בכרך 14 נערך טבח גדול בקבוצה על ידי אנשי השלטון, ורק כ-10 לוחמים שורדים ממנו.

אנוטסו
  • אנוטסו קאגהיסה: בילדותו אומן על ידו סבו, שלעתים קרובות נהג בו באכזריות. ככל שגדל בחל במסורת של הסמוראים ובדרכיהם, שנראו לו צבועות ומצועצעות. לאחר שהגיע להישגים בשימוש בחרב, הקים את ההיטו-ריו במטרה להראות כי לוחמים צריכים להסתמך על חרבם בלבד ולא על ערכים מזויפים. במסגרת מסעו רצח גם את הוריה של רין. למרות היותו לכאורה הנבל העיקרי בסדרה, הוא מוצג כאדם שפועל במטרה להרים את חברת הלוחמים מהשפל שלדעתו הגיעו אליו, ובדרך כלל לא מפגין אכזריות מיותרת גם כלפי אויביו. אנוטסו נראה רזה וצנום ממבט ראשון, אך ישנם בודדים שיכולים לעמוד מולו בקרב.
מאגאטסו
  • מאגאטסו טאיטו: אחד הלוחמים הצעירים והמנוסים שבהיטו-ריו. הוא איננו סמוראי, והפך ללוחם דווקא מטרה לנקום בהם על כי היו אחראים למות אחותו בילדותו. מאז, הוא גם לא מסוגל להביא את עצמו לפגוע בנערות צעירות. הוא זוכה להערצה ואהבה מצד או-רן, נערה שנאלצת לעבוד בבית בושת, אך לא מביא את עצמו לגעת בה; לאחר מותה בידיו של שירא מהמוגאי-ריו, הוא יוצא למסע נקמה ואפילו מאחד כוחות עם מאנג'י. בין השניים מתפתחת מעין ידידות, אם כי הם עדיין שייכים למחנות אויבים.
  • אוטו-טאצ'יבאנה מאקי: לוחמת המאוהבת באנוטסו (לא ברור אם היא מודעת להיותם בני-דודים), שמגדיר אותה כאדם היחיד שמסוגל להביסו. בהיותה ילדה גילתה כשרון שאין דומה לו בחרב, אך עקב היותה אישה לא נתן לה אביה לרשת את הדוג'ו שלו. בניגוד ללוחמים אחרים, היא מצאה בלחימה רק סבל וצער, ובחרה בזנות במקום. אנוטסו קנה את חירותה, ובמשך תקופה מסוימת היא עבדה כגיישה במטרה להחזיר לו את כספו, אף כי הוא התעקש שתחבור להיטו-ריו כלוחמת. מאקי גוזרת על עצמה חיים של אנונימיות בטענה כי היא מסוגלת רק לגרום סבל לאנשים ולהיכשל בדרכיה, אם כי אנוטסו עדיין מעוניין בה כאשת היטו-ריו ואף הודה בפניה כי ייקח אותה לאישה בבוא היום.
  • אבאיאמה סוסוקה: לקח על עצמו לגדל את אנוטסו לאחר פטירת סבו של הלה. אחת מזרועותיו חסרה. הוא משמש כמתווך מטעם ההיטו ריו עקב מיומנותו בניהול משא ומתן, אך גם מגלה כישרון בלחימה למרות גילו המתקדם.
  • יושינו דואה: לוחמת קטנת-קומה וחמת מזג. לאחר שהקבוצה יורדת למחתרת בעקבות הטבח שנערך בהם, היא מתגוררת בדוג'ו הנטוש של משפחתה של רין. לאחר שזו חוזרת לשם, היא לא מודעת לזהותה של דואה כהיטו-ריו, ומסכימה לה לגור שם באי רצון. בעוד שבתחילה ישנם ויכוים וחיכוכים רבים בין השתיים, בעיקר משום מנהגיה הזרים של דואה, השתיים מתיידדות אט-אט.
  • יאסונוקאמי איסאקו: איש גדל ממדים (גובהו למעלה ממטר תשעים), חבר טוב לדואה. למרות גודלו, הוא מעדיף להימנע מקרבות ומתאפיין בטוב לב ובאכפתיות. הוא ודואה נודדים יחדיו ומסתבכים בצרות רבות הודות למזגה החם של דואה, מה שגורם לכך שבדרך כלל איסאקו מסתפק בהעמסתה על גבו ובמנוסה מהמקום.

