בנדיקוט מדברי

בנדיקוט מדברי
פוחלץ של בנדיקוט מדברי
מצב שימור
נכחד נכחד (EX)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	בנדיקוטאים
משפחה:	בנדיקוטיים
סוג:	בנדיקוט
מין:	בנדיקוט מדברי
שם מדעי
Perameles eremiana ‏ספנסר, 1897
תחום תפוצה

בנדיקוט מדברי (שם מדעי: Perameles eremiana), הוא מין כיסאי קטן בסוג בנדיקוט שהיה אנדמי למרכז יבשת אוסטרליה ונכחד מן העולם במהלך המאה ה-20. המין היה פעיל בשעות הלילה, ניזון מרמשים וצמחים, וחי בכיסי שיחים במדברות הצחיחים של היבשת. ההכחדה שלו מיוחסת לטורפים הפולשים שהובאו על ידי האדם ליבשת, ושינויים במשטרי האש של הילידים האבוריג'ינים.

טקסונומיה

איור אוזן וכף רגל של בנדיקוט מדברי. נוצר על ידי וולטר ספנסר שתיאר את המין.

הבנדיקוט המדברי תואר מדעית לראשונה בשנת 1897 על ידי הזואולוג האנגלי-אוסטרלי וולטר בולדווין ספנסר , בהתבססו על דגימה מפוחלצת שנשלחה אליו מכתב אירופי שביקר באליס ספרינגס ואסף אותה במישור ברט בטריטוריה הצפונית. הדגימה המקורית נמצאת כיום במוזיאון הלאומי של מלבורן (ראו תמונה ראשית), והיא השריד היחיד שקיים ממין זה.

מעמדו של הבנדיקוט המדברי בתור מין עצמאי אינו ודאי: הוצע בעבר שהוא מייצג אוכלוסייה מדברית ייחודית של בנדיקוט סרוג מערבי, אולם הדעה המקובלת כיום היא שמדובר במין עצמאי, וכך ההתייחסות אליו בארגוני שימור בינלאומיים. לבנדיקוט המדברי היו מספר שמות מקומיים בשפה האבוריג'ינית כמו "מולגוארקרה" באזור אליס ספרינגס ו"אויורה" בשארלוט ווטרס. שמו הנפוץ מתייחס לבית גידולו הצחיח במרכז היבשת, והוא מכונה גם בנדיקוט כתום-גב או וואלייה באזור וורברטון באוסטרליה המערבית.

תיאור

הבנדיקוט המדברי היה כיסאי קטן עד בינוני. מבנה גופו היה קומפקטי וגוצי, עם ראש גדול, צר ומחודד שנועד לחיטוט בחול, וזנב שעיר ודקיק שהיה ארוך יחסית למינים בסוג. פלג גופו האחורי היה רחב מהקדמי, ותנועתו הייתה דומה לארנב. הגפיים היו דקיקות וקטנות, כאשר האחוריות היו ארוכות יותר בדומה לקנגוראים, עם אצבעות סינדקטיליות. בכפותיו הזעירות של הבנדיקוט היו טפרים ארוכים וחדים ששימשו אותו לחפירה בחול.

לבנדיקוט המדברי היו מספר התאמות לסביבה הצחיחה: אוזניים ארוכות וגדולות יחסית לקירור, כפות שעירות ופרווה צבעונית שנועדה להתמזג עם הנוף הכתום-צהוב של המדבר. אורך ראשו וגופו של הבנדיקוט היה 18–28 סנטימטרים ואורך זנבו 7–13 סנטימטרים; מסת גוף הייתה בסביבות 250 גרם. לבנדיקוטית היה כיס עם 8 פטמות שנפתח לאחור כדי למנוע חדירת חול לתוכו במהלך החפירה.

הפרווה של המין הייתה קצרה, גסה וזיפית. צבעה בצד העליון היה כתום או אדמוני בניגוד לצבע החדגוני אצל מרבית הבנדיקוטים, והיא הפכה ללבנבנה בצד התחתון של הגוף ובמותניים. הפרווה הכתומה הייתה חצויה בפלג הגוף האחורי על ידי פס או זוג פסים שחרחרים דהויים, ולאורך הגב היה לעיתים פס כהה דהוי. הראש היה צבוע בכתמתם או אדמדם, והלחיים, הסנטר והלוע היו לבנים. האוזניים היו אפורות, או מוכתמות בכתום ולבן. הזנב היה כהה בצידו העליון ולבן בצידו התחתון.