מוגאי ריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה שהוקמה על ידי הבאקופו (השלטון המקומי) במטרה לחסל את ההיטו-ריו. היא מורכבת מפושעים שניתנה להם הזדמנות שנייה לכפר על חטאיהם ולקנות את חירותם על ידי ציד לוחמי ההיטו-ריו. גם היא מורכבת מלוחמים שאינם סמוראים, פרט למנהיג שלה.

  • האבאקי קאגימורה: מנהיג הקבוצה הפועל בפקודת השלטון. הוא שאחראי על איסוף חברי המוגאי-ריו וחלוקת פקודות. בתור מנהיג הקבוצה היריבה להיטו-ריו, הוא מהווה למעשה את אויבו הגדול ביותר של אנוטסו למרות שמעולם לא נלחמו זה בזה. בדומה למקבילו מההיטו-ריו, הוא מוצג בצורה דו משמעית: הוא נותן לפושעים הזדמנות שנייה ונראה כי אינו פועל רק ממניעיו שלו אלא גם כמתחשב באנשיו, וככלל פועל בשם הצדק בבקשו לחסל את האיום שמהווים ההיטו-ריו; מצד שני, הוא נלחם בקור לא פחות מאויביו, ואף מבקש לנצל את מאנג'י כדי לנסות וליצור בני אלמוות נוספים לטובת המאבק. נרמז שגם יכולותיו לא נופלות מאלה של אנוטסו: הוא סמוראי מסורתי וככל הנראה מיומן ביותר בחרב, שכן הוא מצליח להתקיף את מאנג'י לפי שהלה בכלל מספיק להגיב.
  • היאקורין: אישה המתמחת ברעלים ובירי באקדח קשת. בעברה הייתה רעייה נאמנה לסמוראי שאפתן, אך לא הייתה מרוצה מאופיו: מהבת הראשונה שהעניקה לו נפטר בטענה כי אין לו פנאי לגדל בנות, ואת הבן התאום הרג בילדותו (בזרועות אשתו) לאחר שנוכח כי ריאותיו החולות מונעות ממנו להפוך לסמוראי ראוי. מרוב צער ועצב, היאקורין הרעילה את בעלה והלבינה את שערה במטרה להרחיק ממנו כל זכר לדמו של בנה. מאז, סימן ההיכר שלה הוא שערה הזהוב עקב תהליך ההלבנה בכימיקלים. היא נשפטה למוות על רצח בעלה, אך לורד האבאקי החליט לספח אותה למוגאי-ריו במקום. מאז היא משמשת שם כסגן. היא מוצגת לעתים קרובות כדמות מחליפה לאמה של רין, אך מתקשה להיפטר מהאופי הציני שדבק בה עקב מות ילדיה. היא גם נכנסת להריון עקב אונס שמבצעים בה כמה מאנשי ההיטו שגם הרגו את שינג'ירי, ולאחר מכן נטבחים בידי גיצ'י.
  • שירא: רוצח פסיכופת שמפיק עונג מגרימת סבל עז לקורבנותיו ומאונס נשים לפני שהוא הורג אותן. הוא מאבד את אחת מידיו על ידי מאנג'י ולאחר מכן את פורש מהמוגאי-ריו במטרה להקדיש את עצמו לנקמה בלבד. הוא גם הרג את או-יו, חברתו של מאגאטסו, ובין השניים מתפתח מאבק שבמהלכו הוא מאבד את ידו השנייה ואחת מעיניו, אך מצליח לשרוד. עד כה, שירא הוא הדמות המרכזית היחידה שמוגדרת כנבל מוחלט.
  • שינג'ירי: בחור חסר-מזל ובינוני בכישורי החרב שלו, שנשפט למוות על גניבה מאדונו הקמצן (אמנם גנב את סכום הכסף המרבי שידע כי לא יישפט עליו למוות, אך נשפט לצערו גם על הכסף שכבר היה בראשותו עוד לפני כן). בהגיעו למוגאי-ריו הוצמד להיאקורין כעוזר, והתאהב בה. הוא טען ששערה הזהוב מזכיר לו את אימו (שהייתה בת תערובת ולא יפנית טהורה), ומכיוון שלא הצליח לעזור לה במהלך חייה, כעת הוא "מקבל הזדמנות שנייה". היאקורין, לעומת זאת, גילתה כלפיו חוסר סבלנות בין השאר עקב הססנותו וחוסר הביטחון שלו, אף כי לא הייתה בה טינה אישית כלפיו. הוא נהרג כשמספר אנשי היטו-ריו חוטפים את היאקורין - לא לפני שהוא מצליח להרוג כמה מהם - ולאחר מכן אונסים אותה. לאחר שהיאקורין ניצלת על ידי גיצ'י, היא חותכת את שערה ומניחה אותו על קברו של שינג'ירי לאות כבוד ותודה.
  • גיצ'י: קירח, מרכיב משקפי שמש עגולים, שקט וקר-רוח, גיצ'י נשפט למוות על שוד שביצע כדי לממן את עלויות הטיפול בבנו החולה. מאז סיפוחו להיטו-ריו הוא הקדיש כמעט את כל זמנו ל"ציד" של לוחמי ההיטו במטרה להמשיך ולתמוך בבנו. הוא שהציל את היאקורין מההיטו-הריו שחטפוה ואנסו אותה. זמן מה לאחר מכן נפטר בנו, והוא מבקש מהאבאקי לקנות את חירותה של היאקורין במקום את חירותו שלו, בטענה כי היא כבר לא כשירה להילחם לאחר הייסורים שעברה. האבאקי מסכים, אך דורש דבר מה בתמורה. לאחר שגיצ'י קונה הן את חירותו שלו ושל היאקורין, הוא מוצא שאינו יכול לזכור כיצד חי לפני שהפך לצייד חסר רחמים, ומידרדר לקבצנות. לאחר שהיאקורין מוצאת אותו, הוא עוזר לה ולרין. גיצ'י ניצב, ככל הנראה, לצד אנוטסו, מאקי והאבאקי בתור אחד הלוחמים המנוסים ביותר בסדרה, אם להסיק מהעובדה שהוא היחיד שהצליח לקנות את חירותו ולהביס כל היטו-ריו שעמד מולו.

דמויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאצ'י: אחותו של מאנג'י. לאחר מות בעלה לנגד עיניה בידי אחיה, היא הופכת לשבר כלי. למרות שמאנג'י לוקח על עצמו לטפל בה, היא נרצחת בידי פושעים שהיו מסוכסכים עם אחיה.
  • יאוקובוני: הנזירה שהפכה את מאנג'י לבן-אלמוות, ואף היא בעצמה כזו וחיה למעלה מ-800 שנה.
  • קאוואקאמי רנזו: בנו הצעיר של אותו לוחם היטו-ריו שאנס את אימה של רין לפני רציחתה. רין מתיידדת עימו לפני שהיא מגלה מיהו אביו. לאחר מותו של זה בידי מאנג'י, רין מנסה לגרום לרנזו לחשוב שמאנג'י עצמו מת רק כדי שלא יתחיל בעצמו ללכת בדרכה המגואלת-בדם של הנקמה. בשלב מאוחר יותר שירא לוקח אותו כיד ימינו, תרתי משמע.

כלי נשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהסדרה מתמקדת בעיקר בלוחמים שאינם סמוראים (בין אם משום שקמו כנגדם או שפשוט לא התחייבו לקוד המוסרי שלהם), רבים מהם נושאים כלי נשק זרים, שונים ומגוונים. רבים מכלי נשק אלה הם בדיוניים, וסאמורה עצמו מודה כי הוא לא מבין מה התועלת בחלקם.