תפוצה וביולוגיה

נוף אופייני לבית גידולו של הבנדיקוט המדברי.

הבנדיקוט המדברי היה אנדמי למרכז אוסטרליה. טווח התפוצה שלו השתרע על משולש הגבולות של הטריטוריה הצפונית, אוסטרליה הדרומית ואוסטרליה המערבית, והוא היה מצוי במדבר החול הגדול, מדבר טאנאמי ומדבר גיבסון. ייתכן שטווח התפוצה ההיסטורי המשיך ממדבר טאנאמי מערבה עד לחוף הצחיח של מערב אוסטרליה בין ברום לפורט הדלנד. בית הגידול שלו היה דיונות ומישורי חול צחיחים עם כיסי עשב ספיניפיקס ושיחים. אין מידע אודות אורח חייו של המין וסביר להניח שהרגליו דמו לבנדיקוט סרוג מערבי ולבנדיקוט זהוב.

הבנדיקוט היה פעיל לילה, ובילה את שעות היום בשינה במקלט מוצל. לרוב, היה מדובר בקן מרופד בעשב ששכן במחילה לא ארוכה שהבנדיקוט חפר באדמה מתחת לשיח או כדור ספיניפיקס. במהלך הלילה, הבנדיקוט נבר וחפר בחול כדי למצוא מזון, והותיר אחריו סימני טפרים וחורים קטנים.

התזונה שלו אינה ידועה בוודאות, אך נראה שהיא כללה בעיקר טרמיטים, נמלים וזחלים ואולי גם עשבים. הילידים האבוריג'ינים נהגו ללכוד את הבנדיקוט על ידי חסימת הכניסה לקן עם הרגל ושליפתו עם היד מתוכו. הבנדיקוטית הייתה ממליטה שגר של 2–4 ולדות, אותם נשאה בכיס לתקופה קצרה.

הכחדה

אוכלוסיית הבנדיקוט המדברי החלה להתכווץ במהירות בראשית המאה ה-20 עד שנכחדה מן העולם; הצניחה במספרים נבעה ככל הנראה מהכנסת טורפים לא-ילידים ליבשת על ידי האדם, בפרט שועל אדום וחתול הבית שגרמו להכחדת יונקים מדבריים רבים. גורם נוסף שהוביל לירידה, הוא העקירה הכפויה של ילידים אבוריג'ינים מהאזור על ידי המתיישבים הלבנים; כתוצאה מכך, הופסקו השריפות המבוקרות שחידשו את הצמחייה ויצרו גומחות אקולוגיות, והצמחייה המדברית החלה להתייבש עד שהושמדה בשריפות עונתיות גדולות. התפשטות הארנבונים הובילה גם היא לפגיעה בבית הגידול ולדלדול במשאבי מזון וייתכן גם שהבנדיקוטים נדבקו מהארנבונים במחלות לא-מקומיות.

הבנדיקוט האחרון הידוע ממין זה נאסף בשנת 1943 במסלול הבקר (Canning Stock Route) באוסטרליה המערבית ומאז המין לא נצפה שוב. עדויות של אבוריג'ינים מצביעות על כך שהמין נעלם בין 1940 ל-1960, ויש דיווח לא מאומת על בנדיקוט מדברי שניצוד בסוף שנות ה-60 באזור אגם מאקאיה בטריטוריה הצפונית. מכיוון שחלפו למעלה מ-50 שנה ללא צפייה בפרט החי, הרשימה האדומה של IUCN מסווגת את הבנדיקוט המדברי כמין נכחד (EX). מלבד הבנדיקוט המדברי, באותה תקופה נכחדו מסדרת הבנדיקוטאים המינים בנדיקוט רגלי-חזיר ובילבי זוטר מסיבות דומות, כמו גם מינים מדבריים נוספים מסדרת הקנגוראים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בנדיקוט מדברי בוויקישיתוף

• בנדיקוט מדברי, באתר ITIS (באנגלית)
• בנדיקוט מדברי, באתר NCBI (באנגלית)
• בנדיקוט מדברי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• בנדיקוט מדברי, באתר GBIF (באנגלית)
• איורים של בנדיקוט מדברי: ‏כאן ו‏כאן.
• ‏ מידע על בנדיקוט מדברי באתר הממשלתי של הטריטוריה הצפונית.