  • מאנג'י עצמו נושא עליו מגוון כלי נשק בדיוניים ברובם.
  • חרב סינית המזכירה קטאנה ללא מגן-יד וסכיני ההטלה של רין- "צרעות הזהב".
  • חרבו של מאגאטסו שכוללת בתוכה שני להבים מוצפנים.
  • נשק המזכיר את הסן-ג'ה-גון (שלושה מקלות מחוברים בשרשרת) הסיני עם סכינים בקצוותיו ברשותה של מאקי.
  • גרזן כבד הדומה מעט לחרב ששייך לאנוטסו.
  • אקדח-קשת שהיאקורין מרכיבה על פרק-ידה.
  • חרב משוננת כמסור ששירא משתמש בה לגרימת כאב עז במיוחד.
  • מגל שמסוגל להיסגר ולנעול את עצמו (בדומה לאזיקים), שערף את ראשם של היטו-ריו רבים מידיו של גיצ'י.

כמו כן, דמויות רבות אחרות מחזיקות בכלי נשק ייחודיים להן. מאנג'י לעתים קרובות נוטל את הכלים של יריביו המובסים.

סגנון ומאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריים-עלילתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה מתרחשת בעת תקופת שלטון טוקוגאווה, שמהווה את הזירה הקלאסית לסיפורי סמוראים ברוב הספרים וסדרות המאנגה. מרבית מאפייני הסדרה בדיוניים הם, ואין להם אחיזה בסיפור. אולם, שני המחנות היריבים המרכזיים, ההיטו-ריו והמוגאי-ריו, מבוססים ברפיפות על בתי ספר אמיתיים לאמנויות לחימה. ההיטו-ריו אכן הוקם על ידי לוחם אפוף מסתורין ששם משפחתו היה קאגהיסה ושנאמר עליו כי לא הפסיק מעולם בקרב, אך ככל הנראה דמותו היוותה רק השראה לזו של אנוטסו קאגהיסה במציאות. גם המוגאי-ריו ההיסטורי האמיתי לא נושא דמיון רב לזה שבסדרה.

הסדרה יוצאת פעמים רבות כנגד מעמד הסמוראים המסורתיים ומציגה אותם ככבולים למסריהם או חסרי ניסיון בקרב של ממש מאז שהושג שלום בארץ. תחת זאת, מרבית הדמויות המרכזיות הן לוחמים עצמאיים בעלי סגנון וכלי נשק ייחודיים להם, רובם בדיוניים.

מאפיין יוצא דופן נוסף לעומת סיפורי סמוראים מסורתיים הוא מעמד הנשים: בעוד שרבות מהן עוסקות במקצועות שאכן היו אופייניים לנשים באותה תקופה ביפן, סאמורה מעצב ביצירתו מספר דמויות בולטות של נשים חזקות (רין, מאקי, היאקורין, דואה ועוד) שיכולתן בקרב לא נופלת מזו של גברים, אם כי הן נשענות על יסודות שונים (זריזות ומהירות במקום כוח, ירי במקום תקיפה מקרוב).

אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה אמנותית, הסדרה בולטת בכמה מאפיינים יוצאי דופן במדיום: בתחילתה (כ-5 הכרכים הראשונים), סאמורה נוהג לשלב בציורים רבים עבודת דיו ועפרון - בעוד שמרבית האמנים משתמשים בלעדית בדיו - ובכך יוצר ניגוד בין אמנות "רכה" ו"קשה" ברבים מציוריו. כמו כן, את רבים מרגעי-השיא של הקרבות הוא נוהג לצייר בסגנון שטיחי-קיר (ממוסגרים, בתוספת רקע מסוגנן ותוספות כגון ציפורים או צורות שונות). החל מכרך 6 נעשה שימוש רב יותר בדיו ושימוש פחות בעפרון, אם כי סאמורה עדיין משלב בין השניים לעתים רחוקות; שטיחי הקיר גם הם כבר לא מופיעים מאותו הכרך.

הדמויות מעוצבות לרוב עם מאפיינים יפאניים ריאליסטים מובהקים - בניגוד לסגנון הציור הידוע של האנימה - כגון עיניים צרות ומלוכסנות ושיער שחור.

אחד המאפיינים הידועים ביותר של הסדרה הוא דווקא ניסוח הדיאלוגים שבה: בניגוד לסדרות אחרות מז'אנר הסמוראים, סאמורה מבליט בדרך כלל את הניגוד בין דיבורן של דמויות שונות ממעמדים שונים. חלקן מדברות ביפנית הישנה שהייתה אופיינית לאותה תקופה, לפחות במעמדים גבוהים יותר; אחרות מדברות תוך שימוש רב בעגה היפנית המודרנית שלא הייתה נהוגה דאז.

ניסוח הדיאלוגים בולט בתרגום האנגלי פחות מאשר בגרסה המקורית, אם כי נעשה ניסיון לשמור על הסגנון. כמו כן, האמנות שונתה במידת מה (ר' פסקה "הפצה").

הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקי הסדרה בדרך כלל ארוכים יותר מאלה של סדרות מאנגה אחרות, ונעים בין 20 ל-40 עמודים. הם מפורסמים מדי חודש במגזין "אפטרנון", כשהכרכים השלמים יוצאים בקצב של אחד או שניים לשנה. עד כה כוללת הסדרה כ-21 כרכים ו-4 סאגות (החמישית שבהן אמורה להיות האחרונה). סאמורה הודה בראיון כי בתחילה תכנן לכתוב סדרה קצרה בהרבה, אך מצא את עצמו מרחיב אותה עוד ועוד.

בארצות הברית, הסדרה מופצת על ידי חברת דארק הורס. בזמן פרסום הסדרה, נהוג היה לערוך "היפוך מראה" (היפוך הציורים משמאל לימין) בעת תרגום יצירות מאנגה לאנגלית על מנת להתאימן לקריאה משמאל לימין. סאמורה התנגד נמרצות לרעיון, והסדרה פורסמה תחת זאת על ידי מיקום-מחדש של המשבצות על מנת ליצור רצף משמאל לימין. חלק מהמשבצות אכן עברו תהליך היפוך, אך באחרות נערכו שינויים כגון מיקום מחדש של בועות-הדיבור, שינוי דיאלוג ועוד על מנת להימנע מטעויות ובעיות בסדר האירועים. סאמורה אף העדיף לשנות משבצות או לציירן מחדש על מנת להתאים את אפקטי-הקול לאנגלית, אם כי ציורים שבהם אפקט הקול מהווה חלק בלתי נפרד מהתמונה נותרו לרוב ללא שינוי.

דארק הורס נהגה להוציא את פרקי הסדרה בחוברות דקות מדי חודש, בדומה לקומיקס מערבי. כל חוברת כזו כללה על פי רוב גם ציור בצבע שנעשה על ידי סאמורה עצמו או שרק צוייר על ידו ונצבע על ידי אומן מערבי. מאז נובמבר 2007 מפורסמת הסדרה בכרכיה השלמים בלבד. בניגוד להוצאה היפנית, הכרכים המערביים כוללים פחות פרקים כל אחד ולכן לא מקבילים ליפנים מבחינת המספור. בנוסף, ההוצאה האמריקאית קוראת לכרכים בדרך כלל על שם הפרק הדומיננטי בהם, בעוד שהכרכים היפנים לא נושאים שמות ומכילים גם תוכן בונוס, כגון "ביוגרפיה של הדמויות".

עיבוד אנימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 במרץ 2008 הוכרז כי המאנגה תזכה לעיבוד אנימציה. הסדרה מבוימת על ידי קואיצ'י מאשימו ומופקת על ידי אולפני בי טריין ("Bee Train") בשיתוף עם הפקות I.G (שהפיקו את גם עיבודי "Ghost in the Shell"). הפרק הראשון שודר ב-13 ביולי 2008 בערוץ AT-X היפני בשעת חצות.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראיון עם הירואקי סאמורה.
  2. ^ רשימת פרסים של פסטיבל האומניות של יפן.
  3. ^ רשימת פרסים של חברת דארק הורס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]